בשש שנים שחלפו, חברות שלי התחילו להתחתן בקצב. אמא שלי ממש מפחדת שאני אפסיד את ההזדמנות שלי להתחתן ולהיות אמא. מצד שני, אבא שלי גאה בי בטירוף ומאמין שאני יודעת מה נכון וטוב עבורי ואין דרך אחת שמתאימה לכולם. זה לא מפתיע אותי, תמיד הייתי הבת של אבא. שעות של משחקי שחמט ביחד, טיולים במסלולים הכי קשים ברמת הגולן , תשבצי היגיון בשבת. המוטו של אבא שלי היה שאין אתגר מחשבתי או פיזי שהוא רחוק מדי והוא הפך להיות גם המוטו שלי.
לפני חודש טסנו כל החבר'ה לסופשבוע במיקונוס. השקיעו בנו ברמות מטורפות. אני שלא רגילה לעצור לשנייה, מצאתי את עצמי חיה שלושה ימים על מזרון על הים הכי כחול והכי יפה שהייתי בו בחיים. שלושה ימים של ים, בריכה, אוכל מעולה, שמש, שתייה וטיול ג'יפים מדהים בנופים ההררים של האי. הניתוק והשקט הזה, השלווה האינסופית הזאת שאין לי אותה ביומיום שלי הצליחו כנראה לבלבל אותי ולהביא אותי למצב שאני נמצאת בו היום. אין לי הסבר אחר לתת לעצמי כרגע.
הזמנו אותם להצטרף אלינו והם הצטרפו בשמחה. החבר האנגלי החדש שלי בחן אותי באותה מידה שאני בחנתי אותו. הוא התיישב לידי ודיברנו המון על אומנות מודרנית, על חופש, על הטיול שלו במרכז אמריקה, על החלום שלי לטייל לבד בקובה. באיזה שהוא שלב נשארנו רק אני והוא. שתינו, אכלנו, יצאנו לטייל על החוף.
הוא הציע שנעלה אליו לחדר שלו במלון. האינסטינקט הטבעי שלי היה להתנגד אבל הפעם החלטתי להיות לא אני לשם שינוי ופשוט ליהנות מהרגע. היה לילה מדהים. לא היה לי לילה כזה בחיים. החבר האנגלי שלי, היה גם חם ופראי וגם עדין ומתחשב. פשוט הסקס הכי מדהים שהיה לי, בחיים.
שכבנו כמה פעמים. הוא גמר בחוץ בכל הפעמים.
נפרדנו בבוקר עם חיבוק וחיוך ענקי. הפתעתי את עצמי ברמות אחרות. סטוץ? אני? עם גבר זר בחו"ל שאני בטח לא אראה יותר בחיים? לא הייתי בטוחה אם זו האני החדשה שלקחה לה מונית למלון, או זו שאני רוצה להיות או האני האמיתית. מה שלא יהיה, זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי פשוט להניח לעצמי ליהנות בלי שאלות, בלי מחשבות בלי פרשנויות ובעיקר בלי תכנונים.
חזרנו לארץ. מהר מאוד חזרתי להיות האני של פעם: עובדת בטירוף בשגרה מסודרת ומאורגנת, עד שהבחנתי ב-איחור. לא נתתי לעצמי יותר מחצי יום וקניתי שלוש ערכות שונות וגם עשיתי בדיקת דם – אני אוהבת תשובות ברורות ומוחלטות.
ואם כן, אז ככה? החלטתי כרגע לא להחליט. יש לי התלבטות כנה ועמוקה עם עצמי מה אני עושה עם המצב הזה? אני רגילה לקבל החלטות מסובכות ולנהל תקציבים ענקיים. אני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי ועם מה שקורה לי עכשיו בבטן. אני כן יודעת מה אני מרגישה מבולבלת ומיואשת מצד אחד אך גם שמחה ומופתעת מהצד השני. אני בדילמה אמיתית עם עצמי ואני לא בטוחה שההיגיון בהכרח הולך לנצח כאן.
>> לכל הווידויים ב"מדברות מהבטן"