זאת שתבוא, זה שלא רוצה ללכת

1. טראמפ הכריז על בארט כמועמדת שלו לבית המשפט העליון

מה קרה? כצפוי, ובדיוק שבוע לאחר מותה של השופטת רות ביידר גינסבורג, דונלד טראמפ החליט שלא לכבד את הכללים שהרפובליקאים עצמם קבעו ב-2016 (עת סירבו לדון, תחת ממשל אובמה, במועמדות שופט ליברלי שיחליף את אנטונין סקאליה השמרן) והציג את המועמדת שלו לכס השיפוט: איימי קוני בארט.

בארט, שמכהנת היום כשופטת בבית משפט פדרלי לערעורים בשיקגו, נחשבת לבוגרת האסכולה של סקאליה (אצלו גם עבדה בתחילת דרכה): שופטת שנצמדת לנוסח החוק ללא פרשנויות מרחיבות. בטקס הצגת מועמדותה אמרה בארט: "על שופט להתייחס אל החוק כפי שנכתב, שופטים אינם קובעי מדיניות". מאחורי הניסוח הענייני הזה מסתתרות שתי עמדות הרות גורל בסוגיות שחוצות את הציבור האמריקאי: התיקון השני לחוקה (המאפשר נשיאת נשק) והפלות. טראמפ אף הזכיר זאת בטקס, כמי שמסמן לבארט את המטרה. עם זאת, אנשים שמכירים את בארט לאורך שנים טוענים שהיא לא מונעת מאידאולוגיה, ודאי שלא מחייה הפרטיים כקתולית, ושהיא לא מפחדת לנקוט בעמדה לא פופולרית.

מה יקרה? אם הרפובליקאים יצליחו לקיים את השימוע וההצבעה בזריזות, עוד לפני יום הבחירות, המינוי צפוי לעבור בזכות הרוב בסנאט וחרף מחאות הדמוקרטים (מנהיגם בסנאט, צ'אק שומר, אמר השבוע ש"גינסבורג בוודאי מתהפכת בקברה בגן עדן כשהיא רואה שהאדם שהם בחרו מתכוון להפוך את כל מה שעשתה").

למי זה טוב? לטראמפ, כמובן. משמעות המינוי הובהרה כאן בשבוע שעבר, והיא עשויה להשפיע על פני מערכת המשפט האמריקאית לשנים ארוכות (בארט תעלה את מספר השמרנים בביה"מ העליון לשישה מול שלושה ליברלים – והיא רק בת 48, כך שצפויים לה עוד עשורים רבים בבית המשפט). אבל המינוי עשוי להיות מכריע גם בטווח הקצר: אם תוצאות הבחירות יובאו בפני בית המשפט העליון בטענות לזיופים – קרקע שטראמפ זורע כבר עכשיו – הרכב השופטים עשוי להיות קריטי. בבחירות 2000 ניצח ג'ורג' בוש את אל גור על רקע שערוריית ספירת קולות בפלורידה, בהפרש של מאות קולות בלבד ובזכות פסיקה לטובתו בבית המשפט העליון על חודו של קול.

ואולי הדבר החשוב מכל מבחינת הנשיא – כשמתווכחים על מינוי של טראמפ לבית המשפט העליון, לא מדברים על התפקוד של טראמפ במשבר הקורונה.

2. טראמפ לא מתחייב לקבל את תוצאות הבחירות

מה קרה? במהלך מסיבת עיתונאים השבוע נשאל טראמפ אם הוא מתחייב להעביר את השלטון באופן מסודר במקרה שיפסיד בנובמבר, וענה ש"נצטרך לראות מה קורה". במילים אחרות, טראמפ מודיע: אם תוצאות הבחירות לא ייראו לי – אתבצר בבית הלבן.

למען האמת, זו לא הפעם הראשונה שטראמפ מסרב להתחייב לכיבוד כללי המשחק; הוא עושה זאת עוד מאז בחירות 2016 (אלא שאז הוא ניצח והעניין לא עמד במבחן), וביתר שאת בשבועות האחרונים שבהם הוא מריץ, כנגד הסקרים, את תזת הזיופים שבהצבעות באמצעות הדואר (כפי שצפוי לקרות בבחירות הקרובות בשל הקורונה). התזה הזאת נסתרה כמעט בכל מחקר, ומובן מאליו שגם לטענה של טראמפ שזו מזימה דמוקרטית אין בסיס ראייתי. את הניסיון לקשור הפסד אפשרי בבחירות בזיוף  המוני מכירים גם מצביעים ישראלים, אבל טראמפ לוקח אותו צעד קדימה: הוא לא משתמש בזיופים כתירוץ להפסד, אלא כסיבה לסרב לקבל אותו.

President Trump says he would not “go along” with conceding the election if he believes the results have been “manipulated,” continuing to press unfounded conspiracy theories about voters casting ballots by mail. #Debates2020 https://t.co/yfUb6PlwDr

— CNN (@CNN) September 30, 2020

 מה יקרה? בינתיים נדמה שאפילו האמריקאים מתקשים לדמיין תרחיש חסר תקדים שבו הנשיא מסרב להתפנות מהבית הלבן. אם הדברים יגיעו לכך, ארה"ב תיכנס למשבר חוקתי ולאומי שלא היה כמותו, ובית המשפט העליון ימלא בו תפקיד מכריע.

למי זה טוב? לטראמפ. בתרחיש קיצוני, זה עשוי להפוך את ההפסד שלו על פיו.

3. דו"חות המס של טראמפ נחשפים

מה קרה? לאחר שנים שבהם טראמפ מסרב לחשוף את דו"חות המס שלו, תחקיר מקיף של "ניו יורק טיימס" עשה זאת במקומו. על פי התחקיר, טראמפ לא שילם מס הכנסה ב-11 מתוך 18 השנים האחרונות בגלל שדיווח על הפסדים, כאשר ב-2017 (שנתו הראשונה כנשיא) שילם 750 דולר. זו לא טעות, לא נשמטה כאן המילה "אלף"; המיליארדר שילם שבע מאות וחמישים דולר בלבד. עשירי ארה"ב אמנם זוכים להטבות מס מפליגות, אבל אפילו ביחס אליהם נמצא טראמפ בליגה משלו: הוא שילם 400 מיליון דולר פחות ממה ששילמו עמיתיו לאלפיון העליון. ועוד השוואה: שני קודמיו של טראמפ בבית הלבן שילמו בממוצע מסים בגובה של כ-100 אלף דולר מדי שנה – פי 130 מששילם הנשיא העשיר בתולדות ארה"ב.

Just posted: Donald Trump Paid $750 in Federal Income Taxes in 2017. Here’s the Math From His Tax Return. (Hint: More Than $15 Million in Business Losses.) https://t.co/yXl1Ka7PeV

— Susanne Craig (@susannecraig) September 30, 2020

 זה לא הכל. הנה עוד כמה מטעמים מהתחקיר שמציג את הדיל-מייקר המפורסם במערומיו הפיננסיים:

1. טראמפ הפחית את חובותיו לרשויות המס בזכות תכנון מס מחוכם (למשל, שימוש בחברות מפסידות לקיזוז רווחים אדירים שעשה ממכירת המותג "טראמפ") ובזכות הטריק המוכר של סיווג הוצאות פרטיות (או גבוליות) כעסקיות, לרבות שימוש בבתים, במגרשי גולף ובמטוס פרטי.
2. וזה לא רק חוסך במס, אלא גם משמר את סגנון החיים של חוג הסילון. כך, למשל, גם הוצאות על עיצוב שיער לעצמו (70 אלף דולר) ולאיוונקה (100 אלף דולר כולל איפור) נרשמו כהוצאות עסקיות.
3. עוד דרך לחסוך במסים היא להפריש חלק מההכנסות לדמי ייעוץ. טראמפ עשה זאת בקביעות, כשבחלק מהמקרים הכסף זרם לכיסה של איוונקה ונשאר במשפחה.
4. רוב העסקים של טראמפ נמצאים (על פי דיווחיו, כאמור) בהפסדים כבדים. במגרשי הגולף הוא הפסיד מאז שנת 2000 יותר מ-315 מיליון דולר.
5. טראמפ נתן ערבות אישית להלוואות בגובה מצטבר של 421 מיליון דולר – ורוב החובות עומדים להיפרע בארבע השנים הקרובות.
6. טראמפ ביקש בעבר (וקיבל) החזר מס של כמעט 73 מיליון דולר עבור הפסדיו. ב-2011 פתחו רשויות המס בבדיקה, בעקבות חשד כי טראמפ לא עמד בתנאי החוק לקבלת ההחזר. זה עשוי לעלות לטראמפ ביותר מ-100 מיליון דולר.

מה יקרה? לגילויים (שפרסומם צפוי להימשך בשבועות הקרובים) אין השלכה ישירה על המרוץ לנשיאות ואין השלכה מיידית על מצבו של טראמפ. עם זאת, לא משנה איפה טראמפ יבלה את ארבע השנים הקרובות – הוא צפוי לעשות זאת תחת לחץ פיננסי הולך וגדל. התסריט שבו מעקלים מגיעים לאחד ממעונותיו של הנשיא המכהן לא נשמע דמיוני.

למי זה טוב? לביידן. טראמפ משווק – בהצלחה אדירה שהייתה שווה לא רק הון אלא גם מקפצה לנשיאות – תדמית של ווינר. תחקיר הטיימס נועץ סיכה בבלון הנפוח וחושף את טראמפ ככישלון עסקי מהדהד שמסובך בחובות עד צוואר – וגם כרמאי שלא משלם את חובו האמיתי לחברה וכראוותן ללא כיסוי. מנגד, ספק אם הדבר ישפיע על מצביעיו הנאמנים, שכבר שבויים בדימוי השקרי. הרי כל מי שבקיא ולו מעט בביוגרפיה של טראמפ יודע שהוא למעשה חי מכספי אביו, אותם הפסיד שוב ושוב. ב-2015 הכריזה עליו CNN כעל שיאן פשיטות הרגל של ארה"ב ב-30 השנים האחרונות. זה לא מנע ממנו להיבחר כעבור שנה לנשיאות.