הפגנת השמאל שנערכה אמש בתל אביב מחזירה אותי 9 שנים לאחור לימי המחאה החברתית של 2011. גם אז דובר על מחאה אותנטית שמייצגת את כל חלקי העם ומנותקת מכל אג'נדה פוליטית. מהר מאד התברר כי למארגני המחאה יש מכנה משותף מרכזי – "רק לא ביבי". זה בדיוק מה שקרה אתמול בעזרתה האדיבה של התקשורת שפמפמה כל השבוע כי מדובר במחאה של העצמאים (המוצדקת כשלעצמה) שרק רוצים את עזרת המדינה. כי אחרת, מי היה מגיע לעוד הפגנת שמאל נגד נתניהו? עשרה אנשים עם דגלים שחורים וכמה צרצרים כדוגמת ההפגנות בכיכר גורן בפ"ת.
ואם למישהו היה ספק, אז אסף אמדורסקי עמד אתמול מול מצלמות ערוץ 13 ואמר במפורש את מה שהקהל המשולהב ומפר ההנחיות סביבו חושב – המצב הכלכלי קשה (אגב, אולי זה הזמן להודות שהעשור האחרון היה אכן הטוב ביותר בתולדות המדינה מבחינה כלכלית?), אבל יותר חשוב כרגע להפיל את נתניהו ולהכניס את המדינה לסחרור בחירות נוסף. אדם כמוני היה מתייצב ראשון במחאה על המצב החברתי-הכלכלי שהגענו אליו, אבל לא רוצה שהפגנה שכזאת תישא אופי פוליטי ותיקח צד נגד המשך שלטון הימין.
מי שבכלל שבר את שיאי הצביעות הוא אביגדור ליברמן שאתמול מצא עצמו ״מתחבר״ למפגינים וצייץ בטוויטר תמונה מההפגנה ההמונית בכיכר רבין וכתב: "אדוני ראש הממשלה וראש הממשלה הרזרבי (מיצינו עם הבדיחה הזאת, לא?) תקשיבו טוב העם אמר את דברו! מנותקים נמאסתם!". מזל שיבגני זרובינסקי הזכיר לו שאחרי התקהלות דומה של חרדים בבני ברק הוא צייץ: "שוב חוזרים המראות מחגיגות הפורים כאילו שלא למדנו שום דבר". כנראה שגם אצל ליברמן הכל שאלה של פוזיציה ואופוזיציה.
דבר נוסף שצריך להתייחס אליו הוא מדיניות האיפה ואיפה של המשטרה. מתברר שגם תחת כהונתו של השר אמיר אוחנה המשטרה נוהגת בכפפות של משי מול מפגיני השמאל וביד נוקשה וחזקה נגד מפגינים חרדים. אף אחד לא משלה את עצמו שהיה ניתן אישור לעצרת תפילה של רבבת אנשים ברחבת הכותל המערבי בימי הקורונה, או לחילופין הפגנת אלפי חרדים נגד מדיניות הסגר על השכונות בירושלים ואשדוד וטענות על אכיפה בררנית.
כיצד יכול להגיע שוטר מחר לילדה חרדית ולקנוס אותה משום שלא עטתה מסכה על פניה בשעה שאלפים כך מצטופפים באישור המשטרה בלב תל אביב? די היה לראות את אלימות השוטרים ברחובות ירושלים נגד קומץ מפגינים שמחו על הסגר בשכונות חרדיות כדי לראות את ההבדל מול היחס כלפי המוחים באבן גבירול.