למה אני זורקת דברים? כי התנופה והתזוזה נעימים לי. כי סוף סוף אני מרגישה שאני בשליטה על משהו בעולם. אני, שחצי מהזמן מרגישה תלויה ותלושה, אני שממש לא מבינה אתכם בהרבה מצבים, אני שצריכה הרבה עזרה - פתאום אני מרגישה חזקה וגדולה. החפצים הם ממש ברורים לי. גם התוצאה והתנועה נעימים לי. אז אני זורקת ומפזרת ונשמעת ונראית. עושה שכל?
אני יודעת שלכם "הרגילים" אין ממש היגיון בזה, אבל לי זה ברור. גם אני לא מבינה אתכם שאתם מתעסקים כל הזמן בדברים שלרוב משעממים ושאותי הם ממש לא מעניינים - כמו רזית או שמנת? זאת נראית לי התעסקות ממש מיותרת ומשעממת.
למה אני נושכת את גב כף היד שלי? כי אני עולה על גדותיי. כי אני צריכה שזה ייעצר באותו הרגע. כי אני לא יכולה יותר וצריכה קצת הקלה. כי זו הדרך שלי לצאת מהכלים, לבטא תסכול, לטרוק דלתות. משהו בתחושה הזאת של הכאב הפיזי מאזן את הקושי הנפשי.
למה אני אוהבת להיות באמבטיה כל כך הרבה זמן ולבד? כי המים מחזיקים אותי ואני קלה. כי אני בשליטה והרעש והתחושה של המים עליי ממש מרגיעים אותי. כי יש עולם בתוך האמבטיה ועולם מחוץ לה, ובעולם שלי בפנים אני שוב בשליטה ואני אוהבת לראות את התנועה של המים ואת המים נשפכים וזה שלי וזה נכון לי.
אבל אז הדבר הזה נקטע, ואתם רוצים שאצא מהעולם שלי שאני שולטת בו חזרה לעולם שלכם, חזרה לרעשים ולריחות, חזרה לחוסר אונים מסוים. אני רק רוצה עוד קצת. זה מכעיס אתכם שאתם לא מבינים וזה מכעיס אותי, אז לפעמים אני נלחמת ולפעמים אני מוותרת ויוצאת החוצה, חוזרת אל חוסר האונים המסוים. אני יודעת שאי אפשר לחיות את החיים באמבטיה, ובכל זאת..
למה אני משמיעה קולות? כי הם יוצאים ממני החוצה, כי אני יכולה ונהנית מהם, כי אני נהנית להפיק אותם, כי כיף לי לשמוע וגם להישמע. רגע, אני לא עושה כל כך הרבה, וגם מדברת בדרכי, כמעט תמיד אתם לא באמת שומעים, אם כי בבית שלי מקשיבים לי, לרוב, וגם שרים איתי. אני זאת אני, ולעצמי אני מאוד ברורה ,אולי אפילו ברורה יותר מהכול.
העולם שמחוצה לי הוא עמוס וקשה, אבל אני עושה מאמצים כבירים ומנסה להשתלב, אז אני מציעה לכם – במקום לשאול למה כל הזמן, אולי כדאי שתעשו מאמצים להשתלב גם בעולם שלי. אני מבטיחה שהוא ממש מעניין. מילה של לי.