19 סיבות מעולות בשבילי להפסיק להניק

היי, מה קפצתם? חלב אם הוא המזון הכי טוב ובריא לתינוק, הוא מחזק את המערכת החיסונית שלו ופעולת ההנקה עצמה תורמת להיקשרות בין התינוק ובין האם לאין ערוך. אבל כן, יש די הרבה סיבות טובות לבחור גם שלא להניק, בעיקר משום שזו פשוט בחירה אישית של כל אם (וגם של כל זוג, אבל קודם כל של האם) ואין אדם אחר בעולם פרט אליה שיכול לומר לה שהנקה חשובה יותר מהסיבה שגרמה לה לוותר עליה.

19 נשים סיפרו לנו למה בחרו שלא להניק, והנה הסיבות, וכולן טובות:

"לפני שילדתי ידעתי שזה לא יבוא לי טוב, אבל ניסיתי בכל זאת. אחרי הלידה מיד ניסיתי להניק, הצמדתי אותה אליי אבל הקרצייה הקטנה בכתה ואני רציתי למות. יועצת ההנקה אמרה לי משפט שרק חיזק את נטיית ליבי: 'אם את תניקי את תשנאי את הבת שלך'".

"ילדתי תאומים, הם היו בשתי פגיות שונות ואני הייתי בהלם חיי".

"בילד הראשון עוד ניסיתי, אבל בילד השני ויתרתי מראש. הכרתי את מצבי הרוח שזה עשה לי, את הגודל הלא נוח של השדיים ואת הכאבים, וזכרתי את הלחץ של האחיות ויועצות ההנקה להניק למרות שקשה וכואב ולא מצליח. בגלל כל אלה העדפתי בפעם השניה לוותר".

"אני מניקה, אבל כל יום בא לי להפסיק. אני מניקה רק מרגשות אשמה. למה לא להניק? כי זה מתיש, גורם לי לאכול מלא, כואב, משעבד ומה לא".

"סיבה מצוינת לא להניק: אפשר להמשיך לישון בלי חזיה".

"נולדו לי תאומים, ורציתי שבן הזוג שלי יוכל להשתתף ולהאכיל".

"העדפתי לחסוך לעצמי כאבים. כאבי הניתוח הקיסרי הספיקו".

"עם הבת הבכורה שלי לא היה לי חלב. נתנו לי להרגיש שאני צריכה לעשות הכל כדי להצליח להניק, וזה הוסיף כל כך הרבה מתח לתקופה הזאת. עם הבת השניה שלי כבר היה לי ברור שאם זה לא עובד לבד אז אני לא מתאבדת על זה. זה לא עבד".

"מסע הצלב לעידוד הנקה עשה לי אנטי".

"אהבתי שבעלי יכל להאכיל אותן ואהבתי שיכולתי לחזור לעבוד במשרה חלקית דקה אחרי שנולדו".

"כאב לי רצח. שנאתי לחבר את התינוק לציצי. שלוש יועצות הנקה לא עזרו. ויתרתי ושמחה על כך".

"מילד לילד קיצרתי בהנקה. הלילות היו קשים, האכלות תכופות, ארוכות ומתישות. כשחזרתי לעבודה השאיבה בזמן"

העבודה הייתה מסורבלת. כמה קל להאכיל בבקבוק... בילד השלישי לא הנקתי בכלל בגלל שהייתי על משככי כאבים. לא חושבת שהייתי מניקה כך או כך, אבל זה עזר לי לקבל ההחלטה".

"כי זה תמיד היה נראה לי אקט מוזר, לא נוח, לא נעים. כשנולדו לי תאומות ממש שמחתי שאני לא צריכה להתנצל על זה שאני לא מניקה"

"מאז ומתמיד היה בעניין ההנקה משהו ממש פיזי שדחה אותי. הגעילה אותי המחשבה שיוצא ממני מזון, או שמהציצים היפים שלי יצא חלב. זה לא נראה לי טבעי, זה נראה לי פרתי. ולא שלא ניסו לשכנע אותי: עשו לי את המוות כל ההריון, במיוחד כשילדתי פג, ואז בכלל זה היה סוג של 'איך את מעזה שלא להניק'. חמותי הטריפה אותי. האחיות בפגייה בזו לי. אבל אני לא הסכמתי לנסות. אין דבר קסום יותר מהרגעים של הקרבה והתענוג עם התינוק, ואין לזה שום קשר להנקה. כשהאכלתי אותו בבקבוק יכולתי להביט לו בעיניים ולשיר לו. ברוך השם הבן שלי גדל ואכל והשלים כל הפערים. הוא קרוב אליי ואהוב ומרגיש קרוב ובטוח גם מבלי היה צריך לינוק ממני".

"כי לא רציתי".

"הפסקתי להניק בגלל דכאון אחרי לידה, וזה היה ממש קשה. בלידה השנייה נמנע ממני להניק בגלל טיפול תרופתי מונע נגד דיכאון, אז בעצם נחסכה ממני הדילמה. זה כאילו היה אילוץ, אבל בפועל זה עשה רק טוב ולי גם לתינוקת. זה איפשר לי להיות אמא אחרת לגמרי: הרבה יותר רגועה, שקטה, בטוחה בעצמי, חזרתי לעצמי פיזית הרבה יותר מהר וקיבלתי הרבה יותר שיתוף פעולה מהסביבה. חוויית האמהות הייתה הרבה יותר טובה ונעימה, פשוט עולם אחר. הלחץ על הנקה כל כך חזק, שבכלל לא נשמעים קולות אחרים. אם כבר, אז מציגים תמיד את האממהות שלא מניקות כאמהות קרייריסטיות. אצלי זה היה מסיבות נפשיות וחשוב לי שיכירו גם סיפורים כאלה".

"ידעתי שלא אניק עוד לפני שנכנסתי להיריון, גם בגלל שרציתי לחזור לעצמי מהר ולא היה בא לי חזה גדול וגם בגלל שרציתי חיים קלים עם תינוקת שישנה בלילה ושיהיה קליל ככל שאפשר".

"בילד הראשון שילבתי הנקה עם בקבוקים. אחרי 3 וחצי חודשים של הרבה מאבקים, בכי, לילות וימים ללא שינה וטונות רגשות אשמה, הרגשתי שזה או זה או אשפוז פסיכיאטרי. כששחררתי היתה הקלה גדולה, ביום אחד הרגשתי שוב שפויה ומסוגלת להתפנות להתחבר אל התינוק שלי (כן, זה היה נורא עד כדי כך). ההנקה היתה לי מאוד קשה. בילדה השניה החלטתי לנסות שוב. אני יכולה לספר באריכות על יועצת ההנקה בבית החולים שהסתכלה לי על השדיים כי לא הבינה למה זה הולך כל-כך קשה, שאמרה לי שנראה שיש לי מעט רקמת שד ואולי זו הסיבה... שאחר כך הסבירה ואף הדגימה איך צריך לסחוט את השד באגרסיביות שוב ושוב בכל הנקה כדי לעזור לזה להצליח. בשלב הזה אמרתי 'תודה, אבל לא'. הפעם, כבר ביום השני לחייה של ביתי, מסיבה שנראתה לי מספיק מוצדקת (זו לא אני, זו רקמת השד שלי שלא בסדר...) ועדיין עם הרבה בכי ורגשות אשמה, שוב שחררתי והחלטתי לא להלחם עוד על ההנקה".

>> "ילדים צריכים לינוק עד גיל 8"