כל אישה יודעת, שמכבש הלחצים לא עוצר לרגע: כשאת רווקה כולם לוחצים עלייך למצוא כבר מישהו. כשאת בזוגיות, את מקבלת אינסוף המלצות על גני אירועים וזרי כלה, ודקה אחרי שהכוס נשברת כולם תוהים מתי כבר "יהיה לכם משהו לספר". אבל אם חשבתם שברגע שתרמתם את שלכם לדמוגרפיה והבאתם צאצא לתפארת יניחו לכם – תחשבו שוב. אם יש פשע גרוע כמעט כמו לא להביא ילדים, הרי שהוא להביא "רק" ילד אחד. מפונק, אגואיסט, עצוב – בן יחיד, אתם יודעים. לבלוגרית לורה ליפשיץ נמאס – ובמאמר שפרסמה באתר "PopSugar" היא מסבירה מדוע היא בוחרת להסתפק בצאצא אחד "בלבד".
"יש לי רק ילדה אחת, ומתברר שלא מעט אנשים חושבים שזה נורא ואיום. אני שומעת מזרים גמורים הערות כמו: 'אוי, היא חייבת אח או אחות. חייבת!', או: 'את באמת הולכת להישאר רק עם אחת?'. כאילו שילד יחיד הוא לא ברכה בפני עצמו. כאילו ילד יחיד הוא תופעה מזעזעת.
"וישנן התגובות 'המלומדות', אלו שמספרות לי כמה ילדים יחידים הם מפונקים ואנוכיים, כמה הם בודדים ואיך הם כועסים על ההורים שלהם כשהם גדלים ומבינים מה נגזל מהם. כן, מתברר שלהיות ילד יחיד הוא גורל אכזר, חיים מלאי ייאוש בלי אף נקודת אור. בכל הכנות: הדברים האלו היו מרתיחים אותי. הרגשתי נורא בכל פעם שחשבתי על העובדה שהבת שלי תישאר ככל הנראה בת יחידה, ואלמלא הייתי עוברת שתי הפלות מרסקות נפש וסובלת מהפירמזיס גרבידרום בהריונות שלי אולי הייתי שוקלת להביא לה אחים.
"אבל אז, בעלי לשעבר (אביה של הבת היחידה שלי) ואני נפרדנו. חשבתי שזה מה שיסתום את הגולל על סוגיית האחים שיהיו או לא יהיו לבת שלי. הייתי בסוף שנות השלושים לחיי, והתקשיתי להאמין שאמצא מישהו שיסכים להתחתן, להכניס אותי להיריון ולטפל בי כשאקיא את נשמתי לכל אורכו. השלמתי עם העובדה שהבת שלי תישאר בת יחידה, ושנהיה משפחה של שתיים – לתמיד.
"כשיש לי ילדה אחת, אני יכולה לתת לה הרבה יותר"
"חשוב להסביר: התובנה הזו לא שקעה אצלי מיד, ולא בשלווה של אימא תרזה. אני עצמי גדלתי באחות הצעירה במשפחה של ארבע בנות, אני אוהבת רעש והמולה ואין לי מספיק מילים לתאר כמה נפלאה הייתה הילדות שלי עם אחיותיי. היה לי מוזר לחשוב שבתי תגדל בשקט מופתי, בלי מישהו להציק לו ובלי שיציקו לה. אבל אחרי שחשבתי, עיכלתי ועיבדתי – אני לא רק מקבלת את העובדה הזו, אלא ממש אוהבת את הרעיון שיש לי בת אחת. למה? הנה כמה סיבות.
"כסף. לפני שבעלי לשעבר ואני נפרדנו, היינו לחוצים כלכלית רוב הזמן. אחרי הפרידה, אני לחוצה עוד יותר. כילדה, הייתה תקופה שבה המשפחה שלי התמודדה עם קושי פיננסי, ואני זוכרת היטב את המצוקה והמתח שחיינו בהם. כשיש לי בת אחת, המצב הכלכלי בהכרח טוב יותר מאשר לו היו לי יותר ילדים. כשהבת שלי רוצה ללכת למוזיאון, לסרט או לכל פעילות אחרת – אני יכולה לאפשר לה את זה. לו היו לי ילדים נוספים, הייתי יכולה לאפשר הרבה פחות. נכון, היא לא חיה בשפע כלכלי מטורף, אבל כשיש לי ילדה אחת אני יכולה לתת לה הרבה יותר באמצעים המוגבלים שעומדים לרשותי.
"זמן. כיום, אני עובדת. כשהייתי נשואה, הייתי בבית, אבל עכשיו אני חייבת לעבוד 40 שעות בשבוע. גם כך אני מרגישה אשמה וגעגועים לבת שלי כשאני בעבודה או כשהיא אצל אבא שלה – ולו היו לי ילדים נוספים, הזמן הפרטי שלי איתה היה מצטמצם עוד יותר. בדיוק כמו שיש לי יכולת כלכלית מוגבלת, שתהיה מוגבלת עוד יותר אם תתחלק בינה לבין ילדים נוספים – כך גם הזמן הפנוי שלי, שמוקדש כרגע רק לה, היה מתחלק ומצטמצם.
"קרבה. כילדה, תמיד רדפתי אחרי האחיות שלי – שמבוגרות ממני בתשע, שבע ושש שנים - וחיפשתי את קרבתן. שנאתי את ההרגשה הזו, של להיות מחוץ לעניינים, אבל בגלל פער הגילים בינינו – זו הייתה עובדה. בנוסף, כשיש כל כך הרבה ילדים בבית, כל אחד רוצה משהו אחר מההורים ועם הבת שלי זה פשוט לא ככה. כל מה שאנחנו עושות מתאים לשתינו, היא לא צריכה להיגרר עם אחים גדולים יותר לחוג ולחכות בחוץ, או עם אחים קטנים יותר להצגה שמשעממת אותה.
"אחים הם לא תמיד החברים הכי טובים. כולם אומרים שאחים הם החברים הכי טובים בעולם, ושאין תחליף לקשר בין ילדים שגדלים באותה משפחה. לפעמים זה נכון – יש אחים שגדלים באהבה גדולה ונשארים חברים טובים כל החיים. אבל יש גם אחים שהמריבות שלהם הן מעבר להתנגשויות הרגילות, שחווים יחסים לא נעימים עם האחים שלהם בבית – וכשעושים יותר מילד אחד, אין שום דרך לדעת מראש על איזה מודל תיפלו.
"הקריירה שלי. כבר הזכרתי את הצורך שלי להתפרנס, אבל העבודה שלי היא יותר מפרנסה. היא מגדירה את מי ומה שאני, ואם היה לי יותר מילד אחד לא רק כמות הזמן שהייתי יכולה להשקיע בילדיי הייתה נפגעת – גם משך הזמן שיכולתי להקדיש לעבודה היה מצטמצם. אני רוצה שהבת שלי תראה מודל של אישה שגאה ושמחה בעבודה שלה, והעובדה שיש לי רק ילדה אחת מאפשרת לי לעשות בדיוק את זה.
"הבריאות שלי. אמנם יש לי ילדה אחת, אבל הייתי בהיריון שלוש פעמים. בחשבון פשוט, אפשר להבין שהפלתי פעמיים, וכפי שכבר ציינתי, אני נוטה לסבול מבחילות והקאות קשות ביותר כשאני בהיריון. ולמען האמת, גם לו הייתי רוצה בכל לבי ילד נוסף, אני לא בטוחה שהייתי עומדת בעוד היריון של הקאות, בחילות ואשפוזים, או באבדן של עובר, חלילה. אפשר להאשים אותי?".