אם גם את מנסה לפתוח את הדלת של הבית עם השלט של המכונית, קוראת את אותו משפט 5 פעמים או מניחה את חשבון החשמל ששילמת בפריזר – כנראה שנפלת לסטטיסטיקה של הנשים שסובלות מ"טפשת הריון".
למרות שמדי פעם מתפרסמים מחקרים שמפריכים את קיומה של התופעה, וגורמים לנשים להרגיש סתומות בלי סיבה מיוחדת, טוענת כעת חוקרת אמריקאית: התופעה בהחלט קיימת – והיא גם הופכת אותך לאמא טובה יותר.
"תנועות העובר מסיחות את הדעת"
ד"ר לורה גלין, פסיכולוגית מאוניברסיטת צ'פמן שבקליפורניה, טוענת ששינויים הורמונליים, כמו גם תנועות העובר, הם הגורמים לשינויים הקוגניטיביים במהלך ההריון, ובמיוחד לפגיעה בזיכרון ובריכוז. באמצעות מטא-אנליזה (מחקר שבוחן תוצאות של מספר מחקרים קודמים), בחנה ד"ר גלין טווח רחב של שינויים התנהגותיים ושינויים בזיכרון של נשים הרות, והגיעה למסקנה כי לשינויים הללו אמנם יש מחיר – שמתבטא, כאמור, בעיקר באבדן זיכרון ויכולת ריכוז מועטה – אולם הם נועדו "לפנות מקום" לדאגה לעובר ולשלומו.
לדברי ד"ר גלין, גם אם האישה לא מודעת לכך, תנועות העובר שלה – אפילו אם הן לא מורגשות – מסיחות את דעתה. את הקביעה ביססה ד"ר גלין על עלייה בקצב הלב של הנשים בזמן שהעובר זז, גם אם לא דיווחו כי הרגישו תנועה בו ברגע.
הממצאים של ד"ר גלין מעניינים במיוחד על רקע מחקר אוסטרלי, שפורסם בשנה שעברה ולטענת מחבריו הפריך את עובדת קיומה של "הטמטמת ההריונית". החוקרים האוסטרליים ביקשו מ-1,200 נשים לענות על שאלוני ידע כללי ולבצע מבחני זיכרון לפני, במהלך ולאחר ההריון, וטענו כי מניתוח התוצאות לא עלה הבדל מובהק ברמת הידע והיכולת הקוגניטיבית של הנשים בין שלושת המבחנים שפתרו.
ואולם, ד"ר גלין התייחסה לתוצאות המחקר האוסטרלי, ואמרה כי התוצאות שלה מוכיחות את ההפך, וכי יש לבצע עוד מחקרים רבים בטרם תוכרע הסוגייה סופית לכאן או לכאן.
"מדובר במנגנון אבולוציוני שמאלץ את האם להיות קשובה לעובר"
"לא רק שהמחקר הזה נשמע הגיוני – לדעתי הוא מתאר חלק מתופעה רחבה יותר", אומר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני. "אנחנו כבר יודעים שהקשב משפיע על הזיכרון, ואנחנו זוכרים רק דברים שאנחנו מקדישים להם תשומת לב. בזיכרון לטווח הקצר שלנו יש מקום מאוד מוגבל – לכן, למשל, אנחנו לא יכולים להקשיב לשני אנשים מדברים בו זמנית ולחזור אחר כך על דבריהם – ולכן, בגלל צוואר הבקבוק הזה, אנחנו צריכים להיות מאוד ממוקדים במה שאנחנו רוצים לזכור".
פרופ' קפלן סבור שתנועות העובר, הסיבה המרכזית שמוזכרת במחקר כגורמת להסחת הדעת של האם, הן רק חלק ממכלול ההסחות: "מלבד התנועות של העובר, בזמן ההריון האם טרודה בהמון מחשבות ומידע, לחוצה מתוצאות של בדיקות שצריכות להגיע, חושבת על המון דברין חדשים ומפתיעים – ופשוט נשאר לה פחות מקום לקלוט ולהתרכז בדברים אחרים".
פרופ' קפלן מסכם ומוסיף: "יש לזה גם ערך אבולוציוני. בדיוק כמו שחיה בג'ונגל מחפשת מזון, אבל ערה כל הזמן גם לתנועות ורעשים חשודים כדי לא ליפול לידיו של טורף, האמא עושה את משימות היומיום שלה, אבל באיזשהו מקום כל הזמן קשובה לעובר, כדי להרגיש שהכל בסדר איתו, ולכן הקשב מחולק ויעיל מעט פחות".