פונדקאות היא עסק מורכב. תמורת תמורה הוגנת מלווה אישה את רחמה ומגדלת בו תינוק של מישהי אחרת. לא סתם זו נחשבת למתנה הגדולה ביותר שאישה אחת יכולה לתת לאחרת. מרבית הנשים שבוחרות לעשות זאתמעידות כי הכסף הוא לא הטריגר, והן רואות את הסוף הטוב, הנתינה המופלאה לכאלה שלא מתאפשר להם להביא ילד לעולם בעצמם.
אך בסופו של יום כולנו אנושיים, ולכולנו יש רגשות. הפרידה בסופו של התהליך בלתי נמנעת, וכך גם האנטי-קליימקס שאחרי הלידה, כאשר התינוק עובד מיד לידיה של האם הביולוגית, והפונדקאית נותרת עם חלל ריק ברחם, ולפעמים גם בלב. אין הרבה פונדקאיות שחושפות את הצד הזה של העיסקה, אבל אפליקציית הסודות האנונימית ׳וויספר׳ מאפשרת להן עכשיו להוריד את התחושות הקשות מהלב. הנה כמה מהפוסטים הכי מעניינים ומעוררי אמפתיה שהעלו הפונדקאיות לוויספר:
"אני יולדת בעוד כמה ימים. אני מאוהבת בתינוקת הזאת הרבה מעבר למה שתכננתי והבחירה הבלתי אנוכית הזאת מעוררת בי את הרגשות הכי אנוכיים שהרגשתי אי פעם".
"אלד בקרוב את הילד הרביעי שלי כפונדקאית והגיע הזמן להודות באמת: אני מכורה ללהיות בהריון".
"אני בהריון בתור פונדקאית, בחודש שישי. אני שוכבת עם אביו הביולוגי של העובר כמעט כל יום. האמא לא יודעת כלום".
"קשה למצוא זוגיות בתור פונדקאית. אנשים מיד מניחים שאת תפוסה כשהם רואים את הבטן ההריונית".
"הייתי פונדקאית וזאת החרטה הכי גדולה של החיים שלי. אפילו שהגשמתי לאחרים חלום, זכיתי בסיוטים לנצח".
"אני משמשת כפונדקאית, ומאז לא מפסיקים לעשות לי פרצופים כשרואים שאין לי טבעת נישואים".
"הדייט שלי הלך באמצע הארוחה והשאיר אותי עם החשבון כשהוא גילה שהייתי פונדקאית לפני כמה שנים".
"אני פונדקאית. עברו בינתיים ארבעה חודשים ואני לא יכולה כבר לחכות עד שהסיוט הזה יסתיים".
"שימשתי כפונדקאית עבור בת דודתי, שלא יכולה להרות, ולמרות שיצאתי מזה עם סימני מתיחה, אני לא מתחרטת. יצאה לי מזה מתנה גדולה פי כמה שלא היתה מתאפשרת אחרת".
"אני פונדקאית ואני לא רוצה לוותר על התינוק".
"פונדקאות זה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים. הייתי צריכה לתת אותו היום להורים שלו ומאז אני חוזרת ומזכירה לעצמי שהוא לא שלי".
"אני פונדקאית, ואני לא מאמינה שחשבתי בהתחלה שזה עומד להיות פשוט. יהיה לי ממש קשה להפרד מהתינוק הזה".
"אין משהו שמשתווה לרגע שבו את רואה את החיוך על הפנים של הורים שכל כך חיכו לילד, ואת זו שמצליחה לתת להם אותו".