"אחרי 364 ימים של עבדוּת במסווה של אימהוּת, לקחו לנו בשם הליברליזם וקבלת השונה את היום היחיד בשנה שהיה היום שלנו, האמהות". אורטל בירן גורפינקל מעודדת התייחסות לכל סוגי המשפחות, אבל דורשת יחס אישי פעם בשנה, כמו שמגיע לה, ולכל שאר הנשים
אורטל בירן גורפינקל | מערכת מאקו הורים | פורסם 15:59 30.01.14
פמיניסטית, עד יום האם. אורטל בירן גורפינקל דורשת את שמגיע לה|צילום: תומר ושחר צלמיםאני מפרגנת לשינוי ליום המשפחה, באמת. יש משהו שמחייב פמניסטיות להזדהות עם מיעוטים וככזו, אני חייבת להבין ולהסכים עם זה שלא כל המשפחות מורכבות מהמבנה הישן של אמא, אבא, 2.5 ילדים בבמוצע, כלב וגדר לבנה או לפחות מעלית נורמלית.
העניין הוא שהפמיניזם הזה, שאני מחוייבת אליו גם קצת דפק אותנו בכל מיני תחומים. לקחו לנו את היום היחיד בשנה שקידשו והעלו על נס אותנו, האימהות, בו הדגישו כמה אנחנו מדהימות, כמה מעריכים אותנו וסוגדים לרגלנו, יום אחד בשנה שכולם היו מחוייבים להודות לנו, לשבח אותנו ולפנק אותנו בציורים במיוחד עבורנו.
איכשהו גם את יום הפינוק היחיד הזה, אחרי 364 ימים של עבדוּת במסווה של אימהוּת, לקחו לנו בשם הליברליזם וקבלת השונה. שזה נהדר לקבל את השונה, אבל אני רוצה את היום שלי בחזרה!
"האם כל המשפחה קמה כל 5 דקות כדי להניק?!?!"
נכון, יש המון סוגים שונים של משפחות היום- יש משפחות רק עם אבות, יש משפחות שהסבתא או הסבא מגדלים ויש משפחות שהאמא היא בכלל אבא. הכל בסדר, אני תומכת ומקבלת את כולם, אבל בחייאת, אבל יש לי שאלה: האם כל המשפחה סחבה את ההריון תשעה חודשים תמימים, כשכל שש דקות בבמוצע צריך לעזוב הכל וללכת שוב לעשות פיפי? וזה עוד לא שהזכרתי את כל אותן צרבות, בחילות ובצקות.
האם כל המשפחה קמה בלילה ובבוקר, בצהריים, 5 דקות אחר כך ורגע אחרי שהעיניים נעצמו כדי להניק?; האם כל המשפחה עזבה הכל באמצע היום שהגננת התקשרה שהילד לא מרגיש טוב ורצה לקחת אותו מהגן ואחר כך שכבה לידו ערה כל הלילה רק כדי לראות שהוא נושם כמו שצריך?; האם יכול להיות שכל המשפחה יודעת לתת נשיקות קסם שמרפאות כל מכאוב?; האם כל המשפחה דחתה את הרצונות שלהם כדי להעניק לילדים את החיים הכי מלאים שאפשר לתת להם?
הרווחנו אותו ביושר. קדימה להלל את כל האמהות באשר הן|צילום: תומר ושחר צלמיםהאם זו כל המשפחה שצריכה להכיל כל מה שעובר על כל ילד בכל יום מחדש? ; האם הלב של כל המשפחה מתפוצץ מרוב אהבה לפעמים עד כדי תחושה שאין לו מקום להכיל את כל האהבה הזו?; אולי כל המשפחה החליפה אינספור חיתולים, הסיעה לחוגים, עשתה איתם שיעורים, בישלה, האכילה, הרדימה, סיפרה מיליון סיפורים לפני השינה, סילקה מכשפות מהחדר, סירקה את הראשים הקטנים האלו 5,736 פעמים בכל פעם כשהייתה מגיפת כינים בגן, רצה לרופא, אחר כך לבית מרקחת, דיברה עם המורה, דיברה עם אמא של החבר שהרביץ בגן, אירגנה ימי הולדת לתפארת כאילו הייתה חברת ההפקה, לא ישנה לילה שלם לפני היומהולדת רק מהלחץ מי יגיע, רצה לקנות ממתקים לטיול השנתי, נשארה עם סימני מתיחה על הבטן, קינחה, ניגבה, טיפטפה והרגיעה?
הרווחנו אותו ביושר. תחזירו לנו אותו!
לא. ממש לא. אנחנו עדיין מפרפרות ועושות כמעט הכל לבד ולא חולקות את העומס עם כל המשפחה, ובגלל זה מגיע לנו יום משלנו, אפילו בזכות שליש מהדברים האלו שאנחנו עושות. תחזירו לנו את היום שלנו, הרווחנו אותו ביושר. רוצים יום לכל המשפחה? תקבעו תאריך אחר. כי אנחנו רוצות חזרה ציור רק בשבילנו, לא בשביל המשפחה.
אורטל בירן גורפינקל הינה מרצה, מנחה ומלווה נשים בבוחרת בעצמי
