יש איזו אמונה טפלה שגורסת שלא קונים דברים לתינוק לפני שהוא נולד. מין חשש מעט פרימיטיבי מעין הרע. בתור מי שהאמונה הטפלה היחידה שלו מסתכמת בלא ללבוש אדום - כל עולם המנחוסים, הקמעות והחמסות לא באמת מדבר אלי. כך שאחרי דיון קצר בנושא, החלטנו אשתי המהממת ואנוכי שהגיע הזמן להתחיל בסבב חנויות למוצרי לידה ותינוקות.

זוהר ישראל ועדי (צילום: תומר ושחר צלמים)
קניות לפני הלידה זה עין הרע? תנסו אבדן עצות וחוסר אונים|צילום: תומר ושחר צלמים

סימני מצוקה בין מדפי המוצצים

אומר זאת כבר עכשיו: אף פעם לא נהניתי משופינג. העין שלי נמשכת לדברים הפרקטים והיעילות היא שם קוד. המהממת, לעומת זאת, היא אישה. כלומר שופינג עושה לה נעים בגוף, היא פורחת בסיטואציות כאלה ומבחינתה מדובר בבילוי לכל דבר ועניין.

אבל אף אחד לא הכין אותה להלם התרבות בכניסה לחנויות האלה. המבחר, הכמות, הפריסה, ההתנהלות הבאסטיונרית והאווירה הכללית מיהרה להוציא לה את הרוח מהמפרשים. ברגע שראיתי את המצוקה והמבט האבוד שלי משתקפים גם בעיניה, הבנתי שאנחנו בבעיה.

פנינו בחיוך מבויש למוכרת הראשונה שהתפנתה – אישה ככל הנראה בשנות החמישים לחייה, עם סניקרס שחוקים, מסטיק בפה וקול צרוד ספק מסיגריות ספק מצעקות למוכרים האחרים ברחבי החנות, בקיצור – דמות ייצוגית - וביקשנו שתעזור לזוג צעיר בהריונו הראשון לעשות קצת סדר.

בין לעיסה ללעיסה המוכרת הגישה לנו שני דפים עם שלל המוצרים הכלולים בחבילת הלידה המוצעת. קחו אוויר (כי אני עוד לא נושם):

עגלה לתינוק, סל-קל, מיטת תינוק, מזרון למיטה, מצעים למיטה, עריסה, מזרון לעריסה, מצעים לעריסה, שידה, משטח החתלה, לול, מזרון ללול, מנשא, אמבטיה, מעמד אמבטיה, אל סבון, שמפו, שמן, מגבונים, משחה לטוסיק, קיסמים לאוזניים, מספריים לציפורניים, מסרק ומברשת, מגבות רחצה, בייבי-סנס, אינטרקום, מוצצים, צמר גפן, אלכוהול, בקבוק גדול, בקבוק קטן, פטמות לבקבוק, מברשת לבקבוק, מייבש בקבוקים, מחלק מנות, סטריליזטור, חיתולי טטרה, חיתולי פלנל, טיטולים חד פעמיים, בגד גוף טריקו, בגד גוף פלנל, כובע, גרביים, אוברולים, מדחום לחדר, מדחום לאמבטיה, מדחום רפואי.

מה יש לומר, מיד נהיה לנו חם.

הלכנו לפי הסדר ברשימה וקודם כל ניגשנו לאגף העגלות, שעל אחת מהן קיבלנו המלצה מחברים. עגלה פרקטית עם לוק חביב למדי. המגרעה היחידה שלה: היא עולה "רק" 1,100 שקלים, כשתג המחיר על העגלה הסמוכה עומד על פי 5. על פניה של הלועסת התפשט מבט שיפוטי עם מסר קל להבנה: מסכן הילד שייוולד לאנשים האלה, כי הרי ברור שככל שאתה מוציא יותר כסף על הוולד זה הופך אותך למפרע להורה טוב יותר.

אלכוהול ומחלק מנות -הפתרון היחיד למצבנו

בחוסר חשק ניכר התחילה האישה המופלאה לספר לנו על יתרונותיה וחסרונותיה של העגלה (שבאופן מפתיע התברר כי היא בכלל לא נמצאת כרגע במלאי), אבל עוד בטרם טרחה להשלים את ההסבר, חושי הטרף המחודדים שלה הבחינו בקורבנות החדשים שנכנסו: הריונית מתקדמת יותר מאיתנו, בליווי אמא שלה. המוכרת המנוסה ניצלה שבריר שנייה שבה המהממת ואני התייעצנו ונטשה אותנו במהירות שלא מביישת מלכת יופי שנוטשת את החבר יום אחרי הזכייה לטובת דגם משודרג.

על הדרך היא עוד הספיקה להשליך אותנו על אדם מזדמן שנקלע למקום ואפילו לא היה לבוש במדי הרשת. נאלצנו לסמוך על דבריו שהוא אמנם עובד שם. לא ברור אם בתור מוכר או איש ניקיון, אבל הסתפקנו במה שיש.

אחרי שגם הוא הותיר עלינו את הרושם כאילו היה מעדיף לעבור עקירת שן בלי הרדמה מאשר לייעץ לשניים שכנראה לא יבצעו רכישה באותו יום, הסתכלנו אחד על השני בהבנה שקטה ויצאנו מהחנות. מעולם לא ראיתי את המהממת נסערת ככה אחרי יציאה לשופינג. חזרנו הביתה הלומי קרב, עם יותר שאלות ממה שהתחלנו. אלכוהול ומחלק מנות נראו כמו הפתרון הנכון ביותר למצבנו בשלב הזה.

החווייה גרמה לי לחשוב שאולי אי הקנייה לתינוק בטרם היוולדו לא נובעת מאמונה טפלה, אלא פשוט מאובדן עצות וחוסר אונים. אם יש משהו שאני בכל זאת יכול להנחיל הלאה הוא זה: תעשו שיעורי בית, תבואו מסודרים, אל תסמכו על המוכרים ואל תהיו תמימים להניח שטובתכם וטובת הרך שעוד לא נולד עומדות לנגד עיניהם.

והכי חשוב – תשלחו את האישה עם אמא שלה.

לטור הקודם של זוהר: "הבן שלי יהיה הכדורסלן שאני לא אהיה"