אז נישאנו, הבאנו לעולם צאצא ראשון - או להפך, ועכשיו מה? האם לתקתק הריון נוסף או להמתין מספר שנים, לתחזק את הזוגיות ולגדל את הבן הבכור בנחת?
תכנון המשפחה הוא נושא מורכב שרבים מתחבטים בו; מצד אחד, הלחץ החברתי עצום, אנחנו לא נעשים צעירים יותר וגם המחשבה על שני קטנטנים משחקים בכיף על השטיח בסלון נעימה בהחלט. מצד שני, הנטל הכלכלי הכרוך בצאצא נוסף והחשש לרווחתו של ילדנו שייאלץ פתאום לחלוק את הוריו עם אח קטן - גורמים לרבים מאיתנו לדחות את הפרויקט בכמה שנים. אז איך מגיעים להחלטה הנכונה?
גט או תינוק?
"הבעיה מתחילה מזה שבמדינה שלנו, זוג הורים וילד עדיין לא ממש נחשבים למשפחה", אומרת נלי שטיין, מטפלת משפחתית וזוגית. "בגלל זה לדעתי השיקול הכלכלי הוא פחות רלוונטי כאן, ועולה בעיקר כאשר מתלבטים האם ומתי להרחיב את המשפחה בילד השלישי או הרביעי. אבל שני ילדים במשפחה הם בגדר חובה בחברה שלנו; גם אם אין כסף, אומרים שיהיה בסדר ומגייסים עזרה מהמשפחה.
"למעשה, ההחלטה להרחיב את המשפחה מתקבלת כבר עם הולדת הילד הראשון; לרובנו ברור שלא נסתפק בילד אחד משום שבמדינה שבה משפחתיות והורות הם משמעותיים כל כך, הורות לילד אחד לא מספקת אותנו מבחינה אישית וחברתית. אני חוויתי את הנורמה הזו על בשרי, כששבוע אחרי הלידה טיילתי בחוץ עם העגלה, ואישה מבוגרת הציצה לתוכה ואמרה לי – 'מה עם עוד אח? שהקטנה לא תישאר לבד'".
מלחיץ. מה עונים?
"השאלה היא לא מה עונים אלא מה עושים; הורים רבים נכנסים להריון נוסף רק בגלל הלחץ החברתי, לפני שהם באמת מוכנים לכך, וחבל".
"יש גם נשים שבניגוד לפמיניסטיות הרווחת, דווקא לא מעוניינות לטפח קריירה ומעדיפות להישאר בבית, ואז תינוק שנוסף למשפחה מעניק להן לגיטימציה לצאת משוק העבודה. ותמיד יש את הזוגות שנכנסים להריון מתוך מחשבה שזה מה שיקרב ביניהם, מה שכמובן לא נכון".
בתיה קריגר, מטפלת משפחתית וזוגית, מזהירה אף היא מפני ההנחה המוטעית שתינוק חדש משפר את התקשורת בין בני הזוג. "זה עובד בדיוק להיפך", היא אומרת, "ילד נוסף במשפחה יוצר משבר, פוגע בעצמאות של בני הזוג ודורש התארגנות מחדש. זאת בהחלט לא הדרך הנכונה לפתור בעיות בזוגיות".
רווח נקי
אז מתי להתחיל לחשוב על עוד ילד? השאלה המרכזית שהורים צריכים לשאול את עצמם לפני כניסה להריון שני היא האם הם יכולים ורוצים להשקיע משאבים רגשיים בילד הנוסף. "זה כולל עומס רגשי, לילות לבנים והאטה בקריירה", מחדדת שטיין.
ומה באשר להפרש הגילים האידיאלי? האם קיים עיתוי מושלם שמתאים לכולם?
קריגר: "הספרות המקצועית ממליצה בדרך כלל על הפרש של שלוש שנים – זהו פרק זמן שבו מצד אחד הילד הבכור יכול לקבל את תשומת הלב המספקת והאם יכולה להתאושש פיזית מהלידה, ומצד שני - הילדים לא מרגישים רחוקים מדי זה מזה ויכולה להיווצר ביניהם אינטראקציה טובה. יחד עם זאת, קשה לדבר על זמן אידיאלי שמתאים לכולם. באופן כללי אפשר לומר שכשההורים מאפשרים לכל ילד להתפתח ולא משווים ביניהם, וכשיש מערכת זוגית טובה, תתפתח מערכת יחסים טובה בין האחים בלי קשר לגילים שלהם".
שטיין: "לדעתי רצוי לא למהר ולאפשר לאם להתאושש מהלידה הראשונה. צריך לוודא שישנה סבלנות לגדל תינוק ושהקשר הזוגי חזק מספיק, משום שכל ילד שנוסף למשפחה מעמיד את הקשר בין בני הזוג במבחן חדש".
עירית חגי, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, מתייחסת לנושא הרחבת המשפחה דווקא מנקודת מבטו של הילד הבכור, וממליצה אף היא על הפרש גילים של שלוש שנים: "זהו הפרש רצוי מפני שאז הילד בשל קוגניטיבית ורגשית לקבלת אח חדש", היא מסבירה. "בגיל מבוגר יותר ילדים כבר מתרגלים להיות במרכז ונוצר דפוס של בן יחיד. מעבר לזה, ישנו גם שיקול של חברות בין האחים; כשההפרש גדול מדי, האינטראקציה עלולה להפוך לאינטנסיבית פחות.
"בין גיל שנתיים וחצי לשלוש ילדים בדרך כלל מתחילים לשים לב יותר לסביבתם ולהבחין בכך שלחבריהם יש אחים קטנים. זהו השלב שבו יתחילו לשאול בתמימות את ההורים מתי גם הם יזכו לאח קטן. אם השאלות של ילדכם גורמות לכם לשקול הריון נוסף בקרוב, זה לגיטימי לגמרי, בתנאי שחשבתם על כך מלכתחילה; זה נחמד שהילד רוצה אח, אבל גם אתם צריכים לרצות לגדל ילד נוסף".
חגי מציעה להתכונן לשאלות הללו ולקבל את הצורך של הילד לשאול אותן, אך עם זאת - להסביר שזוהי החלטה של אבא ואמא בלבד שלילד אין כל קשר אליה, ושלמשפחה יצטרף אח חדש רק כאשר אתם תחליטו על כך.
"הורים שחושבים על ילד שני חייבים ללכת צעד אחד אחורה ולהבין שההתמודדות הכפולה היא תובענית ודורשת שיתוף פעולה וסבלנות רבה", מסכמת שטיין. "כדאי שההורים ישאלו את עצמם האם הם צוות הורי טוב מספיק. במידה ויש מצבור של כעסים שדורש טיפול – כדאי לפתור את זה לפני הרחבת המשפחה. והכי חשוב: אני ממליצה להורים להפריד בין הציפיות של החברה לבין הרצון האמיתי שלהם. השיקול בהבאת ילד נוסף חייב להיות רציונאלי ומנוטרל מלחצים כאלה או אחרים".