לפני שבוע סיימתי את ההתמחות שלי ויש לי הרבה זמן לנוח. אני ממשיכה לאכול בריא, מינוס קרואסון שוקולד פה ושם, ומשתדלת ללכת כל יום לפחות 20 דקות כדי להזיז את הגוף. הפוקוס שלי, באופן כללי, הוא לא מה שקורה לגוף שלי ועל איך שאני נראית בהיריון, אלא על הבריאות שלי ושל העוברית הקטנה, שתגדל ותתפתח.
אני בחודש תשיעי, והיא אכן ממש גדלה. אני מרגישה טוב עם ממדיי הגדולים, שנראים לי טבעיים לאישה בחודש זה. ולכן אני לא מבינה למה בכל פעם שאני מנסה לקרוא על הריון ולידה, המדיה מראה לי תמונות של נשים בחודש שמיני או תשיעי שנראות כחצי מהגודל שלי: נשים עם בטן קטנטנה, נשים שדקה אחרי הלידה נראות כמו מלכות יופי, או כאלה שחזרו לדגמן לבני נשים ארבעה ימים אחרי שהתינוק יצא, ולא נראה שהיו בהיריון בכלל. התקשורת מראה אותן כנשים הכי זוהרות שיש, ומפרגנת להן כאילו זה נורמלי וכך כולנו צריכות להראות.
אישה אחרי לידה נראית כמו נסיכה? פחחח
לפני מספר שנים ליהקו אותי לתפקיד בסרט של ואל קילמר. באחת מהסצנות אני עומדת ללדת, והרופא המיילד שלי הוא כמובן ואל קילמר (מי יכולה להגיד לא לתפקיד כזה?). כהכנה לתפקיד ראיתי אולי מאה סרטונים של לידות אמיתיות שנשים העלו ליוטיוב. רובן לא היו קלות לצפייה, אבל מה שבטוח הוא שאף אחת מהנשים לא נראתה טוב אחרי הלידה: הן היו מזיעות, אדומות, מותשות ועייפות, אבל עם חיוך אמיתי של אושר. ככה נראים אחרי לידה, אז מה זה כל סיפורי הסינדרלה האלה, ולמה בכלל ליצור את האשליה שזה קיים? כולנו גדלות ומבינות יום אחד שהנסיך על סוס הלבן לא באמת יגיע. אז למה לנסות לגרום לנו לחשוב שאישה אחרי לידה נראית כמו נסיכה?
איך ומתי הלחץ החברתי של להיראות יפה, צעירה, רזה וזוהרת נכנס לתוקף לגבי נשים בהריון? ממתי אישה בהריון צריכה לפחד להעלות במשקל או להראות בטן הריונית בגודל נורמלי? למה המדיה מסביב לעולם, וגם בישראל, תומכת בזה?
לא מספיק שהחברה לא נותנת לנשים להתבגר ולהיראות בהתאם לגילן, כי הרי כל קמט נחשב לאסון? לא מספיק שרק המראה הצעיר נחשב ליפה בחברה של ימינו, ולכן בוטוקס וניתוחים פלסטיים הפכו להיות כל כך פופולריים? אין לי בעיה עם קצת שיפוצים פלסטיים וזריקות קוסמטיות פה ושם. אלא שרוב הנשים לא יודעות מתי להפסיק ומתמכרות למראה הפלסטי הזה. האירוניה היא שאחרי כל הטיפולים, בנות צעירות ממני נראות מבוגרות הרבה יותר.
נשים עוקצות, גברים גורמים לי להרגיש סקסית
להעלות 14 קילו כשאת בחודש תשיעי זה סימן לבריאות. למה כל כך הרבה נשים לא רואות את זה? לא פעם ולא פעמיים ניגשו אלי נשים שלא תמיד הכרתי, ובהתחלה עשו את עצמן מתעניינות בהריון שלי, ושאלו באיזה שבוע אני - רק כדי לומר לי (ולא משנה באיזה שבוע אני אומרת להן שאני) שהן היו הרבה יותר קטנות ממני בהריון שלהן. אני לא מתרגשת, ועונה שכל עוד התינוקת שלי בריאה, מבחינתי שתגדל כמה שהיא צריכה, ולכן להיות גדולה עושה אותי מאושרת. הן כמובן נפגעות, כי בדברים שלי אני רומזת להן שהיה להן חשוב יותר להישאר קטנות מאשר בריאות העובר שלהן.
גברים, לעומת זאת, רק מחמיאים ולעולם לא מנסים לעקוץ. הם תמיד גורמים לי להרגיש סקסית: ״איזה כיף לראות אישה יפה בהריון״ או ״זה מדהים איך שהבטן גדלה לך״. נכון שאני שני קילו יותר ממה שאני אמורה להיות בשלב הזה, ונכון שהבטן שלי ממש גדולה. אבל אני אישה בחודש תשיעי להריונה, ואני לא מצפה שתהיה לי בטן קטנה. אני גם לא מצפה להיראות כמו נסיכה ישר אחרי הלידה: אני רק מצפה שתהיה לי לידה קלה, ושהתינוקת שלנו תהיה בריאה.
ענבר גרושקה היא בעלת הבלוג מצלאמא
רוצה לשתף בצילומי ההיריון שלך? נשמח לראות ninemonth@mako.co.il