פוסט כנה של בלוגרית אמריקאית מדבר על הטאבו הגדול. הת'ר ניל הפכה לאמא ופתאום חוותה תחושות שאף אחד לא סיפר לה עליהן, אלו שנובעות מההכרח להיות בבית רוב היום עם תינוק תובעני מבלי לנהל שיחות של מבוגרים. הפוסט נעשה ויראלי, כנראה שהיא לא לבד בסיפור הזה
נטעלי גבירץ | mako | פורסם 19:37 10.01.15
נשמע אבסורד אבל אימהות זה סיפור גם של בדידות|צילום: אימג'בנק / Thinkstockאמהות לילד ראשון מתלוננות לא מעט על אובדן הזמן שלהן לעצמן. פתאום אפילו בשירותים הן כבר לא מבלות בגפן, ורובן מתחננות לרגע של שקט עם המחשבות שלהן. פוסט ויראלי וכנה של אם בלוגרית בשם הת׳ר ניל מספר על הסתירה הפנימית המעניינת שבסיטואציה המוכרת הזו, שעל אף שהאם בה תמיד נמצאת בחברתו של אדם נוסף, הרי הוא התינוק שלה, במקרים רבים תחושת הבדידות שתחווה תהיה עצומה ומאיימת מאי פעם.
״אמהות זה הדבר הכי בודד שעשיתי בחיי״ קוראים לפוסט, שפורסם באתר ההורות באבל, ופרש מאז כנפיים ושותף רבות בין אמהות שהזדהו איתו. ״אני מבינה כמה ההצהרה הזו אבסורדית״, כותבת ניל, ״הלידה היא הדבר היחיד בחיים שמבטיח לך חברה אנושית קבועה, יצור אנושי ששייך לך, אבל עם כמה שזה נשמע מטורף, זו התלונה הגדולה שלי כלפי האמהות, הקושי הגדול שלי. זה לא הטנטרומים, חוסר השינה או הצורך לשרת אדם גחמני, אלא הבדידות. הבדידות שנובעת מההכרח להיות בבית, ללא שיחות מבוגרים, בלי זמן לסדר מחשבות שמתרוצצות בראש״.
ניל טוענת שאי אפשר להיות אמא לבד. שצריך עוד אנשים. כמה שיותר אנשים. ״בן זוג יכול לעזור, אבל רוב הסיכויים הם שהחיים שלו שונים משלך כרגע״, היא כותבת. ״ברוב הבתים מחלקים את העומס. אחד מטפל בתינוק כשהשני עובד. יש משהו באמהות שזועק לחיבור, לעוד מישהו שיבין בדיוק. צריך כפר כדי לגדל ילד״.
ניל טוענת שעל אף שהיא נהנית מאוד מהעולם המודרני, פעמים רבות היא משתוקקת לאותה קהילה קדומה ושבטית שנהגו לגדל בה ילדים. ״בעיקר ברגעים הקשים, הרעיון של ימים עברו קוסם לי מאוד. כפר בו המשפחות גרו קרוב מאוד אחת לשנייה, והקהילה הייתה אמיתית. אולי אילו פתחתי את הדלת ובחוץ חיכתה לי קהילה כזו לא הייתי מרגישה כל כך בודדה. אילו תמיד היה מישהו מחוץ לדלת שמבין שהסלון שלי נראה כמו איזור אסון, ואני בוטחת בו באופן מלא ויכולה תמיד להשאיר אצלו את הילד בשעת חירום. אני מתגעגעת לכפר שמעולם לא היה לי. גם ברגעים שאני מרגישה שיש לי אותו, אני מתגעגעת אליו, כי הוא לא קיים כל הזמן".
"אנחנו צריכות רשת תמיכה חזקה". הת'ר ניל|צילום: babbleניל מודה שהמצב כיום טוב בהרבה ממה שהיה בדור הקודם, אך זה לא מספיק. ״אנחנו כבר די טובות בלהודות בכך שנשים צריכות לטפל גם בעצמן כדי להיות אמהות טובות״, היא כותבת, ״אבל לרוב זה מסתכם בפינוי זמן להתעמלות או לפגישה עם חברה. אנו צריכות לתמוך אחת בשנייה, ובבריאות הנפשית שלנו. אנחנו צריכות רשת תמיכה חזקה. אנו זקוקות לקהילה שתלמד את ילדינו ותגדל אותם, בה נלמד אחת מהשניה להיות אמהות טובות יותר. הייתי מחליפה כמה מהפינוקים של העולם המודרני בעוד כמה חברות לכפר שמגדל את ילדי״.
