מכירים את זה שאתם ממש רוצים משהו והוא לא מגיע? שכבר תקופה ארוכה אתם מצפים, קרובים כבר להתייאש אבל עדיין מקווים? אתם לא רוצים להיות עם זה לבד, אז אתם משתפים חברים קרובים. לפעמים הם מבינים אתכם והכי תומכים שיש, ולפעמים הם רק מכעיסים.
אני מכירה את זה טוב. כבר כמעט שלוש שנים אני מחכה לילד נוסף. במהלך התקופה הזאת אני משתפת את מי שרק רוצה לשמוע. אולי סוג של הקדמת תרופה למכה, אולי סתם כי רוצה חיבוק והבנה. לא יודעת למה, אבל אני משתפת. לרוב זה עושה לי טוב, חוץ מהמקרים האלה שמי שמולי מתחיל להגיד לי מה דעתו על הדרך שלי, ולתת עצות שאני לא תמיד רוצה לשמוע.
תכננתי להגיד לכם שתשמרו את ההערות שלכם לעצמכם, שתפסיקו להיכנס לי לרחם. שאם לא ביקשתי עזרה, אתם לא צריכים להציע. זה היה אמור להיות טור בו רציתי לשתף אתכם בכל מיני משפטים מעצבנים שאנשים אומרים לנשים כמוני, נשים שרוצות להיות בהריון ולסיים אותו בידיים מלאות. נשים שמחכות כבר יותר מדי זמן לילד נוסף.
משפטים כמו: "את בטוחה שאת רוצה?" (כן, אני בטוחה), "אולי אם תרדי במשקל זה יעזור" (דווקא חשבתי לעלות במשקל, סך הכל נהנית מזה), "למה את מחכה, את לא נהיית צעירה יותר" (ואת לא נהיית חכמה יותר), "אחותי עשתה ככה וככה, וזה ישר עזר לה" (אולי אחותך תהיה בהריון בשבילי), "עזבי למה את צריכה עוד ילד? אחר כך את תצטערי שהבאת עוד אחד" (אני כבר מצטערת, על השיחה הזאת) ועוד ועוד.
ממש רציתי להגיד לכם שדי. שאין לי כח לשמוע אתכם ואת הטיפים שלכם. שאין לי אנרגיות להטפות שלכם על זה שאני לא מתאמצת מספיק, על זה שאני לא מנסה כל דבר קטן שרק אומרים לי, על זה שאם באמת באמת הייתי רוצה עוד ילד, הייתי הופכת את העולם בשביל זה. נמאס לי שיש איזה מד מטר להריון, שמראה כמה את רוצה הריון. הלכת לקברי צדיקים, שתית שמן לוויתנים, הלכת לקוסמת בארץ עוץ - את כנראה ממש רוצה תינוק. את לוקחת חומצה פולית ועושה מעקב זקיקים - את לא באמת מתאמצת מספיק. כאילו שזה לא מספיק להתמודד לבד עם הציפיה, כאילו זה לא מספיק כואב לקבל כל פעם עוד ועוד לא. כאילו זה לא מספיק שובר את הלב לראות כל פעם תשובה שלילית. אנחנו גם צריכות לקבל את האכזבה מהסביבה.
באמת שרציתי לבקש מכם די. נכון, שאני משתפת, וזאת די בעייתי. אבל לפעמים מספיק שתחבקו. לא תמיד יש לי צורך בעצות שלכם, ואם אין לכם משהו חכם להגיד- אל תגידו.
הראשונה לחבק
ממש רציתי. וכבר איזה שבועיים אני יושבת ומתכננת לכתוב את זה, ופתאום ביממה האחרונה שלוש חברות שונות שלחו לי הודעה על איזו מכשפה מיוחדת בדרום, שנשים הולכות אליה ואחרי איזה עיסוי קטן הן נכנסות להריון. ואני הכי רציונלית שיש, לא בקלות מתחברת לזה. אבל משהו נגע לי ללב. פתאום הבנתי שלאחרים אכפת. שכשמישהי שולחת לי הודעה כזאת, זה כי היא דואגת לי, כי היא רוצה בטובתי. שלוש החברות ששלחו לי את ההודעה, מיד שלחו גם בקשת סליחה אם זה חסר טקט, אם זה פוגע.
נכון שרציתי דווקא לבקש שתפסיקו. אבל פתאום הלב שלי נפתח. ההבנה הזאת שלרוב זה מגיע ממקום טוב, של דאגה, אכפתיות והרבה אהבה. שכל פעם שחברה שלי שולחת לי הודעה כזאת, היא מתכוונת לטוב. היא מייחלת ומתפללת יחד איתי. אם יצליח היא תהיה שם לשמוח איתי, ואם יכשל, היא תהיה הראשונה לחבק. וכל פעם שאימא שלי נותנת לי עוד סגולה, ואומרת לי לעשות ככה ולעשות ככה, זה רק כי היא כל כך רוצה עוד מהטוב הזה שכבר יש. אני יכולה לבחור להתעצבן, האמת שזה גם קורה לי לרוב, אבל אני יכולה גם לבחור לקבל את זה בטוב. להכניס מאוזן אחת לאוזן השנייה, לקחת מה שרלוונטי, לסנן. ולהבין - זה לא מרע.
אבל אני אחטא לאמת אם אגיד שתמיד זה בא ממקום של דאגה ואכפתיות. כי כן, יש כאלה שחייבים להגיד מה דעתם, וחייבים לדחוף משפטים כאלה מעצבנים וחסרי טעם. להשאיר אותי ואת שכמותי פעורות פה, פעורות לב. לא יודעות מאיפה לגייס את הכוחות כדי להתעלם. אנחנו עסוקות בגיוס כוחות כל רגע נתון. בהתמודדות עם הציפיה, בהתמודדות עם האכזבה, ככה שאין לנו כוחות מיותרים לשטויות.
ופה אתם נכנסים לתמונה. יש לכם חברה שמצפה כבר תקופה לתינוק? היא משתפת אתכם בציפייה? פשוט תהיו שם בשבילה. היא לא צריכה מיליון עצות וטיפים, היום הכל נמצא בגוגל, מידע בלי סוף, היא תדע איפה לחפש. היא לא צריכה שתבדקו איתה עד כמה היא רוצה. היא צריכה שתהיו שם בשבילה. שתדעו בעת הצורך לחבק, או לשמור על מרחק. שתהיה לה אוזן קשבת, וכתף לשים עליה את הראש.
ולך אהובה, את לא לבד. אולי את לא יודעת אבל יש סביבך המון נשים שסוחבות את אותה ציפייה. וזה לא משנה אם זה שנה או עשור, ולא משנה אם יש בבית שני ילדים או שהן מחכות לילד ראשון. את לא לבד. ככל שדיברתי על זה יותר, גיליתי עוד נשים מופלאות שנמצאות איתי באותו מסע. יצרתי לי קבוצת תמיכה, של כאלה שמבינות אותי גם בלי שאגיד מילה. כאלה שבעצם היותן כמוני, רק מחזקות אותי יותר.
והלוואי ובקרוב. אצל כולנו.