בטור שעוסק במשקל, הכי בסיסי שנתחיל במספרים, הא? אז הבייבי שלי כבר בן ארבעה חודשים. בפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתי עם עודף של שמונה קילו, במידה 40, בשאיפה להיכנס לג'ינס ההוא האהוב. חודשיים חלפו ואני כאן שוב היום. עומדת על המשקל, אבל גם הרבה לצדו. כמה ירדתי, כמה נשאר ומה באמת חשוב? חכו עם זה רגע.
נתחיל במה שבאמת חשוב: שינה! אחרי הלידה הייתי כל כך מותשת, עייפה, מלאת מצבי רוח וחסרת אנרגיות. הרגשתי שאני צריכה את השקט הזה, לנוח, להירגע, להחלים, להתאפס ולהסתגל למצב החדש שלי: אמא טריה שצריכה לטפל בתינוק החדש שהפך ברגע להיות כל עולמי.
אבל ו-זה אבל גדול: הייתי משוכנעת שאחרי משכב הלידה של שישה שבועות לפי הספר הישן והטוב, אחזור להתאמן בדיוק כמו פעם. או בערך. כמה מעט גיליתי שזה פשוט לא היה אפשרי. הכאבים מהתפרים היו חזקים ולא הרגשתי שאני מסוגלת. למרות שראיתי אחרות עושות את זה כמו גדולות, החלטתי שאני לא מלחיצה את עצמי. קיבלתי באהבה את המצב ונתתי לעצמי עוד קצת מנוחה. זה לא אומר שזה היה קל.
אז זהו שכל זה פחות קרה בתקופה האחרונה. מצד שני קרו הרבה דברים אחרים מופלאים כמו התינוק הזה שנמצא כאן לידי וממלא אותי בכל כך הרבה. וגם, בואו – אני בתוך המציאות החדשה הזאת של להכיר תינוק חדש, לחתל, להאכיל ולהבין איך עוצמים עין בדרך. אז הסקוואט המתוק חיכה בסבלנות ובדריכות.
והיה עוד משהו שעצר אותי בדרך. כי בין התינוק ומשכב הלידה - מודה שלא בכל יום יש לי מוטיבציה. לא בכל יום יש לי כוח להיות הפוסטר גירל של בריאות וכושר. היי, אני ארבעה חודשים אחרי לידה! למי יש כוח כל יום לאכול בריא, להתאמן, להרים את עצמיו? לא בכל יום אני קמה ואומרת למראה באיזו עליזות אינסטגרמית ש"היום בא לי לאכול בריא, לבחור נכון ולהתאמן". יש ימים שכל מה שבא לי לעשות זה רק לאכול את הבורקסים הענקיים כמו שאני אוהבת. באותם הרגעים האלו זה לא מעניין אותי שזה לא בריא לי וששומן הטראנס עושה לי נזקים, כי היי זה כל כך טעים לי! ומה לעשות? בא לי!
באותם הימים בא לי רק לשכב על הספה, בלי להזיע, בלי להתאמץ, פשוט לנוח ולהרפות. וזה בול מה שבחרתי לעשות. שחררתי. ויצאתי מהמסגרת הזאת שאני כל כך מתורגלת בה. אז הדרך שלי קצת תתארך, הכל טוב. לימדתי את עצמי שטוב לי יותר עם קצת פחות שפיטה עצמית, פחות ביקורת עצמית, יותר אהבה עצמית.
ולגבי הכושר? לקח לי קצת זמן אבל בסוף הצלחתי לחזור לזה. זה כבר כמעט חודשיים שאני שוב מתאמנת. עדיין לא הגעתי ליעד שהצבתי לעצמי, אבל אני באמצע הדרך לשם. מתקדמת מיום ליום ומרגישה נפלאה מהתהליך. האימונים בשבילי הם כמו אוויר לנשימה כי הם פשוט גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. אה, ואני שוב מחייכת את החיוך הזה בסוף האימון, למרות שכל הגוף כואב.
לסיכום כמה טיפים ליולדות הטריות (חוץ מבורקס):
1. גם אם לוקח לקילוגרמים העודפים זמן לרדת - אל תתני להם לנהל את חייך. זכרי כי בריאות נפשית לא פחות חשובה מבריאות פיזית ועל כן, בצעי את התהליך בנחת ובשלווה, הביטי על האוצר שלך בגאווה וזכרי שזה היה שווה את הכל.
2. השתדלי לחזור לתזונה נכונה ומאוזנת גם בתקופת משכב הלידה לפני החזרה לכושר.
3. ותרי על המשקאות המוגזים והמיצים, והקפידי לשתות מים לאורך כל היום
4. אחרי הלידה את מבינה ש״זמן״ הוא מצרך יקר, ולכן הקפידי להכין לעצמך מראש קופסאות עם אוכל במקרר כך שכל מה שתצטרכי לעשות זה לחמם.
5. אחרי הלידה אל תתביישי לבקש עזרה מאמא/חמות/אחות או חברה קרובה - לעזרה בבית וגם הכנת אוכל.
6. במיוחד אחרי הלידה הקפידי להזין את גופך במזונות בריאים וטובים וותרי על הגאנק והבצקים
7. לאחר משכב הלידה, או ברגע שתרגישי שאת יכולה - השתדלי לחזור לפעילות גופנית ועשי זאת בהדרגה.
8. זכרי שכל מאמץ - אפילו הקטן ביותר- הוא מבורך! גם מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד קטן.
כמה ירדתי מהפעם הקודמת: 5 קילו
היעד: להיות בריאה ומאושרת ועל הדרך לחזור לבגדים הישנים!
כמה עוד נותר לי ליעד: 3 קילו
זמן ליעד: חודש (שאוכל לחזור לספר, כן?)