"אני בדיכאון אבל חוששת לסכן את העובר"

"אישה בהריון שחווה דיכאון יכולה להשפיע על רווחת העובר" 

"מצבי דיכאון בהיריון אינם נדירים ולמעשה השינויים ההורמונאליים והמתח והלחץ בהיריון ולקראת הלידה מביאים לרמת שכיחות של 12%-19% בהופעה של דיכאון בזמן ההיריון ולאחר הלידה. כלומר, עלייה בשכיחות הבעיה בתקופת ההיריון והלידה ביחס לתקופה הרגילה. חשוב לציין כי דיכאון קודם ובמיוחד דיכאונות קודמים בהיריון הם פקטורים משמעותיים של סיכון להופעה של דיכאון חדש. הופעה של דיכאון במהלך ההיריון גורמת להתחבטות קשה באשר לשאלת הנטילה של טיפול תרופתי אשר מהווה לעיתים חלק מכריע בהצלחת הטיפול. הטיפול בנוגדי דיכאון בהיריון טומן בחובו מספר סיכונים אך במקרים מסוימים מדובר בסיכונים שהמחקרים האחרונים בתחום הוכיחו שהם בגדר מיתוסים:

עלייה בסיכון לתמותה של העובר  - לא נכון. "נוגדי דיכאון אינם מעלים את הסיכון לתמותה של העובר בלידה או סביב הלידה. מחקר שנערך השנה וכלל מעל 900 אלף נבדקות ש-12,500 מתוכן נטלו נוגדי דיכאון בהיריון גילה כי אין כל שוני בין שיעורי תמותת התינוקות/עוברים של נשים שנטלו נוגדי דיכאון לבין אלה שלא נטלו.

חשיפה לנוגדי דיכאון משפיעה על תגובת התינוק לסביבה – נכון חלקית. "תינוקות אשר נחשפו למינונים גבוהים של נוגדי דיכאון עד הלידה עלולים להפגין PNAS (Poor Neonatal Adaptation Syndrome), מדובר בתופעה אשר חולפת לאחר פרק זמן של כשבוע ימים. סימני התופעה הם חוסר מנוחה של התינוק, נדודי שינה, רגזנות, קושי לשלוט בטמפ' הגוף וכו'. חשוב לציין כי מדובר בסינדרום קל, לא מסוכן וחולף. אחת השיטות המיושמות על מנת למזער את הבעיה היא הורדה הדרגתית במינון התרופה בחודש שלפני הלידה, עד רמה של בערך חצי מינון ולפני הלידה אפילו הורדה נוספת ולאחר הלידה העלאה בחזרה. כמובן שנדרש לבצע זאת תחת השגחה רפואית ותוך התחשבות במצבה הנפשי של האם.

נטילת נוגדי דיכאון בהיריון עלולה להוביל להתפתחות מומים מולדים – לא נכון. "מספר גדול של מחקרים רחבי היקף מראה כי באופן כללי אין קשר בין נטילת נוגדי דיכאון במהלך ההיריון לבין רמת השכיחות של מומים מולדים. למרות זאת, בשימוש בתרופה בשם סרוקסט נצפתה עלייה קלה מאוד בשכיחות של מומי לב, בעקבות זאת נמנעים בד"כ מלרשום אותה לנשים בהיריון. עם זאת, אין הדבר אמור לגבי שאר נוגדי הדיכאון ממשפחת ה-SSRI.

"חשוב לציין כי לא כל תרופה נוגדת דיכאון היא בטוחה לשימוש בהריון. במסגרת המחקרים שבוצעו בתחום התגלו גם מספר הבדלים ברמת הבטיחות של תרופות שונות. בזמן ההיריון אין סיכון משמעותי בנטילת מרבית נוגדי הדיכאון ממשפחת ה-SSRI – ציפרלקס, לוסטרל ואחרות, למעט סרוקסט שנחשבת פחות מומלצת לנשים הרות. במרבית המקרים הטיפול יימשך גם לאחר הלידה, בזמן ההנקה, והתרופות המתאימות לתקופה זו הן אלו שעוברות באחוזים מזעריים בחלב האם: ציפרלקס, ציפרמיל, לוסטרל וסרוקסט. כמובן שנטילת התרופות מחויבת במרשם ודורשת התייעצות עם רופא ובמידת הצורך עם המרכזים הטרטולוגיים בבתי החולים.

"חשוב גם לדעת שדיכאון בהיריון אינו חולף כלעומת שבא עם הלידה, ולעיתים עלול אפילו להחמיר. במידה ואימו של התינוק שרויה בדיכאון היא תתקשה לספק לו את החום, האהבה והטיפול המתאים שהתינוק כל כך זקוק להם מבחינה פיזית ונפשית. בעקבות זאת, סיכון ההשפעה השלילית על התינוק יעלה ויהפוך להרבה יותר מוחשי, ביחס לסיכוני נטילת התרופות בהיריון. מעבר לכך, טיפול בדיכאון, הן בשיחה והן באמצעות סיוע תרופתי, אינו מתחיל להשפיע כהרף עין ולעיתים מדובר בפרק זמן של שבועות עד לתחושת ההקלה כך שעדיף לא לדחותו לשלב שלאחר הלידה, מה גם שטיפול מוקדם מעלה את סיכויי ההצלחה ומוריד את זמן הטיפול הנדרש עד להקלה".

למידע נוסף בנושא דיכאון פנה/י לאתר Goodays.co.il

>> טיפול הפוריות המהפכני שקופות החולים מסרבות לממן
>> רונית הברי מבקשת את עזרתכם: "עזרו לי להיות אמא"

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים