שימו את זה ברקע, מבטיחה שהזמן שיקח לכם לקרוא את הכתבה, לא יחרוג מאורך השיר. (ואם כן, תפרגנו, מה קרה?)
כנסו איתי לאווירה, ממש כמו שאני עשיתי, אז, ביום שבת אחד. בתשע בערב, במסיבה. כבר העדתי שאני בעד שעות לא קונבציונאליות לדברים פחות רציונאליים. מצוידת בשני חברים זכרים, מוצ"ש בחוץ, אבל לא בלב. אנשים מכל הסוגים, ניחוחות גוף שנמהלים במכונת עשן (למה עוד מייצרים כאלו?), ראשים מרקדים, תאורה בתקרה, וצ'ייסרים ממש לא במחירי רצפה. אבל אם רוצים להינות בצפיפות מחרדת, אלו דברים שצריך לקחת בחשבון. מה שלא לקחתי בחשבון, זה שלפעמים להיות חביבה, זו לאו דווקא הדרך הנכונה.
בכל פעם שהמוזיקה התעמעמה, שמעו אותו. וגם כשהייתה רועשת מאוד - שמעו אותו עוד יותר. נלכדתי ברשת שלו כמו גור במבי בגודל של במבה, והוא רחוק מלהיות אלרגי לבוטנים. הוא היה קולני, נחוש, חסר בושה, עב בשר וצמא לתשומת לב. בעיקר ממני. החברים שבאתי איתם היו כמעט שקופים לו, הוא ראה רק אותי. וגם אני ראיתי רק אותי. הוא ניגש אליי, כמו ישראלי מצוי וחסר עכבות, ככה כפול מספר הצ'ייסרים שהוא הרים = 15. שיחה שהתחילה בכך שסיפר לי שרב הזמן הוא לא גר בארץ, התגלגלה לגילוי המרעיש נוכח היותו יבואן עגבניות - מה שגרם לי לא להאמין. השיחה המשיכה לכך שאמר לי שהוא יבואן של יהלומים - מה שגרם לי עוד יותר לא להאמין, ממש כמו על משקל הסרט: "אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון", וההמשך שלו: "אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון". והוא באמת היה קריפי ולא אמין בעליל. חשוב לי לשים את כל הז'יטונים על הלבד הירוק הדוחה ולומר: הכל בו היה גיי. ולא, אני ממש לא נגד, נהפוך הוא כדלקמן. אבל הסממנים היו שם - תנועות מניפה של היד, חתך דיבור שמתכתב עם רני רהב. ואני התנהלתי בהתאם, שזה לתת לו את המספר טלפון שלי, באופן שבאותו רגע הרגיש לי ידידותי, והתחלף למפגר. האהבה הגדולה ביותר היא בין לסבית להומו, דהא.
"כל מה שאת רוצה, תגידי לי, אני אדאג לך"
דברים קורים הכי טוב כשהם קורים באופן ספונטני. הערב המשיך למועדון ה"ברקפסט". אני כבר הייתי מצוידת רק בחבר אחד (השני פרש), ואם תרצו אין זו אגדה אלא בלהה, גם 'קריפי בוי' הגיע, מצויד במעגל קרוביו שעם הלילה התנדפו. לאחרונה הגוף שלי בא אליי בבקשה מסוימת של: "תביאי להתנועע", ואני כזה: "היי גוף, אתה בקטע של לרקוד?", ואז הגוף ניגש אליי: "תביאי להרים ידיים באוויר". אז אמרתי סבבה. "כל מה שאת רוצה, תגידי לי, אני אדאג לך", אמר לי קריפי בוי, ואני לא יודעת מה לומר, רק יודעת לגלגל את העיניים במהירות של 100 סל"ד. גם חשוך בברקפסט, מי רואה. ואני גם מקווה שאף אחד לא ראה את החיבוקים העזים שנאלצתי לקבל ממנו, או את הנשיקות הרטובות על הלחי. היי גוף, זוכר שאמרת לי שאתה רוצה להרים ידיים באוויר? אז עכשיו אני מרימה אותם באוויר, כי אני מוותרת.
5:00 בבוקר הגיע, וגם אני כבר רציתי להגיע הביתה. אבל למה שדברים יהיו פשוטים אם הכל חייב להיות פה מסובך? הודעתי לו שאני הולכת, כי עם כל הכבוד, ואין כזה, כבר די מאוחר/מוקדם, תלוי מאיפה מסתכלים. מסתמן שגם לו התאים כבר ללכת, כמה נחמד. כבר שמש בחוץ, מה שגרם לי להילחץ, אבל בתכלס הוא היה יותר מלחיץ מכמה אלומות אור. "אתה לא רוצה לקחת מונית?", אמרתי לו בזמן שאני נחושה להביא את רוטשילד בספרינט, העיקר להיפטר ממנו. "את גרה עם שותף?", הוא שאל. "כן", עניתי, "אתה לא רוצה לקחת מונית?". "איפה את גרה עם שותף?", הוא המשיך. "יש לך את האפליקציה של גט טקסי?", אני המשכתי.
וככה חברים, נשמעת לה שיחה קוהרנטית בין שני אנשים בוגרים ואינטליגנטים. באופן קוסמי, הכוכבים התיישרו, הדובה הגדולה רזתה, והבחור הבין את הרמזים 'הדקים' שלי. "ביייייי", צעקתי בהתרגשות, נוכח המראה הלבבי שלו מתרחק ממני בפסיעות איילה כבדה בשדרות רוטשילד, לא לפני שהוא הוסיף את המשפט: "את עוד תשלמי על זה". בחרתי שלא להגיב. לאחר מספר שעות, קמתי לבוקר/צהריים, בהן החמצן סביבי היה חף מהתעלקות, ולרגע נזכרתי כמה מהנה זה לקום לבד, להתפרס בצורת כוכב על המיטה. אבל אז ניגשתי לטלפון שלי, שם חיכתה לי הודעה מתוקה לפתוח איתה את היום: "לאן ברחת לי אתמול?". אקסיוז מי מיסטר קרציבלה. אתה צודק, ברחתי, אבל הייתה לי סיבה ממש טובה.
אדוני מרשה לעצמו לנתח את נטיותי המיניות
מה הסיפור עם גברים מהזן הזה? שמספקים מעטפת הומואית לכל הדעות, נדלקים על בחורה, ועוד לסבית?! ואז כופים עליה אנרגיה גברית לא נעימה? ההודעות המשיכו להגיע: "אפשר להזמין אותך לדינר קטן?", "את ברוגז איתי?". אוקי, פה כבר הייתי חייבת לשים קץ לתופעה המטרידה.
יותר מהכל, מעבר להיותו יצור כלאיים מטריד, מרגיזה אותי המנטרה הזו של: "בואי אני אגיד לך מה את", כפי שהוא ניסה לשכנע אותי בהודעות. לא אתה בטח יותר מה אתה. אנשים שלא מסוגלים לקבל 'לא' כתשובה לגיטימית, שיתפרו טלאי שקרים שאיכשהו ייראו להם כמו בגד בסופו של דבר, אבל גם זה מתפורר. גם אם 'ההיתי' עם גבר או שניים בחיי, זה לא עניינך, ובטח שלא מתפקידך לעדכן אותי למה אני נמשכת. "אני לסבית, איפה אתה על הסקאלה המינית?", שאלתי בעדינות רבה כיאה לאדם שמברר נטיותיו של אחר מבלי להחליט בשבילו! "את יודעת שאני סטרייט אז למה את שואלת", הוא כתב לי בצורה יבשה, כאילו זו לא תגלית. אדוני מרשה לעצמו לנתח את נטיותיי המיניות, מכריז שאני דו, ולבסוף גם קובע בשבילי שאני יודעת שהוא 'סטרייט', אז למה אני בכלל שואלת? סילי מי, אין ספק, הבחור חובב בנות, זה התנוסס שם על הקיר לאורך המערכה כולה.
יש תפיסה כל כך מוטעת בין גברים לנשים בכל מה שנוגע למשחקי כוחות ושליטה. האינטראקציה הקצרה איתו היא דוגמה מושלמת לאיך מאבק הכוחות וההתנגחות הזו נשמרת גם כשנמשכים למין שלך. אולי כשאנשים יתנו לעצמם קצת פחות קרדיט ולא יקבעו לי למה אני נמשכת ועם כמה גברים שכבתי בחיי על סמך היכרות של ערב אחד, אני אוכל בשקט להמשיך להימשך למה שאני נמשכת, שאין לו קשר אליך בכלל. דו - מינית כן או לא. בשבילך - לא אחד גדול, וממש לא דוז פואה.
>> אחרי 4 שנים: רן דנקר והחבר נפרדו