"יש לנו שני בנים. עכשיו אני משתוקקת לבת"

בגיל 31, חודשיים אחרי שאיבדה הריון בפעם השלישית, רבקה סינגר גילתה שהיא ובעלה אריה מצפים לילד בפעם הרביעית. אחרי שעברה הפלה בשבוע השמיני להריונה הראשון, איבדה תינוקת בשבוע ה-39 להריונה השני ולפני רגע הפילה בשבוע 23, האופטימיות הייתה זהירה במיוחד. כל התהליך הזה תועד ושודר הערב בתכנית "9 חודשים", שמלווה מאה זוגות בתהליך הכניסה להריון ועד הלידה.

"הריון אחרי אובדן הוא הרבה יותר חרדתי", משחזרת רבקה, "לא מחייכים כששומעים דופק בפעם הראשונה, לא מאושרים באולטרסאונד. מודיעים לכולם כמה שיותר מאוחר, ובלי שמחה. כל רגע שלא מרגישים את העובר גורם לחרדה עצומה, ההריון כולו הוא מסכת של פחדים. אחרי שלושה אuבדנים, לא נתתי לעצמי לקנות כלום לתינוק. עדיין יש לי כובע קטן וגרביים קטנים שקניתי לבת שלי, שנולדה מתה בשבוע ה-39 להריון, אז הפעם לא הייתי מסוגלת להכין שום דבר מראש, מהפחד שתהיה לי עוד חבילה כזו בארון. במקום זה, כשהייתי בחודש תשיעי קניתי לעצמי נעלי בית טובות ופיג'מה שווה, כי ידעתי שאשתמש בהם גם אם חלילה שוב יקרה לנו אסון".

היום היא חובקת שני בנים, נווה בן ה-3 ואלרועי בן השנה וחצי. "אני חושבת על איך הייתי לפני ארבע שנים, כשכל אישה בהריון ברחוב גרמה לי לקנא בה עד כלות, והרגשתי אבודה ואומללה – ולא מאמינה שהשם נתן לי את שני הילדים האלה. אני אשמח אם יהיו לי עוד ילדים, וכמובן שהלב שלי משתוקק לבת, אבל גם עכשיו אני מרגישה שלמה. קיבלתי את כל מה שתמיד רציתי".

עוד ב-9 חודשים:

>> בואו לאתר התכנית של "9 חודשים" ותכירו את הזוגות הנרגשים בדרך ללידה
>> לעוד סיפורי לידה של נשים אמיתיות
>> זה מה שבאמת קורה לתינוק כשמטלטלים אותו

"היום משבר האמונה כבר מאחוריו"

שלושת ההריונות שאיבדו גרמו לאריה, 31, בעלה של רבקה שמתגורר איתה בגוש עציון, לעבור משבר אמונה קשה. "היום זה כבר מאחוריו", אומרת רבקה, "כמו אצל רוב הגברים, גם הוא צריך לראות את הטוב בעיניים כדי להאמין שהוא קיים. ההריונות הטובים של נווה ואלרועי החזירו לו את האמונה לאט לאט. אצלי מעולם לא היה משבר כזה. אני נולדתי דתייה ומבחינתי להגיד לי להפסיק להאמין זה כמו להגיד לי שהשמש זורחת בלילה, לא משהו שיכול להתקיים בכלל. אצל אריה, ממש ראיתי איך ככל שההריון מתקדם האמונה שלו חוזרת לעצמה ומתחזקת".

ההריון של נווה הגיע אמנם בקלות ובמהירות אחרי האבדן האחרון שחוו בני הזוג, אבל לא עבר על מי מנוחות. "בגלל ההפלה ושתי הלידות השקטות שעברתי, עברנו בירור רפואי מקיף במטרה לזהות מה הבעיה. בדקו אצלי קרישיות יתר וכל מיני בעיות גופניות אחרות, ושנינו עברנו בדיקת קריוטיפ (בדיקה מקיפה של הכרומוזומים, ר"ש) – אבל הכל היה בסדר. ליתר ביטחון, ומכיוון שלא היה שום טיפול אחר שיכלו להציע לי, לכל אורך ההריון של נווה הזרקתי קלקסן, תרופה נגד קרישיות יתר שמזריקים לבטן פעם ביום. כל זריקה שהזרקתי, הייתי אומרת לעצמי בלב: הכל שווה בשביל שיהיה לי תינוק. אחרי שהוא נולד, סידרתי את המזרקים סביבו בצורת לב, וצילמתי תמונה שבעיניי ממחישה את הדרך הקשה שעברתי כדי לקבל אותו".

אובדן של הריונות ומשבר אמוני הם לא בדיוק פרטי מידע שאנשים ששים לחלוק עם הציבור, אבל לרבקה היו לפחות שתי סיבות מנומקות לחשוף את סיפורה בטלוויזיה. "בלידה השקטה השנייה שעברתי, הרגשתי שאני לגמרי לבד. הייתה לי חוויה לא טובה בחדר הלידה, הרגשתי שלא סופרים אותי, והבנתי שבפעם הבאה אני חייבת שמירה צמודה, יחס VIP שרק ליווי של מצלמות יכול לתת לי. ואכן, בהריון של נווה היחס אליי היה מדהים. רופאים בכירים בדקו אותי, כולם היו סביבי – ובאמת שלא חיפשתי כבוד או תשומת לב, רק טיפול הדוק וצמוד יותר.

"הסיבה השנייה שגרמה לי להיחשף היא הבושה האיומה שהרגשתי אחרי ההפלה שעברתי. זה היה ההריון הראשון שלי, ומבחינתי הריון = תינוק. הפלות הן טאבו, משהו שלא מדברים עליו, ואני לא רוצה שהבושה שהרגשתי, כאילו אני אישה מקולקלת או שמשהו בי לא בסדר, תהיה מנת חלקה של שום אישה. הגעתי לתכנית כדי להעביר מסר לנשים שעוברות הפלות ולידות שקטות: אתן לא לבד. יש קבוצות תמיכה באינטרנט, בקהילות ובקופות חולים, ואין שום סיבה להתבייש או לעבור את הקושי הזה בלי עזרה".

"9 חודשים" – פרק נוסף, יום שני ב-21:00

>> יולדת וכבר עובדת: עמוד הפייסבוק שכל אמא צריכה להכיר