במקום חיבוק חם של אמא, התינוק הוכנס למיטת קרח
והנה עוד נס שמתאים בדיוק לאווירת חג החנוכה: כשפרדי קוק יצא לאוויר העולם, הוא לא נשם דקות ארוכות. הרופאים הסבירו שכדי לעצור פגיעה במוח, יש לקרר את גופו. היום שנתיים אחרי, הוא חי, נושם ועטוף בהרבה מאוד חום ואהבה
הרגע רב ההוד הזה, שבו מניחים תינוק בזרועותיה של אמו בחדר הלידה וקול הבכי הראשון ממיס את השקט המתוח, לא תמיד מתרחש כמו בפנטזיות. לפעמים, במקום בכי - שומעים את המיילדת מבקשת שיקראו דחוף לרופא, ובמקום חיבוק עוטף לתינוק פוכרים אצבעות בדאגה. רגעי חרדה כאלו עברו על הוריו של פרדי קוק, שלא נשם במשך דקות ארוכות לאחר שנולד, לפני שנתיים בדיוק. הודות לטיפול הקפאה חדשני, שמנע נזק מוחי ארוך טווח, הוא חוגג יום הולדת שנתיים כפעוט בריא ורגיל לכל דבר.
הרופאים חששו מנזק מוחי קבוע
"לא ייאמן שהייתי צריכה להמתין שיפשירו לי את התינוק לפני שיכולתי לחבק אותו בפעם הראשונה", אומרת ניקי, אמו של פרדי, בחיוך של מנצחים. "בגלל שהוא לא נשם במשך כמה דקות אחרי הלידה, הרופאים חששו מנזק מוחי קבוע ולא פשוט. אחרי הסבירו לנו שכדי לעצור את הפגיעה במוח, צריך לגרום למצב של היפו-תרמיה מלאכותית, ולקרר את הגוף שלו ל-33 מעלות כדי להוריד את הנפיחות שנוצרה במוח בגלל חוסר החמצן הממושך. כמובן שהסכמנו מיד, אבל זה לא היה מחזה קל".
בניגוד לאינסטינקט האימהי החייתי לחבק ולחמם את התינוק, נאלצה ניקי לחזות בתינוק שלה נעטף בשמיכות קירור מיוחדות, מוכנס למיטת קרח ומוקפא לאטו. "היה נורא לראות אותו קפוא ורועד, עוד לפני שעברה שעה מרגע שהוא נולד", היא מספרת. "הידיים שלו היו פשוט קפואות, העור שלו היה כחלחל וחיוור, בכלל לא היה נראה שהוא חי באותן דקות. האחיות הבטיחו לי שהוא לא מרגיש כלום ולא יזכור כלום, אבל אני רק ספרתי את הדקות עד שההקפאה תסתיים ואוכל לקחת אותו בידיים ולחמם אותו קרוב ללב. לעולם לא אשכח את הרגע שבו אישרו לי סוף סוף להרים אותו. הוא עדיין היה קר מאוד, מכוסה כולו צינורות ומחטים – אבל הוא היה חי".
