בעולם של היום, יש מעט מאוד דברים שלא מדברים עליהם. אחרי ששיחות על סקס עברו מחדרי חדרים לתוכניות פריים טיים, והקשיים הכלכליים של כולנו מאווררים היטב בחוץ מאז הקיץ האחרון, כמעט לא נשארו נושאים שנתפסים כטאבו מוחלט. אבל גם על רקע הפתיחות ואווירת השיתוף, יש נושא שקשה מאוד לדבר עליו, אפילו עם הבעל או עם החברה הכי טובה: הקשר שלך עם העובר שלך.
נכון, יש נשים שמתאהבות ביצור הקטן שהן מטפחות בבטן ברגע שהן מתבשרות על ההריון - לפעמים אפילו לפני, אבל יש נשים שפשוט לא מצליחות להתחבר לתינוק שבבטן, מרגישות כלפיו תחושות מעורבות ובמקרים מסוימים אפילו קצת שונאות אותו.
"נשים שלא מאוהבות בעובר צריכות לחיות בשקר, לזייף התרגשות"
האמביוולנטיות של נשים כלפי העובר גוררת תחושות אשמה בלתי נסבלות. בחברה שלנו אין מקום לרגשות כאלה, והפתיחות כלפי נשים שלא רואות בהריון את הטוב המוחלט מוגבלת מאוד. בגלל ההסתרה והבושה, נשים שלא מאוהבות לחלוטין בעובר שלהן חיות בשקר, מזייפות התרגשות ושוקעות עמוק יותר ויותר במערבולת הרגשית, שמלובה בהורמונים ההריוניים.
אבל מה אפשר לעשות עם חוסר האהבה הזה? איך אפשר לספר לבעל שאת לא אוהבת את הילד שלכם, או לחברה הטובה שלך, שסיפרה לך איך כל ההריון היא רק דיברה לעובר ושרה לו? איך אפשר להתגבר על הטאבו הזה, ולהודות שאת-את המפלצת, האמא שלא אוהבת את הילד שלה? מסתבר שלא חסרות לך סיבות לחוש את התחושות האלה, אבל רק ברגע שמדברים על זה יוכלו להתגלות גם הפתרונות.
הסיבה הראשונה היא גם הארצית מכולן: ההורמונים. במיוחד אצל נשים שיש להן רקע של הפרעות אישיות או דכאון, אבל גם אצל נשים "רגילות" לחלוטין, המערך ההורמונלי הגועש יכול לתעתע בעולם הרגשי. בדיוק כפי שיש מי שתהיה עצבנית מאוד לאורך ההריון, ואחרת תמצא עצמה מזילה דמעות מול שלט פרסומת לאבקת כביסה, יש נשים שההריון דווקא מעורר אצלן קהות רגשית, שפוגעת ביחסיהן עם הבעל, החברים וגם ביחסים הנרקמים עם העובר.
מכיוון שברגשות עסקינן, האופציה להיקלע ללופ שלילי ברורה מאוד: התחושות הקשות שנשים לא מעזות לבטא מזינים את עצמם, ומובילים לסבל גדול ותחושת חוסר מסוגלות הורית עוד לפני שיש ילד ממשי. מחשבות כמו "אני לא ראוייה להיות אמא", שמשתרשות אצל האישה, יקשו עליה מאוד לצאת מהסבך, ויצריכו עבודה אישית וטיפולית מקיפה על מנת לפתור אותן.
הסיבות: מאובדן השליטה ועד איבוד העצמיות
אבדן השליטה, תחושה שקשה להימנע ממנה בהריון, היא גורם משמעותי נוסף בהיקשרות עם העובר. אמנם כולם מספרים לך איך אחרי הלידה לא יהיו לך חיים ומפצירים בך ליהנות כל עוד את יכולה, אבל איך אפשר ליהנות כשאסור לך לעשות חצי מהדברים שהיית רוצה. כל כוס קפה בחוץ מלווה ברגשות אשם על העובר המופרע שאת יוצרת, שבוודאי יקבל רטלין בבקבוק. הגוף שלך כבר לא שלך, ולפעמים לא פשוט לקבל באהבה את הגורם לכל האיסורים הללו.
היבט נוסף של אבדן השליטה על הגוף הוא ההשמנה. דוגמה קיצונית לכך היא אנורקסיות, שנאלצות על פי רוב לעבור טיפולי פריון מפרכים בעקבות הנזקים שהסבה המחלה לגופן, ועדיין מתקשות במיוחד לקבל את שינויי הגוף שמכתיב ההריון.
שירה גולדשטיין, פסיכותרפיסטית גופנית מלווה להריון, מספרת על מטופלת שלה, אנורקסית לשעבר, שנאלצה לעבור כמעט עשר שנים של טיפולי פוריות עד שנכנסה להריון. ועדיין, השמחה של אותה אישה הייתה מסויגת, ובהתנהגות לא מודעת היא חיבלה שוב ושוב בהריון באמצעות הזנחה, וכמעט הפילה מספר פעמים.
אבל גם נשים שאין בעברן הפרעת אכילה משמעותית מתקשות לעתים לקבל את הפקעת הגזרה הדרסטית, ומוצאות עצמן נקרעות בין הפחד משינוי הגוף, שאולי לא יחזור לעצמו, לרצון בילד. גם הריונות קשים, שמלווים בתופעות לוואי כמו הקאות אינטנסיביות, כאבי ראש חזקים ושאר תופעות פיזיות לא נעימות, מועדים לפורענות, ומקשים על האמא לשמוח בעובר, שגורם לה להרגיש כמו שבר כלי.
"הריון שהושג מסיבות לא נכונות יהפוך לאצבע מאשימה כלפי העובר"
כל זה טוב ויפה כאשר ההריון מתכונן, והאישה תיאלץ להתמודד עם התחושות האלה בד בבד עם הרצון והכמיהה לילד. אך מה קורה כאשר ההריון אינו מתוכנן? כאשר ההריון מגיע בתזמון לא מתאים, כמו עבודה חדשה של האם, זמן קצר לאחר לידת ילד קודם או בתקופה קשה כלכלית, לא כל הנשים מסוגלות לעשות את הההפרדה בין היחסים עם העובר לקושי האובייקטיבי שההריון מביא עמו.
גם הריונות שלא תוכננו מהסיבות הנכונות, כמו הריון שנועד למלא ריקנות בחיי האם המשועממת, נוצר כתוצאה מלחץ של הסביבה או שעון ביולוגי מתקתק, ובמיוחד הריונות שנועדו להציל יחסים מקרטעים בין בני זוג, יכולים לעבור על האישה ברגשות מעורבים למדי כלפי העובר, שהופך להיות כתובת להפניית האצבע המאשימה שהיא מתקשה להפנות כלפי עצמה או בן זוגה על שנכנסו להרפתקה הזו.
הסיבה האחרונה שנמנה היא הישראלית והיהודית ביותר. בעוד שבחו"ל נהוג לערוך מסיבה לתינוק עוד לפני שהוא נולד, כדי שאמו תוכל לסדר את כל המתנות שתקבל עוד לפני הלידה, בישראל עוברים רוב ההריונות בתחושה הפוכה לחלוטין. איחולים כמו "שייגמר בידיים מלאות", שמעלה בכלל את האפשרות לאבדן במקום לברך על ההריון, הם בגדר נורמה, וכמות הבדיקות והחששות שהאישה ההרה צריכה להתמודד עמם היא בלתי נתפסת כמעט.
כתוצאה מתרבות הפחד מעין הרע והניסיון להשיג עובר מושלם (בעזרת שלוש סקירות, אינספור בדיקות גנטיות ודיקור מי שפיר כהליך שגרתי), נשים רבות מתקשות להיקשר לעובר, מפחד שליקוי כלשהו יתגלה וייאלץ אותן להיפרד ממנו. תחושת הניכור הכפוי מובילה לקושי אמיתי להיקשר לעובר ממש עד הלידה, ולעתים גם אחריה.
אז איך מתומדדים? לאט לאט. הרבה פעמים, עצם הדיבור על הנושא מקל על הפחד והחשש. למרבה הצער, מעטים האנשים שיכולים להכיל רגשות כאלו, ולכן לרוב הפתרון הוא בשיחות עם גורם נייטרלי, כמו פסיכולוג, עובדת סוציאלית או כל מטפל אחר שאת בוטחת בו.
פירוק של הקונפליקטים ו"אוורור" התכנים הקשים יאפשרו לך להמשיך את ההריון עם מטען פחות מציק, גם אם לא יצליחו לפתור את הבעיה לחלוטין. והכי חשוב: יכול להיות שתתאהבי בתינוק מיד כשיניחו אותו עלייך בחדר הלידה, אולי זה ייקח כמה ימים או שבועות, אבל בסוף, עם העזרה והתמיכה המתאימה – הכל יהיה בסדר.
תופעות מטרידות אחרי לידה: כך תתמודדי