נשים שניזונות רק מהמדיה ולא מביטות יותר מדי ימינה ושמאלה עלולות להניח שמבית יולדות, לאחר שנשלף מהבטן תינוק מצווח, בדרך זו או אחרת, כולנו יוצאות בפן זוהר, עור רענן, בטן שטוחה וסלקל. אחת הנשים התורניות שסופגות כעת הרבה מאוד אש היא כוכבת הילדים מיכל הקטנה שבראיון לסמדר שיר עבור "זמנים מטורפים" צוטטה כשהיא אומרת "מה שבטוח זה שאני אצא מבית החולים בסקיני ג'ינס". היא כנראה לא אשמה, גם היא כמו כולנו חיה את החיים וניזונה מאותם מסרים.
אבל האמת היא אחרת, אבל את זה לא רואים בתקשורת, לא בזו המקומית וגם לא בעולמית. הבלוגרית הפופולרית שירלי טמיר החליטה לצעוק את האמת ולהפסיק את הטירוף, את המירוץ לסקיני וההתעסקות בדימוי הגוף כשאמורים להיות עסוקים במדהו שונה בתכלית.
"עליתי 30 קילו בהריון. נעשיתי שירלי וחצי"
״עליתי 30 קילו בהריון. יש מצב שזה היה אפילו קצת יותר. באיזשהו שלב הפסקתי לספור״, היא מספרת בפוסט שהעלתה לפייסבוק והפך לוויראלי. ״30 קילו. זה כל כך המון. בכמעט עשרה חודשים הפכתי לשירלי וחצי. אפילו שאני בטוחה שהיו רגעים שבעלי בטח הרגיש שיש סביבו איזה מאה שירלי שצועקות, בוכות, מנשנשות. יחסית מהר הרוב ירד. הרוב הגדול. אבל בהתחלה, הם היו עלי. הקילוגרמים העודפים הלכו איתי לכל מקום.
"הרגשתי את הירכיים שלי מתחככות זו בזו. והתבאסתי מהעובדה שהבגדים היחידים שטובים עלי אלו בגדי ההיריון ונאלצתי ללבוש אותם זמן לא מבוטל אחרי שכבר לא הייתי בהריון. היום אני 5 קילו יותר משהייתי וברור שבא לי להוריד אותם. אחרי הכל, למדתי כל החיים שרזה זה יפה. אבל בתכלס, עובדה, שזה לא מספיק חשוב לי.
"לא מספיק בשביל שאוותר על העוגיות שעושות לי טוב על הלב ומרגיעות אותי כשאני מאבדת סבלנות. לא מספיק כדי שאקדיש את מעט האנרגיה שיש לי למשהו שידכא אותי. את התיאבון שלי. והאמת היא שאפילו שמשהו במוח אומר לי שרזה זה יפה אזורים אחרים מזכירים לי שבעלי אוהב אותי כמו שאני. אם לומר את האמת הוא לא רואה את הקילוגרמים. גם כשהם אינם. וגם אתם, כשעושים לי לייק על תמונות וכותבים מחמאות. לא חושבת שזה משנה לכם. שתאהבו אותי יותר או פחות, בגללם.
"רוב האמהות שמקיפות אותי מסתובבות עם כמה קילוגרמים שאספו במהלך ההריונות שלהן. ועם איזו תקווה, גם אם אין להן כוח לעשות שום דבר ממשי עבור התקווה הזו, שיום אחד הם יתפוגגו. ואת התקווה הזו הן נושאות, לובשות אותה על גופן, מסתירות אותה מתחת לבגדים. זה בסדר לרצות לרזות. זה גם בסדר להיות בסדר עם זה שאת כבר לא רזה. כך או אחרת, מה שלא תבחרי – זה בסדר. ולכן זה בסדר בעיניי שמיכל הקטנה, בראיון שנתנה לפני מספר ימים לזמנים מודרניים, אמרה שככל הנראה תשרוף את הקילוגרמים העודפים במהירות הבזק על הבמה. וכך או אחרת – מה שבטוח תצא מבית החולים בסקיני ג'ינס.
זכותה המלאה של מיכל לדבר על זה
"הבעיה בעיניי התרחשה כשהמשפט הזה הפך לכותרת הכתבה. למסר. העובדה שזה מעסיק את מיכל הקטנה – זו זכותה. זה לא דבר הזוי. כאמור, זה עובר גם לי בראש. ולרוב הנשים שאני מכירה יש את הרצון המתסכל והלא לחלוטין ריאלי לחזור להיות מה שהיינו פעם. שלא תבינו לא נכון, ברור לי שזה לחלוטין ריאלי ברמה הפיזית. קשה, אבל ריאלי. זה פשוט לא ריאלי בעיניי ברמה הנפשית. לא ריאלי ולא בריא אבל בהחלט טבעי שנרצה ׳לחזור לעצמנו׳ וזה מעסיק אותנו. איך לא?! כל שינוי מעסיק אותנו. ובטח שינויים שהם בקנה מידה שכזה. כשאנחנו פתאום גדלות ב50% והלב גדל באינסוף.
"דווקא מיכל הקטנה מדברת על כל כך הרבה נושאים רגישים בכתבה הזו בכנות פשוט מהממת. על זוגיות, על משפחתיות ועל הקשיים להיכנס להריון. ואפילו על הפלה מכאיבה. על בדיקות מדאיגות. על תאומים. וגם על הרצון לא לוותר על הבמה שלה. ואני מורידה בפנייה את הכובע. אי אפשר לומר שהיא מציירת איזו תמונה של מציאות שהיא ורודה וקלילה.
"כן, נכון, זה היה נחמד אם היא הייתה בעצמה מכירה בעובדה שלהתמודד עם הגוף החדש, השינויים והמשקל זה אתגר. אדיר. רגיש. שכל אחת מתמודדת אתו אחרת... בהחלט היה נחמד אם היא הייתה אומרת משהו בסגנון – זה לא חובה לצאת עם סקיני ג'ינס מבית החולים. גם כשהיא בעצמה בוחרת לצאת בסקיני, וגורמת למאות אלפי נשים להרגיש טיפונת יותר טוב עם עצמן. ולמאות אלפי ילדות ללמוד שיש עוד דברים בחיים חוץ מ׳רזה זה יפה׳.
"מצער אותי שאנשי התקשורת של היום לא עוזרים יותר בתיאום הציפיות בין הרצוי למצוי. ובשביל זה אני כאן. כותבת. משתפת. דנה בכאפה הזו. החברתית. התרבותית. האישית. בשוק. בפער שיש בין מה שאת מצפה/מצפים ממך לבין מה שבפועל קורה. והדבר הזה מתפוצץ לנו בפרצוף אחרי הלידה. המשקל. הדימוי העצמי. הקריירה. המקום שלנו במשק. הכל נוגע בשאלות עמוקות של זהות. וכשמרגישים שמאבדים את הזהות... אין ספק שמרגישים שפשוט מאבדים את זה.
"אז הנה אני בתמונה – מחזיקה שלט שאומר –'לא יצאתי בסקיני'. כי ממש לא יצאתי בסקיני וגם היום הסקיני שלי, אם בכלל, עשוי מבד מאד מאד גמיש! אני שנתיים וחצי אחרי, עדיין (ואולי לנצח) עם 5 קילו יותר – והכל סבבה. הלוואי שנציף את הרשת במסר הזה – מסר על רף ציפיות מציאותי יותר, ונשמיע גם את הקול הזה, מי יודע? אולי נצליח להפחית ולו במעט מהלחץ על הסקיני... נראה לי שזה יכול לעשות רק טוב״.
שירלי מסיימת את הפוסט בבקשה לשיתופים וקריאה לפעולה, ומבקשת מהקוראות הנאמנות שלה להעלות תמונות שלהן עם שלט דומה. ״הלוואי שאני אקום מחר בבוקר ואראה את כל הפנים היפות שלכן מחזיקות את השלט הזה ועוזרות לחולל שינוי,״ היא כותבת, ובעמוד הפייסבוק שלה ניתן לראות את ההדים המשמחים לכך.
>> מאמנת הכושר שמציגה גוף אחרי לידה, קצת אחר