הגעתי למצפה רמון יחד עם משרד הפרסום מקאן תל אביב לפני 10 שנים והקמתי את מקאן ואלי, מה שהפך לימים סוכנות הדיגיטל הגדולה בנגב. הגענו אחרי המחאה החברתית של 2011, כדי לייצר מקומות תעסוקה איכותיים בפריפריה. מאז התקדמתי והקמתי עוד מיזמים כאלו ברחבי הארץ, אבל מצפה רמון, כך נראה, נשארה במקום.
במצפה רמון של אז היה מקום לכולם. כל המעמדות הכלכליים נראו אותו הדבר, כאילו נחתו יחד מהודו. אנשים בני כל הגילאים נראו צעירות וצעירים, מרכזי אדמה וחיבור לטבע ולרוח פעלו במקום וקיבלו את פניהם של כולם כשווים בני שווים. אבל בשנים האחרונות נראה שמשהו רע מאוד קורה במצפה רמון וזוהי נורת אזהרה אדומה לכולנו. אם ביישוב שהתיימר להיות עד לאחרונה היישוב הפלורליסטי ביותר בישראל, מדכאים את הקהילה הגאה, החושך שוב כאן.
אנו נמצאים בימים של שינוי, כך כולם חשבו, כך חשבתי גם אני. אך המדיניות ההרסנית והמקטבת של הממשלה הקודמת והשפעותיה על דעת הקהל ברחוב הישראלי, היכו שורשים עמוקים וקשים עד כדי כך שגם ישובים דמוקרטיים פלורליסטים איבדו את דרכם. תושבי מצפה רמון יוכלו להעיד כי אני דווקא נמניתי עם תומכיו בגלוי של ראש המועצה הנוכחי, רוני מרום. איש עם חזון וערכים, שהולך עם ערכיו גם אם הם לא פופולריים, גם במקרה הזה, יש לציין. אדם שהחליט ללכת לראשות המועצה מתוך אמונה שהוא צריך להשפיע ויכול להשפיע במקום קשה, למרות שחייו היו מלאים לפני.
אחרי עשור של פעילות עסקית במצפה רמון, אני בהחלט יכולה להעיד כי ההישרדות הכלכלית בו היא קשה עד בלתי אפשרית. עם אוכלוסייה קטנה כל כך ואפשרויות תעסוקה מעטות, זה בכלל נס שצעירים נשארים בה. אולי התשובה לכך טמונה במרקם האנושי המיוחד והחיבור לטבע, שמעניקים לישוב את הקסם שלו. המזל של מצפה רמון הוא התושבים שחיים בו, כולם מיוחדות ומיוחדים, אנשים עם אג'נדה, שהרימו מצעד גאווה אלטרנטיבי שיצעד היום (שישי) ברחובות היישוב בגאווה ובתמיכה של אלפי אנשים מכל רחבי הארץ.
ביטול תמיכתה של המועצה המקומית בקהילה הגאה, ביישוב בו חיים אנשים המאמינים כי כולם שווים ולכולם מגיעה הזדמנות שווה, הוא לא רק מהלך אנטי דמוקרטי. הוא גם מחזק אוכלוסיות קיצוניות המאיימות להשתלט על אופיו הקסום של היישוב וגם מהווה מכה אנושה ליישוב עצמו, שמתבסס בעיקר על תיירות. המדרון אליו יכול להגיע החושך חלקלק עד מאוד. 
אסור לתושבי מצפה רמון ולכל אזרח במדינה בה הדמוקרטיה והחירות הן נר לרגליו, להשלים עם אמירות מקוממות כאלה מצד נבחר ציבור, מול אמירות כמו "אינני מכיר בדגל הלהט"ב ואינני מוכן לכנותם 'קהילה', אני מתנגד לצבא הצללים הצועד במצעדי ניצחון ממנהטן ועד לברלין, טעות תהיה מצידם להחצין את נטיותיהם המיניות. עליהם להבין שהם יוצאים מן הכלל וככאלה נוכל כחברה להכילם". אסור לנו, הציבור הדמוקרטי, ההומני הפלורליסטי, לשתוק.
אם מצפה רמון רוצה להמשיך להתקיים היא חייבת לשמור על אופייה הפלורליסטי, אותו אופי שהפך אותה למוקד תיירות אטרקטיבי למשקיעים ולמטיילים שמגיעים אליה מכל העולם.
חנה היא נשיאת סופרסונס ויו"ר קבוצת תשעשרה