כשאיימי וסקוט קיהו ממישיגן, ארה"ב, נתקלו בקשיים להיכנס להריון, הם לא ויתרו על הגשמת החלום להפוך להורים. אבל שבועות ספורים לאחר שהמאורע המיוחל קרה, הוא התנפץ להם לרסיסים: האם הפונדקאית שילדה את התאומים שלהם דרשה אותם בחזרה. "התייפחתי בבכי כל היום", סיפרה איימי בת ה-41 בראיון ל"דיילי מירור" הבריטי. "כשהגענו הביתה", היא מספרת על היום בו בית המשפט הכריע לרעתם, "הרבה מהחברים והקרובים שלנו רצו להיות שם בשבילנו, אבל אנחנו רק רצינו להיות עם התינוקות שלנו. במשך שש שעות לא הנחנו אותם לרגע מהידיים שלנו. היינו רק ארבעתנו. שנינו בכינו כל היום. זה היה נורא".
חודש בלבד אחרי שהאם הפונדקאית, שלי בייקר, מסרה לזוג את התאומים, היא דרשה לקבל אותם בחזרה. לטענתה, בני הזוג מנעו ממנה מידע קריטי על רישום פלילי ומצבה הנפשי של איימי. לאחר שנודע לה על עבירות סמים ונהיגה בשכרות של איימי, ועל כך שהיא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי בעקבות הפרעת חרדה, היא פנתה לבית המשפט, שקיבל את דרישתה להחזיר אליה את התאומים. תוך זמן קצר הופיעה בייקר בביתם, מלווה באמה ובשוטר שפיקח על המסירה החוזרת. "סקוט אמר לי 'את תהיי חייבת לעשות את זה', אבל אמרתי לו שאני לא יכולה פשוט לתת את התינוקות שלי", מספרת איימי בכאב. "בסוף, סקוט הסכים לעשות זאת. קודם הוא לקח את איתן ואז את ברידג'ט. לפני שהוא לקח אותם החוצה אחזתי כל אחד מהם בידיים, נישקתי אותם וחיבקתי אותם הכי חזק שאפשר לחבק תינוק ואז אמרתי – בבקשה תחפשו אותנו ביום מן הימים. בכיתי במשך שבועות ושבועות, הלב שלי היה שבור לחלוטין".
מישיגן: החוק לטובת האם היולדת
איימי וסקוט ניסו להביא ילדים לעולם במשך שנים רבות: "התחלנו לנסות להרות מיד", מבהירה איימי. "גם סקוט וגם אני אוהבים ילדים, והיינו נואשים לחלוטין לילדים משלנו. ניסינו בדרך הטבעית ואז פנינו להפריה חוץ גופית. זו היתה העדיפות הראשונה בחיים שלנו". לאחר חמישה ניסיונות כושלים ושלוש הפלות, החליטו בני הזוג לחשוב על אלטרנטיבה אחרת. "בכל פעם שהפלתי, חלק מאתנו פשוט מת", מספרת איימי. "במשך שבועות הייתי נרדמת בבכי ואז אוספת את עצמי והיינו מנסים שוב".
הניסיונות הכושלים הובילו אותם לחשוב על אימוץ, אבל בסופו של דבר הם בחרו באופציה של אם פונדקאית ורכשו ביצית מופרית. השלב הבא היה למצוא לביצית אם פונדקאית מתאימה. באמצעות האינטרנט הם איתרו את בייקר, אם לארבעה ילדים מדטרויט ששימשה בעבר כפונדקאית לזוג חברים שלה. לאחר בדיקות בריאותיות וחתימה על הסכם, שלי נכנסה להיריון. אבל מכיוון שהחוזים נחתמו ללא עיון דקדקני ומקצועי של עורכי דין, נותרו בהם פרצות שהכריעו לרעה את עתידם של בני הזוג.
כבר בשלב מוקדם יידע אותם רופא הפוריות שעל פי חוקי מדינת מישיגן, לאם הפונדקאית תהיה את המילה האחרונה בעניין התינוקות. מישיגן לא מכירה בחוזי פונדקאות, והתינוקות בה שייכים ליולדת, ללא קשר למקור הביציות או הזרע. אבל הזוג לא העלה בדעתו שבייקר תיסוג מכוונתה למסור להם אותם. לדבריה של איימי, היא היתה כל כך נואשת לילדים והתעלמה מסימני האזהרה. במהלך ההריון בני הזוג פגשו את בייקר כמה פעמים, ושישה ימים לאחר הלידה התינוקות נמסרו להם: "סוף סוף הבאנו את איתן וברידג'ט הביתה", נזכרת איימי ברגעי האושר הקצובים. "לא הייתי מאושרת כל כך בחיי".
תוך זמן קצר האופוריה הסתיימה, עם קבלת הודעה שהם צריכים למסור את התאומים בחזרה תוך שבועיים. למרות שאיימי טוענת ששלי ידעה שהיא מבקרת אצל פסיכיאטר (שקבע שמצבה לא ישפיע על הטיפול בילדים) ושעברה הפלילי מזמן מאחוריה, לא היתה לה ברירה אלא למסור את התינוקות. תקוותם האחרונה של בני הזוג נתונה לתשעה עוברים שרכשו בעבר ומוחזקים במרפאת הפוריות. הפעם, לאחר המהלומה שספגו, איימי מתכוונת לשאת אותם ברחמה שלה. בינתיים היא מתקשה להתגבר על הפרידה מהתאומים שלרגע היו שלה: "אולי יום אחד הם יגלו מה קרה ויבואו לחפש אותנו. אנחנו נקדם אותם בזרועות פתוחות".