הפיד בפייסבוק מלא בדרישות שונות לגיוס המונים. חלומות רבים של אנשים המבקשים להגשים רעיון או פרוייקט שממלא אותם תקווה וחייב להתממש. פרוייקט אחד שעלה לאחרונה להדסטארט מיד בלט בשונותו על רקע כל אלה. מדובר בפרויקט יוצא הדופן של סיגלית פראודפייזק, שמבקשת להשתמש בדרך של גיוס המונים עבור הליך פונדקאות שיהפוך אותה לאם לאחר שאיבדה לפני מספר שנים שני תינוקות, בזה אחר זה. עד כה גויסו כ-22 אלף שקלים.
הרופאים בבית החולים היו פחות אופטימיים מהרב, וריפו את ידיה. ״כל הרופאים סביבי אמרו לי שהם לא ישרדו מעבר ליומיים אחרי הלידה בגלל השלב המוקדם בו נולדו״, היא נזכרת. ״לא רציתי להאמין להם והנה, כל יום שחלף והם שרדו בו הרגשתי שאני מנצחת את המערכת ושהילדים שלי חזקים יותר מהכל. הם נאחזו בחיים ואני הייתי אופטימית יותר בכל יום שעבר. הרגשתי שהרופאים לא באמת יודעים ומי שמחליט זה אלוהים. הוא רוצה שהם יחיו. אני יודעת שמגע הוא דבר חשוב, אז כל הזמן נגעתי בהם. באמת האמנתי שהם ישרדו בזכות האהבה שלי. ליוויתי אותם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לא זזתי מהם. שאבתי חלב, הבאתי מוסיקה והשמעתי להם נעימות, החזקתי אותם, חיבקתי אותם, ליטפתי אותם. עשיתי הכל כדי שירגישו שאני לידם כל הזמן״.
לצערה האדיר של פראודפייזק, אחרי חודש וחצי קשים בפגיה, נפטר תינוק אחד. הקטן מבין השניים. ״הייתי שבורה אבל לא רציתי לאבד תקווה. לא חשבתי לרגע שאלוהים יעשה לי את זה פעמיים, אין מצב שהוא ייקח לי גם את הילד השני. המשכתי לחיות בפגיה לצדו. ראיתי אותו גדל עד משקל של 3100. הוא נולד 705 גרם והגיע למשקל כזה. הרגשתי שנצא משם יחד, הוא ואני לבית שלנו, אבל שלושה חודשים אחרי הלידה גם הוא נפטר. הוא פלט, ונחנק מהפליטה. היו לו בעיות קשות בדרכי הנשימה והרופאים הסבירו לי שגם אם היה שורד, כל החיים היה סובל מבעיות נשימה קשות".
היה אמור להיות כאן רעש של תינוקות
בתום שלושה חודשים ארוכים ומיטלטלים, שבה פראודפייזק לביתה בידיים ריקות. "אין לי מילים לתאר כמה עצב זה לאבד שני תינוקות, במיוחד כשהייתי בטוחה שהשני ישרוד. אין דבר כואב יותר מזה. הלכתי כמו מת מהלך ושקעתי בדכאון, פתאום אני לבד בבית במקום עם שני תינוקות. השקט הזה שהיה בבית הכאיב לי יותר. היה אמור להיות רעש של ילדים".
החיים לא הניחו לפראודפייזק, ולא הרבה זמן אחר כך גילתה שהיא חולה בסרטן צוואר הרחם. ״בגלל המצב הנפשי שהייתי בו לא התחברתי בכלל לכל מה שהרופאים אמרו לי״, היא מספרת עכשיו. ״מזלי שהאחיות שלי ליוו אותי לכל הבדיקות. אני זוכרת אותן מרימות אותי וסוחבות אותי פיזית לכל הבדיקות, לא יכולתי לעשות כלום. לא רציתי כלום. הייתי חסרת תחושה מרוב עצב על התינוקות שאיבדתי. ואז הגיעה מכה נוספת: כרתו לי את הרחם. אני תמיד אומרת שאת ההחלטה לכרות את הרחם שלי הן קיבלו כי אני לא הייתי מחוברת בכלל למה שעובר עליי. והנה, לפני שנתיים הייתי מאושרת עם תאומים בבטן והנה עכשיו אני בלעדיהם ובלי רחם״.
בהליך כריתת הרחם שעברה, נותרו שחלותיה של פראודפייזק שלמות, וניתן יהיה להפרות ביצית שלה בהליך הפונדקאי שהיא מקווה להצליח לממן. ״בעלי, שיש לו שני ילדים מנישואים קודמים אומר כל הזמן שהוא רוצה לתת לי את המתנה הזו, להיות אמא״, היא מבהירה, ״אבל אני צריכה סיוע כספי כדי שאוכל להעזר באישה אחרת שמבינה את הרצון שלי להיות אמא. שמתי את האגו בצד ופניתי לגיוס המונים, למרות החשיפה. אין לי מה להפסיד יותר, אני רק רוצה להיות שוב אמא"
כאן תוכלו לעזור לסיגלית פראודפייזק להגשים את החלום