הממשלה אישרה היום את הצעת החוק של שר המשפטים גדעון סער להגבלת כהונת ראש הממשלה. הסיבות בגינן הצעת החוק גרועה מאוד לא קשורות באמת לנתניהו, וסער עצמו הדגיש שספירת הימים למגבלה לא תחול רטרואקטיבית, כלומר תחול רק לאחר שהחוק יעבור. מי שכיהן כראש ממשלה לפני העברת החוק, כהונתו ממילא לא תחשב בספירה. גם אם ברור שזה נעשה בשביל "להרגיע" את מי מחברי הקואליציה שהחוק לא נוח לו, זה מסך עשן לא רלוונטי. החוק הזה נשאר גרוע ובעייתי.

למה? כי ישראל היא רפובליקה פרלמנטרית בה הרכב הממשלה נובע ישירות מהרכב בית הנבחרים, ובית הנבחרים הישראלי, הכנסת, מחייב ממשלות קואליציה. בשום מקום בעולם בו קיימת שיטה פרלמנטרית אין הגבלת כהונה לראש הממשלה, כי עצם ההגבלה הזאת יוצרת חוסר-איזון בבניית קואליציות. איך ממשלה תוכל להחזיק מעמד אם לעומד בראשה יש כבר פחות מקדנציה שלמה באופק? האם מנהיג מפלגה שכיהן כהונה וחצי וממשלתו נפלה יוכל להרכיב ממשלה חדשה? הרי לשותפים הפוטנציאליים יהיה עדיף למשוך את המו"מ הקואליציוני במשך חודשים עד שמשך זמן הכהונה הקצובה יפוג וראש הממשלה המדובר יצטרך לעזוב את הפוליטיקה בכל מקרה. 

עדיף להלך אימים ולהפחיד מפני שלטון ללא מצרים של פוליטיקאים שמכהנים שנים ארוכות מדי, ולהעלות טענות לפיהן ראשות ממשלה הנתונה בידי אדם אחד לאורך זמן עלולה להוביל את המדינה למקומות חשוכים. זו לפחות המנטרה שאנחנו רגלים לשמוע, וזה אפילו כתוב בתזכיר החוק של סער. "מטבע הדברים כהונה ממושכת בתפקיד רב עוצמה זה עלולה להוביל לריכוז מופרז של כח בידי האדם שמכהן בו, ולכך עלולות להיות השלכות מזיקות".

בואו לא נלך סחור סחור, כשכותבים את זה רוב גדול של קוראים חושבים רק על משטר אחד: גרמניה הנאצית. מה הבעיה בהשוואה? שאין לה שום קשר להיסטוריה או למציאות. מי שהביא את היטלר לשלטון היה הנשיא הינדנבורג, ששלט מכוח צווים (יכולת שהוענקה לו חוקתית) ומשך כהונתו דווקא היה מוגבל בחוק. גרמניה הפרלמנטרית של היום לא מגבילה כהונה של ראש ממשלה. הייתם חושבים שהמדינה ממנה צמחה הדיקטטורה הנאצית תלמד משהו, לא?

אז הם אכן למדו. החוקה הגרמנית מגבילה את סמכויות הנשיא, ומבססת את צורת השלטון הפרלמנטרית בצורה שמשלבת נציגים ברשימות כלל-ארציות עם נציגים נבחרים באיזורי בחירה מקומיים. היא גם מבטיחה בית עליון שחבריו לא נבחרים, אלא ממונים ע"י ממשלות המדינות הפדרליות לייצג אותן. למעשה, לחברי הבית העליון כלל אין תקופות כהונה או חופש הצבעה. הם פשוט משקפים את מינויים ע"י ממשלות המדינות, וחייבים להצביע בהתאם להחלטותיהן. החוקה הגרמנית כמובן גם מגבילה את סמכויות הממשלה עצמה וספציפית של שרים המחזיקים בתפקידי ביצוע שעשויים לפגוע בזכויות הפרט. אבל החוקה לא מגבילה את כהונת ראש הממשלה.

אנגלה מרקל תסיים בקרוב את כהונתה כקנצלרית אחרי 16 שנים. בינתיים המדינה עוד לא הדרדרה חזרה לדיקטטורה. גם בבריטניה, מקום לידתה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, אין הגבלת כהונה של ראש ממשלה. גם לא ביפן, איטליה, ספרד (שגם להן עבר דיקטטורי אפל), הולנד, נורווגיה, יוון או שבדיה, והרשימה ארוכה.

השיטה הישראלית אינה שיטה נשיאותית. גם אם ראש הממשלה חזק, הוא עדיין ראשון בין שווים ולא ראש הרשות המבצעת כפי שאוהבים לפעמים להקבילו, בלי יותר מדי בסיס, לנשיא ארה"ב. יש הרבה מה לתקן בשיטת השלטון הישראלית. החוק המוצע ע"י סער לא מסייע לתיקון כזה. למעשה, סביר להניח שהוא רק יזיק.

רוני טל וג'ניה פרומין הם מייסדי נתיב בליכוד, קבוצת מתפקדים לאומית-ליברלית בת כ-700 חברים המקדמת עקרונות של שלטון חוק וזכויות אזרח, כלכלה חופשית והשבת האיזון למערכת המשפט.