מדי שנה מקיימת חברת "רמי לי" הפנינג שנתי במחלקה להריון בסיכון גבוה בבית החולים "ליס", שנועד לשמח את המאושפזות ולעודד אותן בזמן שמירת ההריון. השנה נרתמו למשימה גם המאפרים של בי"ס לאיפור רוית אסף, מעצב השיער אמיר קל, אמנית הציפרניים אילנית כץ וחברות מסחריות כמו וואו קוסמטיקס, סבון של פעם, מאמי-קר וקפה ג'ו. במסגרת ההפנינג החשוב הזה, סיפרה טל את סיפורה האישי. בעיניים דומעות ובקול רועד היא נזכרת בתקופה שבה שהתה במחלקה, ומנסה לעודד את הנשים שנמצאות עכשיו בדיוק באותו מצב.
24 שעות במצב מאוזן
"לפני קצת יותר משנתיים, בערב ראש השנה, הייתי בסקירת מערכות אצל הרופא שלי, ממש כאן מעבר לכביש. הייתי בשבוע 22, ממש באמצע ההריון, ובלי שום הכנה מוקדמת הוא אמר לי שצוואר הרחם שלי מחוק לחלוטין, ולמעשה התחילה לידה. בהתחלה, סירבתי להאמין. לא היו לי צירים, לא היה שום דימום – אבל הצוואר היה מחוק לגמרי. הרופא שלי אמר לי לנסוע ישר לבית החולים ולהתאשפז. מכאן התחלתי את השמירה שלי, שנמשכה ארבעה חודשים ונדמתה כמו נצח.
"בדרך כלל, במקרים של צוואר רחם חלש עושים תפר צווארי, שמחזיק את הצוואר במקום. אבל את התפר הזה אפשר לעשות רק עד שבוע 17, ואני כבר הייתי אחרי. לכן, את מרבית השמירה שלי העברתי בשכיבה במיטה. לא קמתי לרגע, 24 שעות ביממה במאוזן.
"במקום להיות בחוץ וליהנות מכל דקה של ההריון, הייתי בשיא התסכול, במיטה של בית חולים, עם שאלות קשות על למה זה מגיע דווקא לי. להיות עם עוד שלוש בנות בחדר, לראות פנס מול העיניים באמצע הלילה כשבאים לבדוק אם אני בסדר. רחוקה מהמיטה שלי, מהבית שלי, מבן הזוג.
"כשאת מאושפזת עם הריון בסיכון כולם אומרים לך לנוח, אבל זה הדבר האחרון שאת רוצה לעשות. בכל שבוע הרופא שלי היה בא לעשות לי ביקורת, ובכל שבוע נשברתי מחדש כשהוא היה אומר לי שאין שינוי, ושאני נשארת עוד שבוע במחלקה. זה מצב שקשה לקבל: את לא חולה, את מרגישה שהכל בסדר – אבל בעצם, שום דבר לא בסדר. מרוב תסכול בכלל לא חשבתי על הדברים הטובים שאני מקבלת, על זה שאני במרחק של שתי דקות מחדרי לידה ומחדרי ניתוח, וכמובן מהפגייה, ושאם חלילה יקרה משהו, הסיכוי להציל אותי ואת הילדה שלי הוא אידאלי. רציתי לחזור הביתה, והיה לי מאוד קשה.
הדבקתי משפטים חיוביים על הוילון
"לאט לאט, הסתגלתי למצב. הדבקתי לי מנטרות רוחניות מחזקות על הוילון ועל המיטה, משפטים שיזכירו לי שהגוף שלי חזק, שההריון יצליח ושיהיה בסדר. הכי חשוב היה להעביר כל יום ביומו, ולא לתכנן ולחשוב רחוק מדי. יצרתי לי שגרה, כדי לא להשתגע. הייתי קוראת עיתונים בבוקר, ואחר כך מתעסקת קצת במחשב. מכאן, מבית החולים, עשיתי הזמנת לידה דרך האינטרנט, בחרתי רהיטים לחדר של הבת שלי והעברתי את הזמן. לטלוויזיה הייתי מגיעה רק לקראת הצהריים, וככה העברתי יום אחרי יום. ועדיין, היו ימים שהרגשתי בהם כמו סמרטוט.הרגשתי שאני מאבדת את הנשיות שלי, ושהקושי והעצבים פשוט גומרים אותי. כאילו הלכתי לאיבוד בתוך סרט רע של מישהי אחרת.
"לקראת סוף שבוע 36, שחררו אותי. בשלב הזה העובר כבר לא פג, ולא נורא אם מתפתחת לידה. עברו עליי שבועיים של הריון מרוכז, כאילו דחסתי את כל הכיף וההתרגשות של ההריון לימים הבודדים האלה, בין השחרור ללידה. בשבוע 39 התחילו לי צירים וילדתי את ליה שלי, ארבעה קילו בלידה רגילה.
"את מלוא עוצמת החוויה הבנתי רק יומיים אחרי הלידה, כשהגעתי לבקר ממחלקת יולדות ופתאום התפרקתי בבכי עצום. נכון שאפשר להאשים את ההורמונים, אבל הסיטואציה הזו, של להיכנס לכאן אחרי שהכל נגמר, כשאני כבר אמא, הייתה מאוד עוצמתית עבורי. ובדיוק כמו ששוכחים את כאבי הלידה, ככה שוכחים את הקושי שעוברים בשמירת הריון.
היום אני יודעת שיצא מזה רק טוב
"היום, כשאני כבר אמא, אני יודעת שבשביל ילד נוסף אהיה מוכנה לשכב שוב אפילו תשעה חודשים, אבל אז התסכול השתלט עליי. הייתי אגואיסטית, לפעמים חשבתי שאני מעדיפה כבר ללדת ולהתמודד עם טיפול בפג מאשר לשכב ככה, אבל היום, כשאני רואה את ליה שלי, שאני מודה לה כל יום על זה שהיא בחרה בי להיות אמא שלה, אני נחרדת מהמחשבה שמשהו עלול היה לקרות לה, שהייתי עלולה לאבד אותה. לאורך ההריון ידעתי, באיזשהו מקום בפנים, שיהיה בסדר, ולא הרגשתי חרדה, אבל היה לי קשה עם מה שהייתי צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר.
"היום, אני יודעת שיצא מזה רק טוב. מכל משבר אנחנו צומחים ומוצאים כוחות נפש להתעלות, אבל חשוב לראות מה אפשר להפיק מהסיטואציה ואיך לגדול ממנה. מהאשפוז שלי יצא רק טוב: בראש ובראשונה ליה, שחוגגת ביום חמישי יום הולדת שנתיים. גם הקשר שלי עם בן הזוג שלי, עד כמה שזה מוזר, מאוד התחזק, ואני מאמינה שמערכת זוגית ששורדת דבר כזה, תשרוד כל דבר בעתיד. וכמובן, העסק שלי. מההזיות של הצורות והצבעים שראיתי כאן התחלתי לחשוב על תכשיטים, לקחתי מחברת והתחלתי לשרבט. איך שקמתי מהשמירה התחלתי לקנות חומרים לתכשיטים, ומיד אחרי הלידה, בין האכלה לחיתול, הייתי מכינה תכשיטים והקמתי את העסק, ELEMENTS BY TAL MAN
"אם הייתי יכולה להעביר מסר לנשים שנמצאות עכשיו במצב הזה, הייתי אומרת להן שזה שווה את זה. גם אם הן הכי מתוסכלות ולא מבינות למה זה קרה דווקא להן – הגוף אולי במיטה, אבל המוח יכול לרוץ לכל הכיוונים.תתמקדו בטוב, במה שאתן יכולות להפיק מהתקופה הזו, ותזכרו שהתוצאה בסוף, ילד בריא בידיים, שווה את כל הקושי".