כולם מדברים על רגע הגילוי. סיפורי "כשהפס השני הופיע, כולו חיוור כזה" או "רפרשתי את האתר של קופת חולים עד שנשרה לי האצבע, ופתאום - בטא חיובית!" יש למכביר, אבל איכשהו, הרגע שבו נוצר ההיריון נותר מעט מושתק. בסך הכל, מדובר בעניין הגיוני: סיפורים מחדר המיטות או מחדר ההפריות הם לא בדיוק נושא לארוחת ערב משפחתית בערב שבת, אבל ההיגיון הוא מאיתנו והלאה, ולכן: קבלו סיפורים של נשים אמיתיות, שרובן המכריע (פרט לאמיצה אחת) העדיפו להישאר בעילום שם, והסכימו לחלוק איתנו את הרגע שבו קלטו שזה קרה.
"שנה וחצי אחרי שנולדה בתי הבכורה, כבר התחיל שוב לדגדג לי בבטן ומאוד רציתי להביא לה אח או אחות או משהו. בדיוק נסענו לטיול משפחתי לאיטליה וידעתי שתאריכי הביוץ שלי נופלים אי שם בסוף הטיול. ביום שנחתנו, הסתכלתי על לוח השנה וקלטתי שזהו היום האחרון לביוץ של אותו חודש. עייפה מאוד ומותשת מפירוק האריזות, הודעתי לבעלי שאם זה לא יקרה היום – ניאלץ להמתין חודש שלם. באופן מפתיע, הוא נרתם למשימה. כנראה חשב שאני גם ככה הוזה. קוויקי מהר וזה קרה. קשה לומר שהיה שם משחק מקדים מהולל או איזו רומנטיקה. אבל הייתה משימה והיא הושלמה בהצלחה".
"נכנסתי להיריון בירח הדבש שלנו, אבל עברתי הפלה טבעית. עברנו משבר לא פשוט, כי רצינו מאוד את ההיריון וחיכינו לילד. חודש לאחר מכן, הרגשתי שאני חייבת לאגור כוחות, ונסענו לחופשה קצרצרה בקפריסין. שם, בג'קוזי, מול הים, נכנסתי להיריון נוסף. חודש לאחר מכן טסנו לבקר את בן דוד שלי בבוצואנה. בפעם הראשונה בחיי המזוודה לא הגיעה, והיינו צריכים לקנות המון דברים עד שהיא תימצא. אמרתי לאשתו של בן הדוד שאני צריכה לקנות תחבושות, כי הייתי אמורה לקבל יום אחרי שהגענו, אבל היא אמרה שחבל, ושאקח ממנה. אבל למחרת, המחזור לא הגיע. אחרי שחלף עוד יום, עשיתי בדיקת שתן - והיא יצאה חיובית (רעות יפעת עוזיאל, מקימת האתר "הבית של האמהות").
"ההיריון שלי לא הגיע מעצמו, והייתי בטיפולי פוריות. עשיתי סך הכל 3 סבבים של טיפולים, והרגשתי כמו רובוט באותה תקופה. להגיע להידקר שוב ושוב, בדיקות דם, זריקות, שוב לצפות ושוב להתאכזב, אני בחורה חילונית לגמרי, אבל הייתי כלכך נואשת אחרי הכישלון השני שפשוט אמרתי לבעלי: בוא ניסע לכותל. אני זוכרת שפשוט הלכתי ובכיתי למה זה מגיע לי לסבול את כל הזריקות והכאב הזה, ואם עכשיו זה ימשיך שנים? ואולי בעצם לא אהיה אמא לעולם ולא אזכה שמישהו יקרא לי אמא? הלכתי אחורה כמו שכולן הולכות והחלטתי לקחת ספר תהילים, ופשוט סתם ככה לפתוח את הספר ולראות מה ייצא. נפתח לי פרק שהיה כתוב בו משהו על עובר ברחם אמו, ובאותו הרגע ידעתי שהטיפול הבא הולך להצליח. הסתכלתי על הכותל ופשוט מהרגשה של דיכאון ושאלות של עד מתי אסבול - הבנתי שהטיפול יצליח. יש כאלה שיגידו שזה בגלל שהייתי רגועה, ויש כאלה שיאמינו שאכן היה פה משהו מיוחד. אני מאמינה שזה סוג של מסר: לא לוותר. ברגע שראיתי את בדיקת הדם החיובית, הרגשתי הקלה מטורפת. כאילו הגשמתי חלום. מתקופה של לחיות כמו רובוט ללא רגשות, חזרתי להיות בנאדם חייכן ושמח".
"אנחנו דתיים, ונכנסתי להיריון בלילה מאוד ספציפי, אחרי שטבלתי במקווה ולפני שבעלי טס לחו"ל לכמה שבועות. אבל לא בגלל זה אנחנו זוכרים את הסיפור - אלא בגלל שזה היה באוטו, משהו שממש לא מקובל בחברה שלנו, ואם זה לא מספיק - רק אחרי אי אילו דקות שעשינו את זה, אחרי שסיימנו את עניינינו, קלטנו שיש זוג ברכב לידנו שמסתכל עלינו! הם הרוויחו הצגה בחינם, ועוד של חרדים, אבל לפחות בורכנו בהיריון מאותו מאורע".