פלורנסיה רוסו לא הכירה חיים שאין בהם ריקוד, עד החודש השישי להריונה. בתור מורה לריקוד לטיני, מחול ותרפיסטית בתנועה בהרצליה, היא הייתה רגילה לשעות ארוכות של עמידה על הרגליים. אלא שהרופא פסק שהדבר מסוכן לה ולתינוקת שברחמה, והבהיר שהגיע הזמן לשמירת הריון.
"בגלל הגיל שלי ובגלל שזו הבת הראשונה שלנו רציתי להיזהר עם הנושא הזה והחלטתי שאני שומעת בקולו של הרופא", מספרת רוסו, כיום בת 36 ואמא של סול, בת ה-11 חודשים. אם החודשים המתקדמים של ההיריון היו קשים, התקופה שאחרי הלידה הייתה קשה פי כמה.
"אחרי הלידה הגוף משתנה ולא חוזר למה שהיה, לחזור לאט לאט לאהוב את האישה החדשה את האימא החדשה שגם נולדה", היא מספרת. "אחרי הלידה יש נטייה לנשים להיכנס לדיכאון. עליתי במשקל במהלך ההיריון והיה לי קשה עם המשקל החדש, והתקשיתי להוריד".
השינוי הגיע בזכות מפגש עם מנהלת טיפת חלב של מכבי שירותי בריאות בהרצליה, אנה קוסמן. "פגשתי את פלורנסיה כשהיא הגיעה אלינו לבדיקה שגרתית עם התינוקת. התחלנו לדבר ומיד נוצר בינינו חיבור מיוחד. היא שיתפה אותי בקשיים והשינויים הרבים שהיא חוותה מאז שנכנסה להיריון. הרגשתי שהיא זקוקה לאוזן קשבת, להכוונה ועזרה" היא מספרת. "כל חייה היא הייתה רקדנית ובכושר גופני מצוין ופתאום, בשלב מסוים בהיריון, נגזר עליה להפסיק לרקוד וזה השפיע עליה מאוד לרעה. הדבר הראשון שדברתי איתה עליו היה פרופורציה. הצעתי לה להצטרף לקבוצות תמיכה של נשים לאחר לידה שחוות דברים דומים. ליוויתי אותה בפן הנפשי וגם הפיזי ומהר מאוד היא חזרה לעצמה. הדרך שבה היא בחרה היא מקורית ומעוררת השראה. היא משלבת את שתי האהבות הכי גדולות שלה - התינוקת שלה והריקוד".
את החודשים הקשים החליטה רוסו לנצל לשני דברים: קבלת תמיכה ולמידה. "אני ממליצה לעוד אימהות לבקש עזרה גם נשים בהריון שבשמירת הריון צריכות לבקש עזרה וזו לא בושה, אנחנו רגילות לחיים מסוימים וצריך להפסיק אותם בגלל הנסיבות. קיבלתי תמיכה וידעתי שאני לא לבד וזו תקופה. הכי חשוב לדעת שיש עוד נשים במצב כמו שלי", היא אומרת.
במקביל, רוסו ובעלה איוון, אותו הכירה בקובה בהשתלמות של מורים אפרו-קובניים, נסעו ללונדון ולספרד שם למדו ריקוד עם מנשאים. השניים משלבים ריקודים לטינים כמו רגאי, סלסה וזומבה עם מנשאי תינוקות.
"הרגשתי שיש בזה המון יתרונות וזה עוזר לי להתחיל בפעילות גופנית בצורה הדרגתית. ביליתי זמן איכות עם בעלי. יש גם המון יתרונות לתינוקות. היא הייתה נרדמת במנשא, זה היה עוזר לה לגזים. זה מה שעזר לי לצאת מהמקום של הקושי".
כשמה שהיה חיזוק אישי הפך לעסק, מאמא דאנס, פלורנסיה ואיוון בחרו להתחיל דווקא בדרום אמריקה ובקובה. לא בחירה מפתיעה עבור מי שהגיע לישראל בגיל 16 מארגנטינה, ומי שהגיע מקובה בעקבות בת זוגו.
עכשיו, כשהם חוזרים עם הפרויקט החדש לישראל, רוסו מדברת על הריקוד עם המנשא כשילוב של כושר ותרפיה. "המאמאדנס זה הכול ביחד, לעזור לעוד נשים אימהות עם הדבר הזה, עם החוסר ביטחון, התמיכה שהן לא מקבלות. זה לא עוד שיעור ריקוד זה שיעור מותאם ואלמנטים של תרפיה בתנועה, תרגילים. זה לא זומבה אלא יחד עם תרפיה וכושר גופני", היא אומרת.