ב-26 בינואר פורסמה באתרי חדשות רבים הכותרת המלחיצה שלפיה ארגון הבריאות העולמי ממליץ לנשים בהריון לא להתחסן בחיסון הקורונה של מודרנה. החיסונים של מודרנה ושל פייזר דומים מאוד, שניהם מבוססים על אותה הטכנולוגיה, בטוחים ויעילים במניעת המחלה, אבל נשים בהריון לא השתתפו בניסויים הקליניים ולכן ההסתייגות הראשונית מחיסון שלהן. אבל הכותרת הזו חטאה למה שנאמר באמת במסמך של ארגון הבריאות העולמי, שגם תוקן בהמשך כדי להבהיר שאין שום סיבה לחשוב "שצפוי לנשים בהיריון סיכון שיעלה על התועלת שבהתחסנות".
הידיעה המבלבלת הזו הגיעה אחרי חודש שבו במשרד הבריאות המליצו לנשים שאינן בקבוצת סיכון להתחסן רק מהשליש השני, ולפני שהמשרד שינה את המלצתו והודיע שאין מניעה להתחסן גם בשליש הראשון. בינתיים חוסנו גם נשים בהריון שעובדות במערכת הבריאות, ולא נמצאו שום עדויות שהחיסון מסכן את ההיריון או העובר. רופאים גם הבהירו שבניסויים הקליניים של החיסון דווקא השתתפו נשים בהריון, כאלה שהיו בתחילת ההיריון ולא ידעו. גם לגביהן לא עלו ממצאים שמעידים על סכנה.
בהודעה המעודכנת של משרד הבריאות, זו שיצאה בפברואר, נכתב כי "בכל שלבי ההיריון, אין מניעה להתחסן. עמדה זו תואמת את גישת ארגון הבריאות העולמי ואת עמדת המרכז לבקרת מחלות. היא מתבססת על כך שאין כל הוכחה על נזק לעובר או למהלך ההיריון כתוצאה מהחיסון, ולא מוכר מנגנון ביולוגי היכול להצביע על אפשרות כזאת". אולם עד שהגיעה ההודעה החד משמעית, עשרות אלפי נשים הריוניות בישראל קיבלו מסרים סותרים ופיתחו חששות – מוצדקים או לא. מתנגדי חיסונים ומפיצי פייק ניוז זיהו את החששות האלה, ובכל מקום ברשת אפשר היה למצוא פוסטים, ידיעות ושרשורים אינסופיים שרק הוסיפו לבלבול ולפחד. וכך, מספר הנשים בהריון שאובחנו כחולות קורונה זינק כמעט פי עשרה בין נובמבר לינואר: מ-288 חולות ל-2,629 חולות. נכון להיום, 50 מהנשים האלו מאושפזות בבתי החולים ברחבי הארץ ולפחות 19 מהן במצב קשה. שבע מהן מונשמות ואחת מחוברת למכשיר אקמו.
מותה בתחילת השבוע של אסנת בן שטרית בת ה-33, אם לארבעה בחודש השביעי להריונה, היה נורת אזהרה נוספת ותזכורת כואבת לכך שהידיעות הסותרות ומסע ההפחדות של מתנגדי החיסונים גובה חיים. במקרה של בן שטרית, העובר לא שרד. גיסה של בן שטרית, שהתראיין בתקשורת אחרי מותה, התוודה שהוא מהראשונים שהקימו קבוצות של מתנגדי חיסונים עם אלפי חברים ושרק עכשיו הבין שטעה – וסגר אותן. "עד עכשיו זה לא היה כלפינו, זה לא היה בחצר שלנו, בבית שלנו. וכשזה מגיע לחצר שלנו, אתה מבין שאתה צריך לחשוב אחרת". דוד של בן שטרית, אורי סעדון, דיבר על הכעס הגדול. "אנשים שטפו לה את השכל", הוא אמר ל-mako, "כל מיני ליצנים שמשחקים ברופאים וחיי אדם. אם היא לא הייתה שומעת בקולם והייתה ניגשת להתחסן - לא הייתי מדבר איתכם היום".
זה סוג של לאבד תחושת זמן, כמו להיות בכלא
מלבד המקרים הקשים המדווחים בתקשורת, ישנן כל אותן אלפי הנשים שחלו בקורונה במהלך הריונן או ילדו כשהן חולות. לחלקן היו תסמינים קשים, חלקן ממשיכות לסבול מהשלכות הקורונה על בריאותן הפיזית. אלה שדיברנו איתן (וגם בני זוגן) דיווחו על מצוקה נפשית, על בדידות פתאומית דווקא כשהן זקוקות לכל עזרה ותמיכה מבני המשפחה ועל המרחק הפיזי מתינוק שרק נולד.
"דיברתי כמו כולם. אמרתי שאף אחד לא יחייב אותי להתחסן. אלמלא מה שקרה לי, גם אם הייתה יוצאת הוראה מטעם משרד הבריאות להתחסן, לא הייתי עושה את זה" – כך אומרת עדי עמרני, בת 33 מרחובות, שאמורה ללדת בחודש הבא. כמו בן שטרית, גם עמרני נחשפה למידע כוזב של מתנגדי חיסונים והחליטה לא להתחסן. היא אובחנה כחולת קורונה בשבוע ה-35 להריונה, ומאז מצאה את עצמה מאושפת, בבידוד ובמצב נפשי קשה.
עדי עמרני: "ראיתי אנשים כמעט מתים מזה, אחרי כל מה שאני עברתי ועוברת, איך אפשר להגיד שזה שקר? הכי קל לברוח לקונספירציות, אבל מתנגדי החיסונים מסכנים אותנו בגלל איזו בורות ימי ביניימית"
אחרי שהחלימה מקורונה וכתבה פוסט בפייסבוק שמתאר את מה שעבר עליה וקורא לנשים אחרות להתחסן, היא הותקפה על ידי אותם אנשים שהאמינה להם לפני כן. "מישהו כתב לי שהילד שלי יהיה נרקומן של חיסונים", היא מספרת. "אני שומעת את דוקטור אריה אבני (רופא מתנגד חיסונים שרישיון העיסוק ברפואה שלו נשלל השבוע – י"פ) שאומר שהכל שקר ואין בכלל קורונה, ואני לא מבינה, איך אתה יכול להגיד את זה? ראיתי אנשים כמעט מתים מזה, כל מה שאני עברתי ועוברת, איך אפשר להגיד שזה שקר? הכי קל לברוח לקונספירציות, אבל אין למתנגדי החיסונים את הידע הדרוש כדי לקבוע אם זה מסוכן או לא. אם הם לא רוצים להתחסן, אז לפחות שלא יסיתו אחרים. הם מסוכנים כי הם מסכנים את האחרים בגלל איזו בורות ימי ביניימית".
אבל זה לא מה שחשבת לפני כמה שבועות.
"לא חשבתי שאני בסיכון עד שקרה מה שקרה. בתחילת החודש בן הזוג שלי יצא חיובי לקורונה, עשיתי בדיקה ויצאתי שלילית, אבל התחלתי לפתח סימפטומים של חנק, קשיי נשימה, חולשה נוראית שמלווה אותי גם היום. יש לי גם בעיות דופק לא מוסברות שממשיכות. היו לי כאבים בכל פלג הגוף התחתון, לא הצלחתי לעמוד הרבה או ללכת, זה היה נוראי. הגעתי לסטורציה נמוכה. איך שהגעתי לבית החולים, הכניסו אותי למחלקת יולדות בבידוד. ואני כל הזמן עם המחשבות של מה יקרה לי אם אני יולדת עכשיו, וזה לא פייר שאני אלד לבד וחושבת על זה שאמא שלי צריכה להיות איתי, אבל היא חולה אונקולוגית וברור שהיא לא יכולה. זה היה סיוט".
מה קורה במחלקת יולדות בבידוד?
"הייתי לבד כל הזמן, אף אחד לא יכל לבקר אותי. נועלים אותך בחדר ואת נשארת לבד עם עצמך. בבידוד אמנם נתנו לי יחס, אבל ממש מינימלי, הם נכנסים במקרים נדירים, כי כל כניסה כזאת לוקחת המון זמן, הם צריכים להתמגן. אני אדם חרדתי מלכתחילה ואחרי שלושה ימים בבידוד נכנסתי לחרדה קשה, הרגשתי שאני לא יוצאת מזה, בלילות לא ישנתי, פחדתי להירדם כי פחדתי להיחנק. הייתה שם מישהי שהגיעה לטיפול נמרץ נשימתי והמצב שלה החמיר. כל הזמן הייתה תחושת חנק, אין חלון שאפשר לפתוח ואת לא יודעת כמה זמן את סגורה, אף אחד לא אומר לך. זה סוג של לאבד תחושת זמן, כמו להיות בכלא. כל התקשורת היא דרך האינטרקום ולא תמיד יש היענות מיידית. היה לילה שסבלתי מכאבים חזקים והרופא רצה לעשות אולטרסאונד, לראות אם יש לי פתיחה, ולא היה אולטרסאונד".
אז מה עשו?
"עשו בדיקה ידנית".
עדי עמרני: "בלילה אני מדמיינת שבאים אליי עם חליפות והמחשבות רצות בראש. אני מפחדת מאנשים וחושבת לאיזה עולם אני מביאה את הילד שלי. רק בזמן שהייתי בבית הבנתי מה המשמעות של המחלה הזו ובאיזו סכנה הייתי"
מצבה הנפשי של עמרני הלך והידרדר במחלקה והיא ביקשה להשתחרר. כדי שתורשה לחזור לביתה היא הייתה צריכה לחתום על טופס שלפיו היא האחראית היחידה למצבה, במקרה שתהיה הידרדרות במצבה הפיזי. בבית, נכנסה לבידוד כפי שמחייב משרד הבריאות ונשארה שם עד להחלמה. היום היא נחשבת מחלימה מקורונה, אבל תסמיני המחלה לא עוזבים אותה. "חוש הטעם והריח שלי לא חזרו, אני עם דופק מאוד גבוה ונשימה לא חלקה, חולשה גדולה". גם נפשית, המצב שלה ממשיך להיות לא פשוט. "בלילה אני מדמיינת שבאים אליי עם חליפות והמחשבות רצות בראש", היא אומרת. "אני מפחדת מאנשים וחושבת לאיזה עולם אני מביאה את הילד שלי, איזו מציאות אני יכולה לתת לו כשהכל מסביב אי ודאות. אני מקווה שאנשים יתחסנו כדי שהסיוט הזה ייגמר. רק בזמן הזה שהייתי בבית הבנתי מה המשמעות של המחלה הזו ובאיזו סכנה הייתי. זה מטלטל מאוד".
את לא מאמינה שהילד שלך חווה אותך עם מסכה
אלו היו חודשי הקורונה הראשונים כשבר טרויצה, בת 29, מאפרת מקצועית, הייתה בחודש התשיעי להריונה הראשון. היא הרגישה עייפות חריגה וחוש הטעם והריח שלה נעלמו. לאחר שנמצאה חיובית לקורונה, נכנסה לבידוד ביתי. היא נסגרה בחדר, כשבן זוגה מניח אוכל ליד הדלת.
"ארבעה ימים הייתי סגורה שם, דיברתי לקירות, עוברת מהמיטה לשירותים לכדור פיזיו, מרגישה כבדה מאוד. אחרי כמה ימים כאלה ירדו לי המים, כנראה מהלחץ", היא נזכרת בימי האימה. "הזמנתי מד"א, הם באו לבושים כמו אנשי החללית, לקחו אותי לבד ואסרו על בעלי לבוא איתי. בבית חולים אמרו שגם בלידה הוא לא יוכל להיות, אבל בסוף הוא חתם על טופס שמתחייב להיכנס לבידוד אחר כך והוא נכנס אליי ממוגן כולו מכף רגל עד הראש. במשך חמישה ימים היינו בבית החולים, כל אחד בפינה שלו, וכל הזמן אני מדברת עם עידו שעוד היה בבטן: 'חכה עוד חמישה ימים, אמא תצא מהבידוד, חכה!'. לא ככה דמיינתי את הלידה הראשונה שלי". אבל הלידה של טרויצה התרחשה בזמן שעוד הייתה חולה. היא נמשכה 19 שעות שבמהלכן הייתה כל הזמן עם מסכה.
בר טרויצה: "בבוקר הגיע רופא המחלקה ושאל מה הילד עדיין עושה פה. לקחו אותו לשלושה ימים שבמהלכם לא ראיתי אותו בכלל. אחר כך הביאו אותו אלינו, כי היינו בבידוד, ולא האמנתי שהוא פה, שהוא שלי בכלל"
מיד לאחר הלידה, היא הבינה שהטראומה הגדולה עוד לפניה. "עידו נולד ונתנו לי להיות איתו כמה שעות והנקתי אותו. השעות שהוא היה איתי בחדר היו מאד טראומטיות", היא אומרת. "בלידה רגילה האישה לא רואה את החיסונים שעושים לילד, אבל בגלל שהייתי חולת קורונה, הם עשו הכל לידי, ואת שוכבת שם ורואה את השליה שלך - כי רצו לבדוק אותה - והוא בן שנייה וחצי ועושים לו בדיקת קורונה ואת שומעת אותו צורח ונשבר לך הלב כי את לא יכולה לעזור לו. תוך כדי זה תפרו אותי וזה היה כמו חלום בלהות. בבוקר הגיע רופא המחלקה ושאל מה הילד עדיין עושה פה. לקחו אותו לשלושה ימים שבמהלכם לא ראיתי אותו בכלל. אחר כך הביאו אותו אלינו, כי היינו בבידוד, ולא האמנתי שהוא פה, שהוא שלי בכלל. ואת כל הזמן עם מסכה, ולא יכולה לנשק אותו, כי את מפחדת פחד מוות ובו זמנית את לא מאמינה שהילד שלך חווה אותך עם מסכה. זאת הרגשה רעה ובכיתי רק מזה. שבוע ומשהו הייתי עם מסכה, ישנתי איתה, ואת לא באמת ישנה, כי את לא נושמת ואת גם לא יודעת איך מתפעלים תינוק ואת לבד לגמרי בזה".
כפיר טרויצה, בן זוגה של בר, מצטרף. "אתה מבין שעכשיו הוא רעב, לא יודע אם הוא יונק מספיק, אם יש מספיק חלב או אין, האם הטמפרטורה של המים טובה? היינו הורים לראשונה והמשפחות שמאד רצו לעזור, לא יכלו. זאת הייתה תקופה מאד לא פשוטה עבור בר ועבורי. אתה רוצה שהאישה שלך תהיה שמחה ומרוצה וזה היה רחוק מזה".
לידת קורונה משביתה את חדר הניתוח והצוות לשעות
לפני שבועיים הגיעה לבית החולים אסותא באשדוד אישה צעירה כדי לעבור לידה שקטה. רק כשהגיעה לבית החולים התגלה שהיא חולה בקורונה. "זה מקרה נדיר מאוד של העברה ורטיקלית (הדבקה של העובר ברחם – י"פ), עד כה היו מעט מקרים דומים לזה בעולם ובדרך כלל העוברים האלה שורדים את זה היטב וללא סימפטומים קשים", אומר ד"ר יוסי טובבין, מנהל מחלקת יולדות בבית החולים אסותא אשדוד. "זאת הייתה הוכחה חד משמעית לכך שלא שרק שהעובר יכול להידבק בתוך הרחם, אלא שאי אפשר להתעלם מהקשר בין זה למותו, מאחר שגם בשלייה נמצא תהליך הזיהום על ידי הקורונה. כל זה וגם מקרים אחרים היו נמנעים אילו הנשים היו מתחסנות".
"אין ספק שזאת חוויה מאוד שונה ממה שהן דמיינו", אומר ד"ר טובבין על לידות של חולות קורונה, "הן באות עם תכנית לידה, כל אחת וההעדפות שלה, וכל זה מתמוטט ברגע שמישהי מתגלה כחולה"
לפי טובבין, שבמחלקה שלו אושפזו בחודשים האחרונים יותר ממאה נשים הריוניות חולות קורונה, "ההדבקה בקרב נשים בהריון מכל המגזרים – מקיבוצניקיות ועד נשים חרדיות - היא בשכיחות גבוהה יותר, וברגע שהן נדבקות בקורונה, הסיכוי שלהן להסתבך ולהגיע להנשמה הוא בערך פי שלושה מאשר בקרב אנשים אחרים בשכבת הגיל שלהן".
אילו עוד סיכונים ייחודיים לנשים בהריון?
"ליילד אישה עם קורונה, זה מציב אתגרים קשים. אנחנו יודעים שהנשים האלה מפתחות יותר סיבוכים במהלך הלידה. מצד אחד הן זקוקות ליותר השגחה ומצד שני אנחנו מוגבלים מאוד מבחינה טכנית בכל הנוגע להשגחה שאנחנו יכולים לספק להן, כי כל כניסה לחדר דורשת התמגנות. בכל הלידות יש לנו ניטור אלקטרוני של עוברים שמשודר למסך מחוץ לחדר, אבל במקרים של הריוניות חולת קורונה, אנחנו יושבים עם שתי עיניים על המסך כל הזמן, לראות שלא מתרחש משהו, בגלל שאנחנו לא יכולים להיכנס לחדר ואנחנו חייבים לזהות את הסיבוכים מוקדם.
"חוץ מזה עשינו לא מעט לידות ואקום ויש אחוז גבוה של ניתוחים קיסריים. ניקיון של חדר כזה אחרי הניתוח לוקח שעות, גם כי האישה נשארת בחדר הניתוח לעבור התאוששות. כל זה משבית את חדר הניתוח והצוות לכמה שעות. כמו כן אם יש להן קורונה סימפטומטית זה יכול להיות בעייתי מבחינת הרדמה".
מרואיינת אחת תיארה את המחלה הזאת שמתעתעת. אתה יכול להסביר למה הכוונה?
"זאת מחלה דו דבשתית. יש שיפור מסוים, אבל אחרי שבוע יש החמרה נוספת ולאחרונה רואים את זה יותר, לכן צריכים להיות עם יד על הדופק ולא משחררים בקלות הביתה כמו בעבר. צריך לזכור שיש לנו שני פציינטים, גם זה שבתוך הבטן. לפעמים ההחלטה לעשות ניתוח קיסרי כדי שמצבה של האם לא יחמיר באה במחיר פגות של העובר. זאת החלטה לא פשוטה".
חדר השינה הפך לאזור אדום, אסור היה לנשק את התינוק
אחד המקרים שממחישים את ההחלטות הקשות שמצווה הקורונה על הרופאים הוא המקרה של חלי פריזנט, בת 33, שהייתה בחודש התשיעי כשנחשפה עם בנותיה ובן זוגה לחולה קורונה. פעמיים יצאה שלילית בבדיקה, אך כשהגיעה לבית החולים לבדיקות לקראת הכנה ללידה התברר שהיא נדבקה בנגיף. משום שהייתה צפויה לה לידה בניתוח קיסרי ולרופאים היה חשש שתסבול מבעיות נשימה, הוחלט לאשפז אותה מיד.
חלי פריזנט: "הייתי חסרת כוחות לגמרי, מפוחדת. נכנסתי לחרדה איומה, מה אם לא אצליח לטפל בילד, שלא אהיה מספיק טובה. אם זאת הייתה הלידה הראשונה שלי, הייתי נכנסת לדיכאון מאוד קשה"
"חזרתי לכמה שעות הביתה, ארזתי תיק ונסעתי לבית חולים", אומרת פריזנט, שבסופו של דבר ילדה את תינוקה מוקדם מהצפוי. "בהתחלה אמרו לי שאקבל את הילד כשאלד, אחר כך אמרו לי שממש לא, שהם פה לעזור לי, אבל לא בשביל להביא לי את הילד. היו שם גם שתי נשים שעברו הפלה, ומה הן צריכות לראות או לשמוע תינוקות? אבל זה מה שיש".
היום, שלא כמו בתחילה הקורונה, הגישה היא לא לבודד את האם מהתינוק בתנאי שהיא שומרת על כל הכללים. ד"ר טובבין אומר כי השינוי הזה נעשה "כי הנזק הפסיכולוגי כתוצאה מהניתוק הוא הרבה יותר גדול מאשר הסכנה מההדבקה בקורונה, ואם התינוק נדבק, בדרך כלל המחלה תהיה מאוד קלה. עדיין, האימא לא יכולה לנשק אותו. היא כן יכולה להניח אותו עליה, להניק אותו. אין ספק שזאת חוויה מאוד שונה ממה שהן דמיינו. הן באות עם תכנית לידה, כל אחת וההעדפות שלה, וכל זה מתמוטט ברגע שמישהי מתגלה כחולה".
בזמן שחלי הייתה בבית החולים, בן זוגה דניאל נכנס לבידוד יחד עם שתי הבנות שלהם, כשאחת מהן חיובית לקורונה. "זאת תחושת חוסר אונים נוראית", הוא מתאר את אותו החודש, "אני לבד בבית עם הילדות, חלי לבד בבית החולים ואומרים לי שתוך 48 שעות מיילדים אותה, משאירים אותה לבד ולי אין איך לעזור לה. החלטתי לפנות לתקשורת ויחד עם חדשות 12 והצלם זיו קורן צולמנו במהלך הלידה וזה מה שאפשר לי להיות חלק פעיל".
התינוק של פריזנט נולד לפני הזמן, בתחילת ינואר, והוא נולד במצוקה. היא קיבלה אותו לידיה רק 48 שעות אחרי הלידה. "הייתי חסרת כוחות לגמרי, מפוחדת. כאב לי, ביקשתי משככי כאבים, אבל מה שנותנים לך אלה דברים הכי בסיסיים, כי הם לא יכולים להכניס לך רופא מרדים, זה רק אופטלגין דרך הווריד או כדורים. נכנסתי לחרדה איומה, מה אם לא אצליח לטפל בילד, שלא אהיה מספיק טובה. כל המעמד שלי התערער. אם זאת הייתה הלידה הראשונה שלי, הייתי נכנסת לדיכאון מאוד קשה".
היא בחרה להשתחרר שלושה ימים אחרי הלידה, חתמה על ויתור ונכנסה לבידוד בבית. דניאל מספר כי "חלי חזרה הביתה עם כאבים והיינו בבלבול אחד גדול. זה היה כמו מבצע צבאי, גם בגלל הבנות וגם בגלל שהחדר סטרילי ואף אחד לא יכול לעזור. כשהילד נולד הוא היה צריך להיות בבידוד בשבועיים הראשונים, חדר השינה הפך לאזור אדום, מחטאים את הידיים וכל הזמן צריך להיות עם מסכות. אסור היה לנשק אותו ולגעת בו. בסך הכל היינו כמעט חודש בבידוד. מאז המקרה שלנו, אני יותר קשוב למה שקורה. זה מחרפן אותי שלא מחסנים כמו מטורפים. על מכחישי הקורונה אין לי מה לומר, אבל החבר'ה שכן מבינים ועדיין מזלזלים הם אנשים פשוט חסרי אחריות שמסכנים את עצמם ואת הסביבה שלהם. אני מכיר מקרוב אנשים שהדביקו את ההורים המבוגרים שלהם והם נפטרו, וזה על כלום, על מרחק שלא נשמר".