לא בחינם המאבק כעת בסעיף הקלון הוא, על פי הפרסום של עמית סגל, הסעיף האחרון שנותר במחלוקת בין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לבין היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט במגעים על עסקת טיעון אפשרית שתצא (או לא) אל הפועל.
סיום הסאגה הזאת ללא קלון שווה ערך לזיכוי ולנתניהו אסור להתפשר על פחות מזה. מרמה, הפרת אמונים, עבודות שירות, ועוד מיליון סעיפים לא ישנו את הדעה של שני הצדדים - האחד חושב שנתניהו זכאי גם אם יורשע והשני חושב שנתניהו אשם גם אם יזוכה. לכן, כל מה שנתניהו צריך זה לצאת בלי קלון ולהתמודד במערכת הבחירות הבאה.
בכך מגולם שיאו של המאבק בין הצדדים כאשר מבחינת המערכת המשפטית, קרי האליטות והממסד, העיקר זה לראות את ביבי עוזב את המשחק הפוליטי לזמן ארוך או אפילו לעולם ואילו מבחינת תומכי נתניהו - הפוך בדיוק. כניעה לסעיף הקלון ולהרחקה הציבורית מהמערכת הפוליטית תלמד כי מאבקו של נתניהו, שהוא גם מאבקם, היה לחינם שכן את המטרה אותה ביקשו להשיג אוייביו הם הצליחו.
סיגרים, שמפניות, בזק, נוני זה לא מעניין את 35 המנדטים שיש כיום לנתניהו בסקרים. כל מה שהם רוצים הוא שהם יוכלו להצביע לו במערכת הבחירות הבאה ולשם נתניהו צריך לחתור. תיק 2000 מעולם לא באמת היה תיק, תיק 4000 כמו שאמר שי ניצן הוא תקדימי וכבר עכשיו ברור ששוחד אין בו וזה עוד לפני עלייתו של העד המרכזי לדוכן - שלמה פילבר - שלפי התבטאויותיו בטוויטר הוא לא ממש לטובת התביעה.
תיק 1000 שנחשב לתיק הבעייתי מעולם לא ריגש את בוחריו שמוכנים לממן לו סיגרים עד סוף חייו. בקיצור, המשוואה פשוטה - יש קלון ביבי הפסיד, אין קלון ביבי ניצח. לדעתה של הפרקליטות והמשטרה ולפסיקת בית המשפט אין משמעות. הם מעולם לא עניינו את בוחריו והם ימשיכו לא לעניין את בוחריו גם כשישימו עבורו את הפתק בקלפי בבחירות הבאות. לפיכך האנשים המודאגים היום צריכים להיות ראש הממשלה, החליפי ושופרות סוף השבוע.