לפני הכל חשוב לי לפתוח בצפירת הרגעה. אין קרע בעם, ישראל לא באמת מפולגת והמדינה ממש, אבל ממש לא במחאה. יש היום ברחובות לכל היותר 100 אלף איש. הנה קיבלתם ממני בונוס של עוד 50 אלף והופ צמחתם ל-150 אלף, שזה בדיוק מה שמרצ קיבלה בבחירות האחרונות ולא הצליחה להיכנס לכנסת.

השמאל מפגין נגד הימין. המיעוט מפגין נגד הרוב. זה הכל. לא פילוג ולא נעליים. שהם ימשיכו להפגין ושהממשלה תמשיך לקדם את הרפורמה בכל הכוח כדי לסיים אותה כמה שיותר מהר. אסור לתת להם תחושה שהמדינה רגע לפני החזרת ציוד. כי היא לא.

המדינה לא באמת מפולגת למרות שזאת התחושה שרוצים להחדיר לכולנו בימים האחרונים. זה מה שהמפגינים רוצים שתחשבו. מיעוט קטן שעושה הרבה מאד רעש באמצעות רמקול מטורף ששמו התקשורת הישראלית. זהו מילייה של אלפי אנשים שרובם הגיעו בשיטת חבר מביא חבר ורוצים שתרגישו שהמדינה קורסת ושיש כאוס. על חלקים מעטים בימין זה עובד לצערי. אני שומע בימים האחרונים לא מעט מימניים את המשפט "מה יהיה עם הממשלה הזאת? תראה מה קורה במדינה".

אז הנה אני אסביר לכל ימני (כי לשמאל אין באמת קשב במסגרת הקמפיין של לשרוף את המועדון) מה קורה במדינה: 64 חברי כנסת עושים את מה שלמעלה מ-2 מיליון אזרחים שלחו אותם לעשות. לא עשרה פנסיונרים שחוסמים את הירידה לנתב"ג ולא מנכ"ל חברת הייטק שעשה את הונו בשנים היפות ביותר של ישראל מבחינה כלכלית בתקופת נתניהו, ושהחליט להעביר את הפק"מ שלו לבנק בחו"ל. שמחת זקנתי.

למעלה מ-2 מיליון אזרחים קמים מדי בוקר ואומרים ללוין ורוטמן "תמשיכו". נתנו לכם את הקול שלנו כדי שתשנו את העוולות המטורפות שהתרחשו כאן במסגרת הכוח הבלתי נתפס של בית המשפט העליון ואפס ביקורת מצד התקשורת.

נשיא המדינה ביקש אתמול לעצור את תהליך החקיקה ולדבר. הוא שכח במקביל לבקש מהמפגינים לעצור את ההפגנה ולדבר. זה לא היה עוזר. הם, כאמור, באו לשרוף את המועדון. כי זה מה שנשאר להם. מיעוט שבמשך שנים שלט על הרוב, ולפני כשלושה חודשים איבד באופן סופי את האחיזה בשלטון. הוא עדיין אוחז בכל כוחו באקדמיה, במשפט ובתקשורת, אך יודע שגם זה עניין של זמן כי העם מתעורר.

כן, חייבים להידבר, ומוטב להגיע להסכמות ואולי אפילו פשרות קטנות, אבל צריך לעשות זאת מתוך חוזק ואמונה בעקרונות שרוב העם הצביע בעדם. מיעוט קטן יחסית רוצה להמשיך לשלוט כמו שעשה במשך עשרות שנים וזועם שהזיזו לו את הגבינה. מותר לנו להכיל את הכאב שלהם אבל להמשיך ללא מורא וללא פחד כי את השינוי הזה ביקש ודרש מרבית העם ויפה שעה אחת קודם.