הימים ימי מחאה, ולא נעים להתפנק. לא בגלוי, בכל אופן. פדיקור מושקע מנצנץ למרחוק בהפגנות, וגם לעטוף את הצאצא בחיתול טטרא ממותג, שמחירו ממש לא צודק חברתית, לא נעים אפעס. אפילו להריוניות, מגזר שדורש (ומקבל) הכל, כבר לא נעים להתרברב, אבל ישנה רמת פינוקים מינימלית שחייבת להישמר, למען הדורות הבאים.
קבלו שישה פינוקים שכל הריונית ואישה אחרי לידה זכאית להם. מצדנו, תשתמשו בזה כרשימת וי. הכי מגיע לכן, לא?
1. אולטרא סאונד תלת מימד: קבלי את התינוק שלך
פעם: היו ממששים את הבטן קצת, מקסימום מודדים את ההיקף עם סרט של תופרות. אחר כך הגיעו מסכי אולטרסאונד מטושטשים בשחור-לבן, שנראו יותר כאילו הם מקרינים תיעוד של נחיתת חייזרים מאשר צילום של תינוק. המכשירים היו כל כך פרימיטיביים, עד שהקביעה של הרופא האם מדובר בבן או בת יכולה הייתה להיעשות באותה מידה של הצלחה, והיו מקרים שהחדר הכחול היה צריך להתאים את עצמו לנסיכה שהפתיעה, בעיקר את אבא.
היום: הרופא יכול להפיק לכם סרט תלת מימד באורך מלא, שיסקור את התינוק מציפרני הרגליים ועד קו השיער בפירוט מבהיל לפעמים. בנוסף תקבלי מבחר תמונות מודפסות, אותן תוכלי להראות לכל מי שרק מוכן להסתכל. וגם למי שלא. .
אז ללכת על זה? ברור. אם תראו באולטרסאונד שהיא ירשה את האף של אבא, תוכלו לקבוע מעכשיו תור לפלסטיקאי.
2. פורומים: את לא לבד
פעם: היית סומכת על הרופא שלך. בתחילת ההריון היית מקבלת רשימת בדיקות, חוזרת אליו עם התוצאות ומקבלת את דעתו. אם היו לך אבא רופא או אמא מיילדת אולי היית מעזה לצייץ איזו אי הסכמה או בקשה להסבר, ואז במקרה הטוב היו שולחים אותך לספריה העירונית לחפש קצת חומר. היית הולכת לקורס הכנה ללידה, ושם שומעת לראשונה על מה יקרה לך שם פלוס השלמות של סיפורי זוועה מהחברות.
היום: עוד לפני ההריון, רובנו יכולות לעבור בהצלחה מבחן התמחות בגינקולוגיה ומיילדות. ד"ר גוגל הטוב מספר לנו כל מה שרצינו (ובעיקר מה שלא היינו צריכות) לדעת, אבל מקור המידע המופלא ביותר להריוניות באשר הן הוא הפורומים. עולם שלם של נשים במצבכן, שמתייעצות בבחירת עגלות, ממליצות על רופאים ובעיקר מציעות הרבה תמיכה והבנה. יש פורומים כמעט לכל נושא שקשור בהריון: פוריות, הריון מרובה עוברים, "סתם" הריון, הכנה ללידה ואפילו הנקה. רק תמציאי כינוי שלא יפדח אותך בהמשך, ותתחילי לחפור.
אז ללכת על זה? בטח, זה חינם.
3. רפואה משלימה בהריון: נכון שעוזר, אבל גם ממש כיף
פעם: היית מתחננת לבעלך שיעשה לך קצת מסאג' ברגליים, אחרי שסחבת את הבטן כל היום. המפונקות היו נוסעות לחמי טבריה או לים המלח, כדי שהילד יספוג מינרלים עוד לפני הלידה. למעשה, הטיפול הכי מפנק שקיבלת בהריון היה גבות+שפם ומפשעות אצל הקוסמטיקאית הרגילה שלך, וגם זה רק אם החלטת להשקיע.
היום: רפלקסולוגיה, סו-ג'וק, וואטסו, ג'הארה, אקופנקטורה – זו רק רשימה חלקית של מגוון טיפולי הרפואה המשלימה שאת יכולה ליהנות מהם בהריון. בין אם לטיפול בכאבי גב, כהכנה ללידה או כאמצעי זירוז, כל הריונית מפונקת (וזו לא מילת גנאי, כן?) יכולה לבחור את הטיפול שיעזור לה להתמודד עם הלחץ על הגב והרגליים, וגם ליהנות קצת מעיסוי מפנק.
אז ללכת על זה? כמובן, באנו ליהנות. וגם, רוב קופות החולים הבינו את זה ומציעות סבסוד משמעותי.
4. יועצת הנקה: כי מה הסיכוי שתצליחי להניק בלעדיה?
פעם: תלוי מה זה פעם. איכשהו, בעבר הרחוק רוב רובן של הנשים הצליחו להניק. במרוצת הדורות משהו השתבש, וכיום הנקה היא לא פחות מאתגר. מעבר לעזרים חיצוניים כמו כמוסות להגברת ייצור החלב, חזיות הנקה רכות ומשאבות משוכללות, פעם פשוט לא היה מקצוע ספציפי שייעודו סיוע בהנקה: כולן ידעו, וכולן עזרו לכולן. וגם אם לא היית מניקה, אף אחד לא היה פותח עלייך זוג עיניים מאשימות.
היום: כמעט אין מניקה שלא פגשה יועצת לפחות פעם אחת, בין אם בקורס הכנה להנקה לפני הלידה, במחלקת יולדות או בביקור בית בהול אחרי הלידה. למעשה, זה הפינוק הכי פחות מפונק ברשימה, משום שיועצת הנקה טובה יכולה בפירוש לעשות את ההבדל בין הנקה כאובה ומעצבנת, שלרוב לא תחזיק מעמד לאורך זמן, להנקה מועילה ונעימה לכל הנוגעים בדבר.
אז ללכת על זה? בשתי ידיים. ואם את מתקמצנת, תחשבי כמה יעלו לך בקבוקים ותחליפי חלב.
5. מיילדת פרטית: צירי לחץ ויש מיילדת בחדר
פעם: כשלא היו עדיין בתי יולדות, לכל אישה הייתה מיילדת פרטית: בדרך כלל אישה מנוסה שיילדה את כל התינוקות מסביב. מאז הועברה הלידה למיקום אחר: בית חולים. לכל יולדת יש במקרה הטוב חצי או שליש מיילדת, שכן כל אחת מהן מופקדת על שניים-שלושה חדרי לידה במשמרת. חוץ מזה, אחד המו"רקים המפוארים ביותר כולל את מספר המשמרות שהתחלפו במהלך הלידה של המספרת, כמדד האולטמטיבי לאורך הלידה.
היום: חלק מבתי החולים מציעים שירות של מיילדת פרטית, שמלווה אותך מרגע תחילת הלידה ועד שהתינוק יוצא (אל תדאגי, היא לא תסגור איתך כמה יממות. בדרך כלל זמן הלידה מתקצר פלאים כשלא פוגשים אנשים חדשים תוך כדי). המיילדות הפרטיות מנוסות בטכניקות אלטרנטיביות לשיכוך כאבים, והכי חשוב: אין הפתעות. המיילדת שתלווה אותך היא אחת מצוות קבוע מראש, כך שלא תיאלצי להרהר בסוגיות הכימיה האישית בינכן אגב לחיצות והתנשפויות.
אז ללכת על זה? זה לא עסק זול, אבל מומלץ. מקסימום, תקזזו מהירושה של הרך הנולד.
6. מלונית: לחזור הביתה אחרי כל זה?
פעם: היית חולקת את החדר עם עוד שתי יולדות, במקרה הטוב. שומעת שוב ושוב (ושוב) את סיפור הלידה שלהן, כפי שגוללו אותו בפני מיליון המבקרים שלהן. התעוררת יחד איתן כשקמו להניק, גם אם סיימת להניק בעצמך עשר דקות קודם. טוב, וגם טעמת מעמולים של אמא שלהן, לא הכל שחור.
היום: אחרי כמה שעות סמליות במחלקה, יכול כרטיס האשראי שלך להטיס אותך כמו שטיח מעופף לעולם אחר. חדר פרטי, אוכל שלא כולל ביצה קשה וריבה בכלי פלסטיק צבאיים ואפילו מקום לארח את כל מי שלא יהיה לך כוח לארח בבית, כשיתחילו החיים האמיתיים. והכי חשוב: בן הזוג, אותו אחד שאחראי ללידה הזו, נשאר איתך גם בלילה, ולא מגורש בבושת פנים בשעת כיבוי אורות.
אז ללכת על זה? אם נשאר לך כסף אחרי המיילדת הפרטית, בוודאי. אם לא, אולי תציעי את עצמך כפונדקאית, אומרים שזה משתלם – ואולי גם יממנו לך עוד מלונית.
זוכרים שהיה אפשר לעשן בחדר התאששות? לידה אז והיום