עוד בתשעה חודשים:
- בחני את עצמך: האם הייתה לך לידה קשה?
- הרופאים לא זיהו רעלת היריון, התינוק נפטר אחרי שבועיים
- איך עוברים את השבוע הראשון עם התינוק החדש
הרגע בו העולם השתנה לטובה
אם כבר מדברים על הנקה, אני חייבת להגיד את האמת. בהתחלה זה היה נראה לי נפלא, אבל אחרי חודשים של הנקה התחלתי להתייאש מכל הסיפור הזה ולהגיד לאנשים שהנקה זה סיוט. לפני שאתם שופטים אותי, תנו לי להסביר.
מאי נולדה במשקל די נמוך ובהתחלה היא ינקה בין כל שעה לשעה וחצי, מה שאומר שעברתי לילות רבים ללא שינה וזה לא פשוט. אבל אפילו יותר מהעייפות, מה שהכי שהטריד אותי כמו פולנייה טובה היא העבודה שבהנקה קשה מאוד לדעת כמה התינוקת אוכלת, אז איך אפשר לדעת אם היא שבעה? תמיד הייתה לי תחושה שאין לי מספיק חלב בשבילה, או שהחלב שלי לא משביע אותה. הרבה פעמים מאי הייתה בוכה אחרי ההנקה, וכשניסיתי לתת לה עוד זה הרגיש כאילו אין יותר חלב – היא הייתה יונקת, מפסיקה ומתעצבנת. העייפות המצטברת לא הוסיפה לביטחון שלי והכל ביחד הפך לחוויה לא טובה.
אז כמו אמא חדשה ואחראית רצתי לרופא לוודא שמאי מקבלת מספיק חלב, עולה במשקל ובריאה. הוא אכן אישר לי שהתינוקת עלתה במשקל יפה ושהכל בסדר, אבל גם המליץ לי להוסיף לה פורמולה - כי כמו שצינתי היא נולדה במשקל נמוך. לאחר התלבטויות רבות ובעיקר הרבה לחץ נפשי, שהגיע בעיקר ממני עצמי ולא מהסביבה, החלטתי להמשיך להניק - אבל גם לתת לה פורמולה.
אני חייבת לציין שמאותו הרגע שהתחלתי להאכיל את מאי בפורמולה, עולמי השתנה ולטובה. הלחץ ירד ממני וההנקה הפכה להיות חוויה מדהימה. פתאום יש בחירה לתת לה בקבוק או להניק, וגם כשאני שואבת חלב אני רואה שאני מייצרת הרבה יותר חלב משייצרתי קודם. התחלתי לישון יותר טוב, ובמקום לקום כל שעתיים בלילה אני קמה להאכיל אותה רק פעמיים, כי עם פורמולה היא ישנה יותר טוב. אולי הסיבה היא בכלל שמאי כבר בת כמה חודשים, אבל התחושה שלי היא שעם הפורמולה היא הרבה יותר שבעה. והבונוס הכי גדול: עכשיו גם אבא יכול להאכיל אותה.
ובכלל, מדהים לראות איך מאי מתקשרת עם יהב, אבא שלה. היא מגלה עולם חדש ואנחנו מתפלאים מכל מבט ותגובה שלה. כבר בשש וחצי בבוקר כשהיא מתעוררת היא גורמת לנו לחייך, כי היא מדברת אלינו או יותר נכון לעצמה כחצי שעה. כשהיא תופסת אותי מציצה לה מעל המיטה, היא מתחילה לצחוק. ובכלל, היא מחייכת בלי הפסקה ואפילו מתגלגלת מצחוק. זה מדהים לראות את המבט הסקרני שלה ואת העניים הכחולות והגדולות שלה נפתחות בכל פעם שהיא רואה משהו חדש, ואיך היא נהנית לשבת על אבא שלה, להכניס אצבע לפה ולדבר איתו.