עונה נוספת של הריאליטי האהוב עליכם מתקרבת, ונסו לדמיין לעצמכם את הטייפקאסט הקלאסי שהמלהק הממוצע צריך למלא. כל דמות ודמות שאמורה להרכיב את העונה הקרובה נבחרת בקפידה. יסלחו לי אותם אלו שעתידים לקפוץ עליי בטענה שאני מקטלג או עסוק ב'הומופוביה מופנמת', או איך שלא קוראים לשטות הזו שפתאום נהיה נורא נפוץ בקהילה להאשים בה את מי שמעז להגיד את דעתו. כשזה יגיע למשבצת הגייז - בדרך כלל אותו מלהק יעדיף לקחת אחד משני סוגים עיקריים – "המוחצנים" (תום ואוריאל) ו"החדשים" (דרור רפאל).
הגייז המוחצנים הם מנייה בטוחה. הצופה הממוצע מספיק ליברלי כדי להכיל אותם בלי לרצות להוקיע אותם, וזה כבר הישג כביר, אבל אך ורק בתנאי שההומו המוחצן התורן יהיה חתיך מאוד או מצחיק מאוד, ועדיף שילוב של שניהם. בצורה הזו קל יותר להכיל אותו כמשהו שנראה חצי בדיחה, שלא לוקח את עצמו ברצינות מדי, עד שלפעמים לא ברור אם ההפקה צוחקת על המשתתפים שלה או עם המשתתפים עצמם. לשמחתנו, אותם "מוחצנים" שהצליחו לשרוד עד השלבים הגבוהים בתכניות הריאליטי, כמו לאון שניידרובסקי מהאח לדוגמא, הפגינו אישיות מורכבת ורבת רבדים והצליחו לשבור את התדמית שהייתה לרוב הצופים על הגייז המוחצנים בסתר לבם.
לעומתם, בקטגוריית ה'חדשים' יככבו כל אותם אלו שרצו, או שההפקה רצתה בשבילם, שיתמודדו עם היציאה מהארון שלהם מול המצלמות. בפעמים מסוימות היו אלה משתתפים שמלבד אותה יציאה מהארון – לא ממש היה להם מה להציע, או כך לפחות התייחסה אליהם ההפקה. הרי אין לי ספק שנדב אבקסיס שכיכב בעונה הקודמת של "מחוברים" מעניין בכל אספקט שהוא, ולא רק בפריימים בהם דיבר על אהבתו לגברים, על התייחסות משפחתו לאהבתו לגברים, ומעט מאוד מלבד אהבתו לגברים.
לעומתו, כמו שמסתמן מצפייה בפרקים הראשונים של העונה החדשה של "מחוברים", דרור רפאל הוא דמות בעייתית עוד יותר. אין לי ספק שדרור האדם הוא איש מרתק, ושווה דיון כסלבריטאי שהצליח לשמור על חייו הפרטיים הרחק מאור הזרקורים עוד הרבה לפני שגילה את נטיותיו המיניות. במקום זה קיבלנו את דרור המגומגם, המתבייש. דרור שהאישיו שלו מורכב כל כך עד שהוא נוכח-נפקד. שמדברים עליו בלי להגיד אותו. בעיניי, בשני המקרים מדובר בניצול ציני של ההפקות השונות, שבטווח הקצר אולי עושים שירות טוב לכלל להט"בי ישראל, אבל בטווח הארוך אני לא בטוח בכך בכלל.
בתור הומו שלא עונה על אף אחת משתי הקטגוריות האלה, אני נתקל בסיטואציה משונה מאוד. מצד אחד, המלהקים מדביקים דמויות למסך הטלוויזיה שלי שאני כביכול אמור להזדהות איתן, מצד שני – הן שונות ממני שנות אור, לטובה ולרעה. הדיבור הזה על הנש, תנועות הידיים המוגזמות, האיפור, ההרמות – הם פאקינג קורעים מצחוק הגייז האלה. ואני לא כזה. הם מציבים לי רף שאי אפשר לעמוד בו, כשאנשים מגלים שאני הומו – הם ישר מצפים ממני להיות סטנדאפיסט. לך תסביר להם שאני בכלל מלנכולי ורציני. עוד יאשימו אותי בטעות באהבת נשים.
נכון, היו פה ושם גם צדיקים בסדום, כמו גואל פינטו מהעונה השנייה של האח הגדול, שהפך לדמות שנויה במחלוקת כשדווקא האספקטים ההומואיים שלו לא היו פקטור בהפיכתו לשנוי במחלוקת. זו הייתה דווקא האישיות העמוקה שלו שעשתה לו בלגאן. אבל עד כמה אותו מלהק-טייפקאסטי חשב שגואל פינטו באמת יגיע לגמר האח הגדול? אין לדעת. לשמחתנו, זכינו להיחשף לאישיות שלו לאורך כל העונה, ולכן הוא אחד ההומואים היחידים על מסך הטלוויזיה שבאמת הצליחו לעורר בי הזדהות. אבל הוא אחד ויחיד.
כצופה, הייתי רוצה לראות עוד כמותו על המסך. בחור כזה שהוא כמוני-כמוך. אחד כזה שיותר ויותר אנשים יוכלו להזדהות איתו. אחד שעוד לא ראינו בעבר. מלהקים יקרים, תגוונו לנו את הצבעים בקהילה. קחו לתוכניות שלכם עוד ממיטב בחורינו מכלל גווני הגייז הקיימים בשוק. טרנסים וטרנסיות, דובים, דביבונים ושאר דובוני אכפת לי, רגישים או חסרי רגישות כמו גברים טיפוסיים, קחו אפילו סטרייט אקטינג. מסתבר, אגב, שקוראים להם "דומואים", ומי שגילה לי את הסוד הקטן הזה גרם לי בבת אחת להרגיש זקן בעשר שנים.
קחו את אלו שלא נותנים להומואיות שלהם לייסר אותם, ופנויים רגשית להציג עוד גוונים באישיות שלהם מלבד אותו 'מכשול שצריך לעבור'. אותם גייז הם-הם הדור החדש של הגייז. זה שלא עסוק בייסורים וקבלה עצמית, כי הדיון הזה הוא זה שנגוע ב"הומופוביה מופנמת".
הלוואי שהמלהק הטיפוסי יבחר בסתם הומו מן השורה כדי לאכלס את משבצת ההומו שלו, באחד שלא מאופיין כמוחצן או כמיוסר, אלא דווקא בזה הסולידי. שחי את חייו, כנשי, כגברי, כגיי-חדרי-כושר או כגרסה ההומואית של אל באנדי, אבל חי אותם בגאווה. הרי כשמנקים את כל הססמאות והתיוגים, הקטגוריזציה והייסורים, זה מה שנשאר לנו כגייז. הגאווה.