מחר ועד יום שבת (14-12 בפברואר) יתקיים במרכז הגאה בתל אביב, בפעם השלישית, כנס הפונדקאות הבינלאומי, שמטרתו לסייע לגברים הומואים להפוך להורים גאים ולצייד אותם בכל הדרוש לקראת התהליך המורכב והמרגש הזה.
כמנהל היחידה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה וכאבא גאה לתאומים שנולדו בפונדקאות, אני מלווה יחידים וזוגות בתהליך הפיכתם להורים. אני יודע מניסיוני האישי שמדובר בתהליך מורכב, המציב את הזוג בפני אתגרים שונים ורבים. עם זאת, תחושתי הינה כי אין מספיק מודעות לאתגרים הנפשיים והרגשיים הכרוכים בתהליך זה, וכי רוב האנשים הרוצים להביא ילדים לעולם, עסוקים יותר בהיבטים הכלכליים, הלוגיסטיים, המשפטיים והרפואיים הקשורים לכך.
ללא ספק, היבטים אלה חשובים עד מאוד, שכן פונדקאות בחו"ל כרוכה בהוצאות כלכליות מרובות וניהול הבדיקות הרפואיות לאורך ההיריון "בשלט רחוק" אינו פשוט ומצריך סיוע וידע נרחב. עם זאת, דומה שאין מספיק עצירה והתבוננות על התהליך והשלכותיו מהבחינה הפסיכולוגית. ייתכן שזה נובע מהרצון להוכיח שאנחנו כמו הזוגות הסטרייטים, שעבורם דומה שלהביא ילד לעולם הינו דבר של מה בכך. אולי זה ביטוי לעמדה שאנו רוצים לנקוט בה, שאין ספק שנהיה הורים נפלאים ורגישים ולכן איננו צריכים הכנה מראש לתהליך ושהכול יהיה בסדר.
אני סבור שדווקא משום שאנו מגיעים לשלב בו אנו רוצים להפוך להורים גאים לאחר שעברנו תהליך ארוך וממושך של הבשלה וקבלה עצמית על רבדיה השונים לרבות קבלת הנטייה המינית, חשוב שנעשה גם תהליך של הכנה רגשית לקראת המעבר להורות. זה לא יסמל שאנו פחות ראויים או מתאימים לתפקיד. ההיפך הוא הנכון – זה רק אומר שאנו אחראים ורוצים להיות ההורים הטובים ביותר לילדינו תוך שאנו ערים לאתגרים שהורות גאה מזמנת לנו. האתגר העיקרי שלנו הוא לבנות לעצמו תא משפחתי וזהות הורית ייחודית, בהיעדרם של מודלים הוריים חד-מיניים מהם נוכל לשאוב ידע וניסיון.
לכן, אבקש להעלות מספר סוגיות שעשויות להתעורר במהלך תהליך הפונדקאות:
מה המשמעות של הבאת ילד לעולם ילד ללא אימא?
אחת השאלות הראשונות שעולות כשבוחרים בפונדקאות הינה "מה, לילד לא תהיה אימא?". שאלה זו, שעולה לרוב מהסביבה, עשויה להשפיע בצורות רבות ושונות על ההתנהלות בקרב הבוחרים בנתיב הפונדקאות. יש הפוסלים פונדקאות בגלל זה, שכן עבורם חשוב ואף הכרחי שלילד תהיה אימא. יש הטוענים שיש משפחות מכל הסוגים וכולם לגיטימיים ושמה שחשוב הוא שהילד ירגיש אהוב. אני סבור שחשוב להיות מודעים לכך ששאלה זו תמשיך ללוות אתכם לאורך כל תהליך הבאת הילד לעולם וגם הרבה שנים לאחר מכן וחשוב להיות מודעים להשפעתה גם אם אתם סבורים שאתם שלמים עם עמדתכם לגבי סוגיה זו.
העמדה בנוגע לסוגיה זו, עשויה להשפיע, למשל, על בחירת תורמת הביצית: האם נבחר בתורמת שרוצה להיות בקשר עם הילד לאחר שיהיה בגיר (באם ירצה בכך)?, האם נספר לילד אודות הפונדקאית והתורמת לכשיגדל? האם נשמור על קשר עם התורמת או הפונדקאית כדי לאפשר לו קשר עימה בהמשך ומה טיב הקשר שנרצה שיהיה לנו עימה במהלך גידול הילד, אם בכלל? האם נמנע מלהשמיע לו שירים וסיפורים העוסקים באימהות? האם נוכל למצוא בעצמנו חלקים אימהיים ולממשם בהורות לצד החלקים האבהיים? האם נרגיש אשמה על כך שלילדינו אין אימא ושעלינו לפצותו בדרכים שונות כגון לעטוף אותו בדמויות אימהיות או נשיות בסביבתו כדי להשלים לו חסכים כלשהם?
איך בוחרים מי יהיה האבא הביולוגי?
שאלה מורכבת זו עשויה להיראות דבר פעוט ערך בשלב התכנון. ישנם זוגות שאומרים שהם רוצים ילדים ולא חשוב להם מי מהם יהיה האב הביולוגי, שכן הילד יהיה גם כך של שניהם. לעומת זאת, יש זוגות שאחד מבני הזוג מעדיף להיות האבא הביולוגי או שמעדיף שלא להיות האבא הביולוגי (או בכלל דמות אב אלא דמות תומכת בהורה). ויש כמובן מצבים ששני בני הזוג רוצים להיות האבא הביולוגי ועליהם להחליט האם שניהם רוצים ילד ביולוגי או שאחד יוותר לשני.
במידה ושני בני הזוג מעוניינים בילד שיהיה ביולוגית שלהם ולא מעוניינים ביותר מילד אחד, חשוב לקחת את הזמן ולהבין את מערך השיקולים שמובילים להחלטה מי מהם יהיה האבא הביולוגי. גם אם הכוונה הינה ששני בני הזוג יגדלו במשותף את הילד באופן שוויוני ושלכל אחד מהם תהיה השפעה שווה בקבלת החלטות על גידולו של הילד וחינוכו, חשוב ששני בני הזוג יהיו שלמים עם ההחלטה. זאת מאחר ותהיה לה השפעה גם בשלבים מאוחרים יותר לאחר הולדת הילד. לדוגמא, האם לספר מיהו האב הביולוגי לסביבה החברית והמשפחתית? או לילד? האם האבא הלא ביולוגי מתכוון לאמץ את הילד? האם הוא עלול להרגיש קושי ביחס לקרבה הביולוגית ולנכס הבדלים בקשר בין הילד לבין כל אחד מהם כנובעים מהביולוגיה? האם הביולוגיה תשפיע על אופן קבלת החלטות לגבי הילד בעת מחלוקת (לדוגמא מי קובע את השם? מי מחליט האם עושים לילד ברית מילה? מי קובע לאיזה גן רושמים את הילד?).
תהליך קבלת החלטות בזוגיות מעיד לא אחת על יחסי כוח בין בני הזוג ועל טיב התקשורת ביניהם ולעיתים הקשר הביולוגי לילד עלול להוות משקל נוסף ביחסי הכוחות בין בני הזוג. מאחר והיבטים אלה משפיעים גם לאחר קבלת ההחלטה מי יהיה האבא הביולוגי על המשך גידול הילד, חשוב מאוד לתת את הדעת לא רק על תוצאת ההחלטה אלא גם על האופן והתהליך בו היא התקבלה והדיאלוג שנלווה לה.
מה מקומו ותפקידו של האבא הלא ביולוגי?
אלי ודן (שמות בדויים) היו בטיפולי כשהחליטו להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות. הם הגיעו להחלטה שדן יהיה האבא הביולוגי. כעת עולה השאלה מה מקומו ותפקידו של אלי? השאלה התעוררה לראשונה אצלם כשדן התכונן ללכת לתל השומר לביצוע שלב ההכנה לבדיקת אבהות. אלי תהה האם עליו לבוא עם דן לבדיקה. דן אמר שאין צורך בכך ושזה סתם יטריח את אלי להפסיד יום עבודה ולבוא, ואלי אכן נמנע מלבוא עימו, אך חש שזהו צעד ראשון חשוב בדרך להורות שהוא מפספס. בהמשך, במהלך ההיריון, החלו בני הזוג לקבל במייל תוצאות בדיקות של העובר ועל חלקן רצו להתייעץ עם רופאים מומחים בארץ. שוב עלתה השאלה האם אלי מצטרף לפגישה עם הרופא. גם הפעם אמר דן שאין צורך ששניהם ילכו ואלי כבר כעס ואמר שמרגיש מחוץ לעניינים ושאל האם זה אומר שגם בהמשך לא יהיה לו מקום.
אחת מהמורכבויות באבהות גאה הינה שבני הזוג אמורים למצוא את המקום ואת התרומה הייחודית של כל אחד מהם בתפקיד ההורי הכפול "אבא ואבא". החברה עשויה להעביר מסר ש"אבא יש רק אחד" (על משקל הפתגם הידוע "אמא יש רק אחת") ולהצמיד מסר זה לאבא הביולוגי. או-אז עלול האבא הלא ביולוגי (שנהוג לכנותו "האב הפסיכולוגי" או "האב החברתי", אך אין ספק שטרם נמצאה בשפה העברית מילה הולמת דיה להגדירו) להרגיש מאוים או מופעל בעת תהליך מציאת מקומו וייחודו בתפקיד האבא, כאשר יש כבר אבא אחד בתמונה.
עליו לגבש עמדה אל מול עצמו, הילד, בן הזוג, המשפחה והסביבה החברתית בהקשר לתפקידו ולטיב הקשר שלו עם הילד. גם אם ההצהרה מעל פני השטח הינה "אני פשוט אבא שלו", עדיין עשויות להתקיים מתחת לפני השטח חששות ודאגות לגבי מקומו וחשוב לסייע ולאפשר לו למצוא ולהגדיר את מקומו בתפקיד זה.
מה זה יעשה לילדים לגדול במשפחה של שני אבות?
אחת הדאגות השכיחות שצצות במהלך תהליך המעבר להורות הינה - מה זה יעשה לילדים לגדול במשפחה של שני אבות. איך הסביבה תתייחס אליהם? האם הסבים יקבלו אותם כנכדים לכל דבר (בפרט ההורים של האבא הלא ביולוגי)? האם הסטיגמה תדבק בהם? האם ילעגו להם בבית הספר או לא ירצו לשחק איתם? האם ירביצו להם? האם הם יתביישו בנו? האם הם יהיו מאושרים?
קשה להשיב על השאלות הללו או לנבא מה צופן העתיד. חשוב עם זאת להיות מודעים לאופן בו דאגה זו עשויה להשפיע על הזהות והתפקוד ההורי שלנו. האם דאגה זו תיצור בנו תחושת אשמה אשר תגרום לנו רצון לפצות את הילדים בדרכים שונות לאורך שנות חייהם (כגון הצפה בצעצועים, רגישות מרובה לכל הערה או התנהגות של הצוות החינוכי או הסביבה)? האם יהיה לנו קושי להכיל תסכול או התביישות של הילדים בתא המשפחתי הגאה שלנו בשלבי חיים שונים בהם יחושו רצון להיות כמו קבוצת השווים שלהם? האם נרגיש שעלינו להיות "סוּפר הורים" וחסרי כל טעויות או מגרעות כפיצוי על כך שנולדו למשפחה של שני אבות?
אז מהם עיקרי הדברים שחשוב לדעת לפני המסע למימוש ההורות הגאה ובמהלכו?
חשוב לזכור את דברי ויניקוט, שאין דבר כזה הורה מושלם רק הורה "טוב דיו" ושלכל ההורים בשלב כזה או אחר תהיה תחושה של אשמה או נקיפות מצפון על דברים שעשו או לא עשו, אמרו או לא אמרו לילדיהם. חשוב גם לזכור שיש תאים משפחתיים רבים ושונים וכולם בעלי יכולת להיות טובים ומיטיבים לגידול ילדים מוצלחים ומאושרים.
לצד כל זאת, חשוב להבין מה הצורך של כל אחד מבני הזוג בקשר למעבר להורות ומדוע כל אחד רוצה להיות הורה. להבין מהם הערכים, התפיסות והחששות של כל אחד ביחס להיותו הורה. להבין מהם דפוסי היחסים, התקשורת, יחסי הכוח והתפקידים בזוגיות אשר מושפעים ומשפיעים על דפוסי ההורות.
ולזכור שגם כשהופכים להורים מסורים לגידול, טיפוח והזנה של התינוק, לא לשכוח להמשיך לטפח ולהזין גם את הזוגיות ואת הנפש, החיוניים כל כך למשימה מופלאה ומאתגרת זו.
* ד"ר אורי שפר-שלו הוא עו"ס ומנהל היחידה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה
* פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המרכז הגאה בכתובת: http://www.gaycenter.org.il/709/