"לא יהיו לך ילדים, הסיכוי שלך אפסי"; ""הרופא אמר שיש לי מחלה קשה בשחלות, ושאפילו טיפולים לא יעזרו לי"; זה מה שנאמר למיכל, יפעת וזהבית - היום אמהות מאושרות לילדים בריאים ומתוקים
מירב דוסטר | מערכת מאקו הורים | פורסם 14:32 14.04.17
"את לא תוכלי להביא עוד ילדים", כך נפתח הפוסט שכתבה יפעת צרור (42) במאמאזון. הפוסט, שריגש אלפי נשים, מספר על הקירות בהן נתקלה כאשר רצתה לממש את התשוקה שאליה שותפות מיליארדי נשים – להביא ילד לעולם. למרות כל הנבואות השחורות של הרופאים, ש"הבטיחו" לה שאין שום סיכוי בעולם, שתוכל להיות שוב בהריון, היא המשיכה לנסות ובסופו של דבר, הצליחה להרות ולהביא ילד לעולם. הנה סיפורן של שלוש נשים, שהוכיחו לעצמן ולעולם שאמונה ונחישות יכולים לנצח הכול.
"אין לך שום סיכוי להרות. תפסיקי עם ההתעללות בגוף שלך"
צרור הייתה בת 34 כשהרתה לראשונה באופן ספונטני. בפעם השנייה, ניסתה שוב במשך שנה להיכנס להריון, והופנתה לצילום צוואר הרחם, שם גילו חצוצרה אחת עם דלקת ושנייה לא מתפקדת. הוסבר לה שהסיכוי להריון הוא אפסי. אולם אחרי 2 טיפולי פוריות, יפעת נכנסה שוב להריון. כשהייתה בת 38, רצתה להביא ילד שלישי לעולם. צילום רחם גילה שמצבה החמיר, והיא הופנתה ישר לטיפולי פוריות. "בטיפול הראשון הביציות יצאו מפוררות, בטיפול הבא הרופא אמר לי: 'לא יהיו לך ילדים, הסיכוי שלך אפסי, אין לך שום סיכוי להרות. תפסיקי עם ההתעללות בגוף כי זה פשוט לא יילך ואני גם מפסיק לטפל בך'. יצאתי משם בוכה ומושפלת", מספרת יפעת.
הנחרצות הבוטה של הרופא לא גרמה ליפעת להרים ידיים. "ביקשתי לראות רופא אחר, כשהגעתי לפגישה הוא אמר שאין לו הרבה מה להוסיף, אבל שזה הגוף שלי ואם אני מרגישה שאני רוצה לנסות הוא לא ימנע ממני. מבחינתי זה היה הכול. הרגשתי עובר בתוכי, והאמנתי שיהיה לי ילד".
לאחר בדיקה נוספת של הביציות, הרופא אמר ליפעת שהביציות מתפוררות כי הן מאוד זקנות, במקרה הטוב, בכל 5-6 מחזורים תתפתח ביצית אחת, וגם אז מדובר בנס. "אמרתי לו אם אתה מוכן לטפל בי, אני אשלם על הכול, רק תחתום שאתה מאשר לי, לאחר שחתם אמרתי לו שניפגש עוד כמה חודשים. באותה תקופה, חקרתי למה ביציות נמצאות במצב כזה וגיליתי שהדבר נובע מתזונה לא בריאה, ושתוך שלושה חודשים אפשר לשפר את המצב".
זה פשוט לא יילך ואני גם מפסיק לטפל בך|צילום: Shutterstockיפעת שינסה מותניים ושינתה את אורח החיים שלה: לא עוד חטיפים ודבר מתיקה, רק קמח מלא, פירות וירקות, אגוזים, הרבה מים וכדורי קיו אנזים 10. כשהחלה את הטיפול הראשון ביקשה לקיים את הפרוטוקול הקצר ולהמעיט בכמות הזריקות ההורמונאליות שתקבל. כשהביציות שלה הופרו ונעשתה החזרת עוברים, דאגו לומר לה שוב שאין כמעט סיכוי שתהרה. "עד לאותו רגע, הייתה לי אמונה שלמה ומלאה שאני נכנסת להיריון. הרופא אמר לי שלא יוכל לחתום לי יותר, כי על פי התוצאות שנראו להם, ההפריה לא הייתה מוצלחת. לקחתי את כל ציוד התינוקות שחיכה לי בארונות, והתחלתי למסור אותו. ביום המיועד של בדיקות הדם, לא רציתי להיבדק כי היה לי דימום וחשבתי שיש לי כאבי מחזור. לא טרחתי אפילו להתקשר בזמן , אבל כשהתקשרתי האחות על הקו אמרה לי שחיכתה לשיחה ממני והודיעה לי נרגשת שהבטא שלי 183, ושאני בהריון! הטלפון נפל לי מהידיים והתחלתי לצרוח מאושר. כולם שם היו המומים. היא אמרה לי שבוועדה אמרו שאין לי שום סיכוי, ושאני בחורה בת 39 עם ביציות של אישה בת 80. אבל היום יש לי בן מדהים בן 3. תאמינו ואל תתייאשו לעולם, כי יש ניסים".
"כל מה שעברתי גרם לי לאבד אמונה ברופאים"
זהבית ירמייב הייתה רק בת 25 כשפתחה בפרק ב' עם ילד בן 6 מנישואים קודמים. כשהרגישה שהיא בשלה להביא ילד נוסף, ניסתה להיכנס להריון במשך חצי שנה. זהבית נשלחה לסדרת בדיקות ארוכה ומייגעת בה התגלתה בעיה בשחלה השמאלית. "הרופא אמר שיש לי מחלה קשה בשחלות, ושאפילו טיפולים לא יעזרו לי. המילים שלו עדיין מהדהדות לי באוזניים. הרגשתי שעולמי חרב עליי, ורציתי לפרוץ בבכי, אבל הילד שלי היה איתי. הרופא אמר לי: 'אל תיקחי את זה קשה, יש לך ילד אחד, ואת יודעת מה זה להיות אימא'. כשהגענו הביתה, התפרקתי. אמרתי שאם אני לא יכולה להביא יותר ילדים, הסתיימה המהות שלי כאישה, וביקשתי מבעלי שנתגרש. לא קיבלתי את זה שאני לא יכולה להביא עוד ילדים. בעלי, שעבד בבית החולים, פנה שם למומחה פוריות שהסתכל על הבדיקות ואמר שבדיוק באותו היום שחררו מישהי בהריון עם תוצאות כמו שלי. הוא ניסה להפיח בי תקווה כי ראה שאני שבורה".
אם אני לא יכולה להביא יותר ילדים, הסתיימה המהות שלי כאישה|צילום: אנדה יואלזהבית התחילה סבב של טיפולים ובדיקות שנמשכו שנה. הרופאים לא הסכימו לעשות לה הזרעות בגלל שמצבה היה קשה, והיא פנתה לטיפולי IVF. "הרופאים אמרו לי שלעולם לא אוכל להיכנס להריון ספונטני, ושאזדקק להרבה טיפולים. ביום של שאיבת הביציות, שאבו לי 3 - אחת ציסטה, השנייה לא שרדה ונשארה רק אחת. כשהחזירו את העוברים, נתנו לי תחושה שזה לא יתפוס, אבל שמנסים בכל זאת. בפעם הראשונה נקלטתי וכולם היו בשוק. היום הילד השני שלי בן 3.5. אחרי שהוא נולד, לא שמרתי כי היה לי ברור שאין לי סיכוי להיכנס להריון ספונטני, אבל גם זה קרה. הרופאים אמרו לי שההיריון מחוץ לרחם, שהוא לא תקין, וכדאי שאפיל. הרגשתי מרוסקת, אושפזתי לארבעה ימים ועברתי בדיקות. כל הזמן התפללתי שהילד שלי יהיה בריא. איבדתי אנשים בחיי, אבל התחושה הזו הייתה קשה יותר מכל דבר אחר. אנשים לא מבינים אותך, הם חושבים שאני יכולה לנסות שוב, אבל לא מודעים למה שזה עושה מבחינה נפשית. רק מי שעברה את זה יכולה להבין. הפוסט של יפעת החזיר אותי אחורה בזמן. כשאמרו לי שאני לא יכולה ולא מסוגלת להביא ילד, הרגשתי מקולקלת ולא טובה, וזה היה הכי כואב. תחושה שאני לא שווה כלום.
אך מנהל המחלקה בבית החולים בו אושפזה זהבית סבר שאם ההיריון לא תקין, העובר ייפול לבד. היום לזהבית יש תינוק בן חודש, שנולד בריא ושלם. "כל מה שעברתי גרם לי לאבד אמונה ברופאים".
הרופאים שלחו אותי לתהליך פונדקאי
היום יש לי בן מדהים בן 3. תאמינו ואל תתייאשו לעולם, כי יש ניסים|צילום: Shutterstockמספר חודשים לאחר שנישאה, מיכל בלום (34) ניסתה להיכנס להריון. כשהדברים לא הלכו חלק כפי שציפתה, הגיעה לרופאת נשים והתחילה טיפול עם איקוקלמין - כדור להשראת ביוץ, שאמור להעלות את הסיכוי להריון, אך לדברי מיכל בסופו של דבר הזיק לה כי יצר לה ציסטה בשחלה. הכדור לא עזר וכשפנתה לרופא פוריות, כדי להתחיל עם הזרעות, התגלה באולטרה סאונד ממצא בצוואר הרחם – קריש דם. לאחר שהוצא, נוצר לה בור בתעלת צוואר הרחם, ונאלצה להמתין כשנה עד שתיכנס להריון. במקביל להזרעות, מיכל התחילה עם טיפולי דיקור, שינתה את התזונה, הפסיקה לצרוך גלוטן, מוצרי חלב ובשר אדום, והתאמנה בספורט. בסבב השלישי של ההזרעות, מיכל נכנסה להריון. "הייתי בהיי וסיפרתי כבר למשפחה. אמרו לי בבית החולים שאצטרך לעשות קשירת צוואר הרחם וההיריון שלי בסיכון, בגלל אותו קריש דם שנמצא. כשראיתי רופא בכיר הוא אמר שיש לעובר שלי פער של כמה ימים וש'מקסימום אעשה הפלה'. אחרי שבוע באתי לבדיקה וכבר לא היה דופק לעובר", מספרת מיכל, "הרופא אמר לי שהוא לא מוכן שאכנס להריון ולא הסכמתי. אחרי הIVF הראשון, נכנסתי להריון. בדיקת אולטרה סאונד הראתה שאין שק, וכך נגמר עוד הריון".
כאשר יש הפלות חוזרות ולא נמצאת סיבה, אחת הסברות היא שלאישה יש קרישיות יתר בדם שגורמת להפלות. אך הרופאים שדנו בתיק, לא הסכימו לקבל זאת, והחליטו שייתכן ומדובר במחלה אוטואימונית. "כשהגעתי לוועדה, הם אמרו לי 'אין לך סיכוי להחזיק הריון, ואנחנו שולחים אותך לפונדקאות. פרצתי שם בבכי, הייתי לבד, ולא ידעתי שזה מה שאני הולכת לשמוע. יצאתי משם הרוסה, אבל אמרתי שאני לא מוותרת על הריון, רציתי להרגיש את העובר שלי בבטן ולא הייתי מוכנה לשמוע על זה. פניתי לרופא פריון שקיבלתי עליו המלצות. הוא לא הבין למה שולחים אותי לפונדקאות, ומבחינתו לא הייתה סיבה שלא אחזיק הריון". מיכל שוב החלה טיפולי IVF. נקלטה, ובשבוע 12 בבדיקת שקיפות עורפית שוב לא היה דופק לעובר.
"דיברתי לעובר שלי וביקשתי ממנו שייתן לי סימנים". מיכל בלום|צילום: צילום ביתי, shutterstock
"לא רציתי יותר לעבור את זה. הפעם עשיתי גרידה, והייתי ממוטטת. המשכתי לעשות טיפולי דיקור ורפלקסולוגיה. רציתי לקחת את הזמן עד שאחזור לטיפולי הפריות. קיימנו יחסי מין בדיוק ביום הביוץ שלי, וכשעשיתי בדיקה בערכת הריון, התוצאה הייתה חיובית. התחלתי לקחת קלקסן, שאמור לשמור על רמות הקרישיות בדם. כשהגעתי לרופא של שקיפות עורפית, זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי דופק. במהלך כל ההיריון דיברתי לעובר שלי וביקשתי ממנו שייתן לי סימנים. ההיריון שלי שהיה ספונטני כנגד כל הסיכויים עבר חלק, והתינוק שלי נולד בט"ו באב בלידה טבעית".
