ועדת השחרורים של מערכת בתי המשפט החליטה לקצר אתמול (שני) בשליש את עונשו של יצחק אספה, מי שהואשם כי הפקיר למוות את ארי נשר בן ה-17 ושיבש מהלכי משפט. כזכור, המקרה ארע בספטמבר 2018 בתל אביב, אז אסיפה הורשע בכך שהפקיר את ארי וחברו שנפגעו ממכוניתו של אספה בזמן שסטו עם האופניים החשמליים שלהם.
אספה נבהל וברח מהמקום, זאת מבלי שעצר להושיט להם עזרה ואף לא הזעיק סיוע. השופט המחוזי, צבי גורפינקל, כתב בזמנו בגזר דינו של אספה ש"עבירת ההפקרה טומנת בחובה משום שפל מוסרי עמוק, והעונש צריך לשמש הרתעה ושופר לנהגים עתידיים לבל יעזו להפקיר פצוע לאחר תאונה. העונש טומן מסר לציבור שצריך לחלחל", ושלח אותו ל-4.5 שנות מאסר שקוצרו בבית המשפט העליון ל-3 בלבד.
אתמול החליטה כאמור ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של אספה, זאת אחרי שנתיים בלבד מאחורי סורג ובריח. אביו השכול של ארי, הבמאי אבי נשר, ביקש מהשופטת בדימוס, אריקה פריאל, היושבת בראש הוועדה שדנה בבקשת שחרורו המוקדם של אספה, להשמיע את דברו, בפעם השנייה, זאת לפני שיקבלו החלטה. בכל זאת, דנים פה במי שהפקיר את בנו כשנפגע ולא הושיט לו ולחברו עזרה מתבקשת שאולי הייתה יכולה להציל את חייו.
"צריך להעביר מסר מרתיע", ביקש לומר נשר, ממש כפי שאמר גם השופט גורפינקל - כי הפקרה זה בעצם רצח, "למרות שהחוק לא מגדיר זאת כך", אמר בעבר נשר, ובצדק רב. צריך להזכיר שבקשתו הקודמת של אספה לשחרור מוקדם נדחתה על מנת שישלים הליך טיפולי, אבל כבר אז חשבה השופטת פריאל, בדעת מיעוט, שצריך לשחררו.
בהמשך הדיון לפי הפרסום של גיא פלג, הוועדה (ובראשה השופטת פריאל) אמרה לאב השכול, זה שכל עולמו נהרס והתנגד לדיון על שחרורו המוקדם של אספה: "שמענו אותך בפעם הקודמת, זה מספיק" ושברה את ליבו שוב. עכשיו צריך להדגיש כי מעבר לחובה המוסרית, יש סעיף (19) בחוק זכויות נפגעי עבירה שקובע כי יש לנפגע עבירה זכות להשמיע את דבריו בפני הוועדה בטרם ההחלטה.
גם אם החוק לא נוקב במספר הפעמים שבהן רשאי נפגע העבירה להשמיע את דברו, מן הראוי היה, ומתוך העניין הציבורי והחמלה האנושית, לאפשר לאב השכול להשמיע את דבריו, גם אם, רחמנא ליצלן, מדובר בפעם נוספת וזה יגזול עוד כמה דקות מזמנה היקר של השופטת פריאל וחבריה לוועדה. הרי עוד בבוקר אתמול הודיעה הוועדה שהחליטה להיענות לבקשתו של אסיפה לשחררו מהכלא, והנימוק היה שהוא ראוי לשחרור וכי מסוכנותו לציבור פחתה.
השופטת פריאל ושאר חברי הועדה ודאי מודעים לסעיף ייחודי בחוק שחרור על תנאי ממאסר, סעיף 10א', שמתייחס לאמון הציבור במקרים בעלי חומרה מיוחדת, ושאין הלימה בין חומרת העבירה לעונש ומאפשר שלא לשחרר אסיר כדי שלא ייפגעו אמון הציבור וההרתעה. האם לא זה המקרה עם הנסיבות החמורות שבו אמון הציבור וההרתעה חשובים יותר מזכויותיו של האסיר? הרי במקרה של שושן ברבי, שדרס למוות והפקיר שלוש נשים, השתמשו בדיוק בסעיף הזה כדי לא לשחררו לבל ייפגע אמון הציבור במערכת.
הוועדה של השופטת פריאל בעצם בחרה בטובתו של אספה על פני אמון הציבור ובטחונו, ובכך פגעה לא רק במשפחתו של ארי ז"ל, אלא בכולנו, והפקירה אותנו למערב הפרוע בכבישים, שם עבריינים על ההגה אורבים לכולנו, ומנתונים של עמותת "אור ירוק" מתברר כי בכל יום נפגעים בישראל בממוצע שני בני אדם בתאונות שבהן הנהג פגע, ברח והפקיר את הפצוע בשטח מבלי להגיש עזרה ולדווח לכוחות ההצלה. לא הספיק לכם? אז תדעו שבכל שנה מעל 700 בני אדם נפגעים בתאונות פגע וברח.
השופטת פריאל, אני מנצלת את הבמה הזו ופונה ישירות אלייך: תביטי בתמונתו של ארי נשר הצעיר, תביטי בעיניו האדומות של אביו, ובצער שניבט מכל תמונה שלו. הפגנת חוסר אנושיות וחוסר אחריות. פגעת לא רק במשפחתו, אלא בציבור שלם שיצטרך להתמודד עם ההחלטות שלך ושל הוועדה שבראשה עמדת, ועם המסר הבעייתי שהעברתם לנהגים כמו אספה, שלוקים בשפל מוסרי ועכשיו מקבל משנה תוקף.
תגידי, כבוד השופטת, ואם זה היה הילד שלך שנדרס וננטש אל מותו בכביש? היית מצפה שייתנו לך להשמיע את דברייך? היית רוצה שישחררו את הנוטש? היית רוצה שייתעלמו מההשלכות של הקלה בעונשו של מי שעשה מעשה שפל שכזה? אני רוצה שתדעי שביטחון הציבור והאמון במערכת המשפט חשובים לא פחות, אם לא יותר, מזכויותיו של כל אסיר.
כבוד השופטת: לכסא עליו את יושבת יש משמעות וכל החלטה שאת מקבלת משליכה עלינו - אז שתדעי שפישלת בענק. ההרתעה לא נגמרת בגזר הדין. ממש לא. היא צריכה להיראות גם אחריו, כי הצדק מה איתו? זוכרת שבשביל זה את שם? שופט ותיק אמר לי לאחרונה בכנות מדהימה: "אנחנו השופטים רואים הכל לאורך השנים. לפעמים יש שופטים שמתחספסים ומאבדים את החמלה והאנושיות - יסוד חשוב בקבלת הכרעות משפטיות - והמערכת צריכה להתחיל להתייחס לזה".
כאזרחית שחיה כאן, וכאמא שמודאגת מהתנהלותך, אני לא חשה בנוח כשאת יושבת על הכסא הזה ומכריעה גורלות. פגעת באמון ובביטחון שלי ושל עוד רבים. הייתה לך הזדמנות להעביר כאן מסר חד לנהגים - אבל פספסת. נותר לי רק לקוות שהפרקליטות ובית המשפט (שגם אצלם נדרש מהפך בנושא עברייני הכבישים) יהפכו את ההחלטה שלך ושל הוועדה למען כולנו - למען ילדיי וילדייך.