הידעתן? לקורס הכנה ללידה יש שם שני והוא "קורס-המעניין-רק-נשים-כל-הגברים-פה-רק-כי-הכריחו-אותם". בהמשך לכך ובאופן לא צפוי, כשהגיע השלב בהריון שבו הייתי צריכה להחליט האם להירשם לקורס או לא, התלבטתי קשות. מצד אחד אני מאמינה גדולה במשפט "ידע הוא כוח", בטח לקראת סיטואציה בה מעורב תינוק הפורץ דרכו לעולם מתוך המקום הרגיש ביותר בגופי. מצד שני, שמעתי לא מעט חוות דעת בנושא עם מסר הממליץ לוותר כי "לא לומדים שם שום דבר חדש" ו"למה לך לבזבז את הזמן?". כשסוף סוף החלטתי עם עצמי שאני מעדיפה ללכת ולהשתעמם מאשר לא ללכת ולהתחרט על זה, גיליתי באופן ממש לא מפתיע, שכמו כל גבר ממוצע, גם בעלי שיחיה לא חושב שבאמת נחוץ לכתת רגלינו וזמננו לקורס הנמשך 4 מפגשים של 3 שעות בכל פעם בכדי לשמוע ליהוגים על לידה. נדרשו לא מעט שכנועים, שלא לומר, איומים על חייו כדי שיסכים להצטרף. בסופו של דבר נרשמנו, הלכנו, שרדנו ואני פה על מנת לספר.
אם לסכם את כל המפגשים יחדיו, אין ספק, מדובר בחפירה. אני בהחלט יכולה להבין למה גברים לא מוצאים בזה עניין. מאידך, מאוד חשוב ללכת יחד כדי לקבל את מלוא האינפורמציה, להבין לקראת מה הולכים ובעיקר להתבונן בחשאי בזוגות אחרים ולרכל עליהם בשקט. זמן איכות זוגי, בקיצור.
אז מה למדתי שם?
1. 10 זוגות. כולם בהריון ראשון. 9 מתוכם מעל גיל 33. מסקנה - הורות בגיל מאוחר שולטת. מעניין. עם יד על הלב, הייתי בטוחה שאשב שם כדינוזאור עתיק בין פרגיות צעירות ומלאות ביציות רעננות. הופתעתי מאוד לגלות שרובם המכריע של המשתתפים כבר בעשור ה-4 של חייהם ושאני לא היחידה שהגיעה לשלב הזה של זוגיות והריון בגיל יחסית מאוחר.
2. מוזר ונחמד להיות פתאום בחדר עם עוד נשים הריוניות. את מגלה שלכולן יש בדיוק אותן מניירות כמו שלך. הליכה של ברווזה, יד על הבטן ללא הפוגה ובעל שלא מפסיק לקטר על כך שהוא שם.
3. מושגים מגעילים חדשים שלמדתי לקראת הלידה: דליפת שתן (כמעט כל אחת תסבול מזה, תתכונני), פקק רירי ("נראה כמו ג'לי אדמדם" ומבשר על בוא הלידה), טפטוף מי שפיר (ירוק או לבן ועם ריח של זרע). יש למה לחכות. GOD.
4. מושג סופר חשוב שחיפשתי מתחילת ההריון והמציאה המדריכה בקורס - רצצת: ריצה לשירותים בזמן ההריון עקב עובר לוחץ שלפוחית. יש! סוף סוף קיימת מילה המסבירה למה אני לא מצליחה לישון רצוף בלילה כבר מחודש שלישי.
5. ישנו שיעור שלם על איך לעבור את הצירים בקלות. אצלי זה היה ככה - המדריכה: "צירים זה דבר נורא. אין כאב גדול מזה. בעצם, יש! הלידה עצמה! חה חה חה. עצה שלי, ספרי כמה נשיפות אוויר יש לך ואז... " טוווווווווווווווווווווווווווווו. הפסקתי לשמוע את המשך המשפט כי התחלתי לדמיין את הלידה, פשטה בי סחרחורת, קיבלתי חלושס בכל הגוף והתעלפתי. למדריכה שלום. לצערי.
6. גילוי מרעיש! מסתבר, שמס' 2 בשירותים הוא כמו לידה קטנה. אם תדעי איך לעשות את הראשון טוב, תדעי איך ללדת. מתברר שכדי ללדת בקלות (את שניהם) כל שצריך לעשות זה להרים רגליים ולהטות את הגוף קצת קדימה, להשתעל או לנשוף והמטען אמור לצאת בקלות. נסי ותיהני.
7. במידה והינך הריונית שלווה ורגועה כמוני, דעי כי החלק שבו לומדים טכניקות הרפיה להקלה על כאב הצירים, דמיון מודרך וכו', בשכיבה קבוצתית על מזרנים, הינו דבר מעצבן ביותר וייתכן ויסכן את שלוות הנפש המאותגרת שלך. הכיני את עצמך נפשית לעניין על מנת למנוע שפיכות דמים מיותרת.
8. כלל ברזל – יש לך כבר צירים, את סובלת וחושבת שעוד דקה את יולדת וכדאי למהר לבית החולים? טעות! בדיוק בשביל זה הגעת לקורס הזה. מתי נכון ללכת לבי"ח? כשיש לך צירים הנמשכים 45-60 שניות, כל חמש דקות במשך שעה/שעה וחצי. לא לפני. כן, כן. מה ששמעת. תודי שלא ידעת את זה לפני.
9. והרי לכן נושא שלא מדברים עליו ואף פעם לא נעים לך לשאול לגביו – חוקן, כן או לא? בשביל זה אני פה! בקורס המליצו מאוד לעשות, מאחר ומעי מלא מקשה על התינוק לצאת וחוקן עוזר להרוויח עוד כמה מילימטרים למעבר הראש שלו. הנבוכות ישמח לשמוע שהבעל יוצא מהחדר ואת עושה את זה לבד או נעזרת במיילדת ולדברי המדריכה זה לא נורא בכלל.
10. וברצינות, הדבר החשוב ביותר שלמדתי בקורס הוא שכדאי לעבור אותו, בזוג, ושהוא יעשה לך שירות נפלא ויסגור לך פינה חשובה.
למה? הסיבה פשוטה. מה שאנו לא חווים על בשרנו אנחנו לא באמת מבינים. ולגברים, מה לעשות, יש נטייה למזער מה שנוח להם. אז אחרי חודשים ארוכים בהם סיפרת לאישך ללא הרף מה כואב לך, איך מרגיש לך, כמה כבד לך ובאופן כללי קיטרת על כל דבר, בזכות הקורס, פתאום הגבר שלך יקבל פרופורציות. לצערו, ולשמחתך, הוא ישב בחדר מלא בנשים הריוניות אחרות, ישמע עדויות מהשטח ויצא עם הערך המוסף וההבנה שזוגתו המתוקה לא כזאת מפונקת וחסרת חוסן כמו שהוא חשב עד כה אי שם, עמוק עמוק, בתוככי ראשו. כבונוס, אחרי שהנשים יסיימו, או אז תתחיל המדריכה ותפרט באופן מקצועי מה עברת עד כה ומה עוד מצפה לך בלידה. לכם. והוא יפנים. והיטב. כי גברים, מה לעשות, מכבדים סמכות מקצועית ומקשיבים לה.
סעיף בונוס: ואפרופו פרופורציות, שכחתי את הסעיף החשוב בעולם: בזכות הקורס והיכולת המקסימה להשוות עצמי להריוניות נוספות בחדר גיליתי שאני נחשבת הריונית חטובה ורזה. הידד!
לעוד הגיגי הריון, טיפים והמלצות: כנסו לאתר של דבורי ויינר Beerburim