ראשונים הגיעו הציצים
מרגע שהתבשרתי על ההיריון הזה שלי, אי אפשר היה להימנע משינוי אחד גדול במיוחד: החזה הקטן של קאפ A בימים רגילים, הפך לו בחודשיים זריזים לקאפC פלוס מפואר ובשרני. סוף סוף הבנתי איך מרגישות נשים עם חזה מלא ויפה כזה. זה היה בהחלט שלב מרגש מבחינתי, במיוחד לאור העובדה שבהתחלה עוד לא הייתה לי בטן הריונית, כך שהיה זה רק החזה שנעשה גדול, טבעי ומעורר תיאבון. כל היום התהלכתי בבית עם החזיות החדשות שלי ולא הפסקתי לשלוח ליהב תמונות של ה-cleavage הנדיב והמהמם שלי בחזייה. ואם לרגע הייתה לי התלבטות לגבי הגדלת חזה אפשרית, אז היא נגמרה בזה הרגע: כבר שלחתי ליהב הודעה רשמית שעליו להתחיל לחסוך כסף להגדלה שתבוא מיד אחרי ההנקה.
לעוד כתבות בתשעה חודשים:
>>בפעם הקודמת: "איך זה שההריון לא משמח אותי?"
>> דרמה במנהטן: אישה ילדה באמצע הרחוב
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים
שלום לך בטן נהדרת
מה קורה שם למטה?
מצד שני, עם הבטן הגדלה – מגיע לו אתגר לא פשוט והוא לגלח שם למטה. מדובר בתהליך מסובך ומורכב שכן אי אפשר לראות מה קורה שם ואיך לעזאזל אפשר להגיע בלי לשחק אותה נערת גומי. אחרי הניסיון השני שלי נראיתי כאילו יצאתי מסרט של טרנטינו. אז נשים יקרות אני ממליצה לכן בחום: להתחיל לעשות לייזר מעכשיו (לפני שאתן בהריון) או לוודא שהגבר שלכן אוהב את המראה הטבעי והפרוע.
שופינג רע
ובכל זאת, על אף האהבה הגדולה שלי לכל מה שקרה לי בגוף (מינוס הסעיף הקודם) – זה היה ברור שהמלתחה הישנה כבר לא עומדת בנטל. אז רצתי לקנות מכנסיים במידות גדולות יותר, ויודעת כל אישה שזה לא פשוט בכלל, ולא נראה לי שזה ייגמר עם תום ההיריון. ככל שהוא מתקדם לי, המלתחה שלי מתחדשת על בסיס חודשי. הבעיה היא גם למדוד פתאום מידות גדולות. הסיבה היא שאת בשלב שאת לא ממש מצליחה להבין איזה מידה את, שום דבר לא נראה כמו שאת רוצה וגם לא מרגיש נוח על הגוף. תוסיפו לזה את התאורה "המהממת" של הפלורסנט הלבן הבהיר הזה בתוך חדר ההלבשה שמדגישה כל סימן צלוליט (או כמו שאני קוראת לזה ״כרובית״), והנה לכם – חוויה בלתי נשכחת שאת מאוד רוצה לשכוח. כך שאני יכולה לומר שאם פעם שופינג היה מענג עבורי, היום זה בלתי נסבל. איך שלא יהיה, בסוף מצאתי פשרת ביניים, ואני הולכת עם שמלות ורק איתן, שגורמות לי להרגיש בנוח ויפה.
מלפפון חמוץ אחד
או, הנה משהו שדווקא חלף על פניי, והוא אותו קרייבינג. מלבד שוקולד שבו חשקתי גם כשלא הייתי בהריון, לא פיתחתי איזו חיבה לא ברורה לאוכל חדש. בכל פעם ששאלו אותי (וזה קרה אגב כעשרים פעמים ביום) לאיזה אוכל אני משתוקקת בהריון באמצע הלילה, הסברתי להם שאין כזה, מה שאגב לא הפריע לי להעלות 12 קילו עד היום, אבל אני לא יכולה להאשים אותם בעוון מלפפון חמוץ או גלידה מתוקה. אני אוכלת את אותו האוכל שאהבתי קודם, רק במנות קטנות יותר - אחרת אני לא יכולה לזוז.
עצירות או למות
ומילה אחת באמת קטנה: היא לא נעימה אבל אלוהים כמה שהיא נפוצה: עצירות. מדובר בבעיה גדולה אבל לא אחת שאין לה פתרון. אני גיליתי ואני ממליצה בחום על כל אותם כדורים טבעיים שבאו לעזור לרכך את הקיבה שמותר לקחת בזמן הריון. וזהו, אני אעצור כאן ברשותכם.