1. תתכנני את תנוחת הלידה שלך: הדבר הראשון שאנחנו צריכות לדבר עליו הוא סקוואטים, תנוחת כריעה. כשאת יולדת בתנוחת כריעה, כלומר, את כורעת על רגלייך, בעצם כשגופך במצב מאונך, האגן הנשי נפתח ב-30 אחוז יותר, מאשר במצב של שכיבה על הגב. זה לא דבר מדהים? התוצאה היא שיש מעבר יותר גדול לתינוק, לידה יותר קלה, נכון? אבל מתברר שמחקר מצא שדווקא לידה במנח של כריעה מעלה את הסיכוי ל קרעים. ובפועל גורם ליותר נזק לאיברי המין. וחוץ מזה, לידה בכריעה היא ממש לא בשביל כל אחת, רובינו כבר לא יולדות בשדה וממשיכות לעבוד. תנוחה שכן הוכחה כמונעת קרעים היא לידה על ארבע, על הידיים והברכיים, כשהתינוק יוצא מאחור.
2. בטוחה שאת רוצה ללדת במים? כל המאמות שחולמות על בריכת לידה, צר לי לבשר לכן – לידה במים חשודה בתור לידה שגורמת נזק לג'ניטליה, כגון טראומה בדמות קרעים וחתכים. מיילדות, כולל המיילדת שלי, הודו שאכן יש יותר קרעים בלידות מים. לי היו קרעים שלא הצריכו תפרים, אבל באמת שאין לדעת.
3. תאמיני בעיסוי הפירינאום: מדובר בקלישאה ידועה, אבל לנשים שיולדות בפעם הראשונה, בדרך כלל ימליצו על עיסוי שכזה, עם שמן שקדים או של שמן בסיסי אחר, מאחר שעיסוי כזה מונע חיתוך במהלך הלידה. למרות שברוב בתי החולים כבר פחות נהוג לבצע חיתוך שכזה, ולתקן מאוחר יותר קרעים אם יש, סביר להניח שעיסוי הפירינאום עשוי בהחלט גם למנוע קרעים ולא רק חתך יזום.
4. או שתבחרי בשיטה היותר קלה: הפתעת המאה בקשר למניעת חתכים היא שיטה די סבתאית: קומפרסים חמים. כן, זה עד כדי כך קל. מחקרים מצאו שקומפרסים חמים על הוואגינה מורידים את מקרי הקרעים בלידות. כל מה שאת צריכה זה מים חמים למדי ומטליות רחצה. את טובלת את המטלית או המגבת הקטנה במים, סוחטת קלות ומניחה על הפירנאום, לתמיכה באם בזמן שהתינוק של מתכתר בצוואר הרחם. ראיתי את זה נעשה גם פעם אחת בבית חולים, וזה אפילו היה הרעיון של הרופא. וזה עבד! בלידות מחוץ לבתי חולים מדובר בפרקטיקה מקובלת, ואפילו מוסיפים ג'ינג'ר למים הרותחים, ונותנים להם לבעבע בהכנה לשלב הדחיפות.
5. תנשמי את התינוק החוצה: רפלקס המפלט של התינוק דוחף אותו למטה, מחוץ לרחם, במורד תעלת הלידה ועד לוואגינה והחוצה לעולם. צירי הלחץ האלה שמכריחים אותך לדחוף הם לא רצוניים, והם אלה שיניעו את התינוק החוצה אפילו מבלי שהאמא לוחצת או דוחפת. ההוכחה לכך היא שיש נשים שילדו בעודן ישנות, או אפילו במצב של חוסר הכרה. כשאת מרגישה את הדחף ללחוץ, זה למעשה הרחם שלך שכבר מתכווץ ודוחף את התינוק למטה. לרוב הנשים יש תגובה אינסטינקטיבית ללחוץ במהלך הצירים האלה. אבל את לא חייבת לדחוף עם כל הכוח בעודך מחזיקה את הנשימה, כדי ללדת את התינוק שלך. זה משפיע על רמת החמצן שלך ושל התינוק, ומקשה את השרירים שלך במקום להרפות אותם. נשימה למטה עם הצירים שלך תאפשר לתינוק לרדת יותר לאט, מה שיעשה פחות טראומה לאזור רצפת האגן.
>> חתך חיץ יכול להיות הדבר הכי טוב עבורך