אומרים שהשנה הראשונה לנישואין היא הכי קשה. אומרים ששיפוץ הוא המבחן הכי גדול של הזוגיות. אומרים שהריון יכול לפרק משפחה. אז אמרנו לעצמנו, למה שלא נעשה כבר הכל ביחד.
המהממת הiדיעה שהיא מאחרת
שבועיים אחרי שחזרנו מירח הדבש בתאילנד, אשתי המהממת הבחינה שהיא מאחרת בכמה ימים. מכיוון שזה לא משהו שקורה אצלה (המהממת אולי יכולה לאחר לכל מקום אפשרי - עד כדי כך שהתחלתי לרמות אותה בזמנים ולהגיד לה שצריכים לצאת מהבית חצי שעה לפני המועד האמיתי – אבל ככל שזה נוגע למחזור שלה, מדובר במשהו שאפשר לכוון לפיו את שעון גריניץ'), החלטנו לקנות ערכה לבדיקת הריון.
למחרת בבוקר, בעודי עושה את דרכי לשלם על החרסינות שהזמנו לדירה, היא התקשרה. "שאעשה את הבדיקה"? –"קיבלת ולא סיפרת במהלך הלילה?" –"לא". –"ויש לך מניעה לעשות פיפי בזמן שאני מאזין לך באוטו?" –"לא". –"שיהיה בהצלחה לכולנו".
כעבור כמה דקות הבחינו הנוסעים בשדרות משה דיין בראשון לציון ברכב שעוצר בתחנת אוטובוס, תוך שהנהג שואג כמו שדר כדורסל שזה עתה העביר בשידור חי סל ניצחון בשנייה האחרונה: "אני לא מאמין לך! א-ני לא מ-א-מין לך!".
זה לא משנה כמה רציונלי אתה מנסה להיות בתכנון לו"ז החיים שלך, וכמה ההחלטה להפסיק להשתמש באמצעי מניעה היא מחושבת ומודעת, הידיעה שזה אשכרה הצליח עדיין תגרום לך להתפרצות אמוציונלית בלתי נשלטת. להתרגשות מהולה בחרדה, דפיקות לב מהולות בכאב בטן. אמאל'ה, אני הולך להיות אבאל'ה!
לגדל בן אדם? עוד לא סיימתי לגדל את עצמי
אגב, אני לא רוצה להשתחצן, אבל מדובר בהצלחה בניסיון ראשון. המדענים מכנים את התופעה הזו "super sperm", או "זרע על" בעברית, וכבר פנו אלי למחקר בנושא. בכל אופן, זה היה באוקטובר.
אנחנו ממש עוד מעט סוגרים שנה לנישואין ושלוש שנים יחד. אני רואה את חברי הילדות שלי עם הילדים שלהם ומבין שעד כמה שהקלישאה שחוקה, היא אמנם נכונה. כל מה שידענו על החיים עד עכשיו יהיה לא רלוונטי, וסדר העדיפויות שלנו הולך להשתנות לנצח. אני רואה ואומר לעצמי: לעזאזל, עוד לא גמרתי לגדל את עצמי, אז לדאוג לעצב בנאדם חדש מאפס? זה חוסר אחריות.
יש מערכת שלמה של דאגות חדשות שמשתלטת עליך: מה אם התינוק יהיה חולה? ומה אם הוא לא יעמוד בזמן שתינוקות צריכים לעמוד, או לא ידבר בזמן, או לא יהיה מקובל, או רחמנא ליצלן יהיה אוהד הפועל? האם יהיה לנו מספיק כסף לכלכל את המשפחה? ומה יקרה אם חס וחלילה הוא יירש את המטען השלילי של כל אחד מאיתנו?
אנחנו יושבים בסלון מול הטלוויזיה, אני מלטף לה את הבטן שבה יתפתח הגור הקטן שלנו, מנסה לא להשליך על הייצור בן השבועות הבודדים את כל התסביכים שלי, ואז אני מנסה להירגע וחושב לעצמי ש-2011 הייתה שנה מדהימה. שנה של חתונה, ירח דבש, רכישת דירה, הצלחה מקצועית, פיינל פור של מכבי ת"א, כניסה להיריון.
ב-2012 לא תהיה עוד חתונה, ירח הדבש הוא כבר זכרון רחוק, לדירה החדשה ניכנס בעוד כשבועיים, והמשבר הכלכלי המתמשך אומר שההצלחה המקצועית של השנה שעברה סביר שתצטרך להמתין. כך שנשאר בעצם רק דבר אחד מרגש ומיוחד להמתין לו השנה: יאללה מכבי!