1. "אחרי שילדתי, הייתי צריכה את אמא שלי ברמה שלא תיארתי לעצמי שאפשרית בגילי. ציפיתי כמובן שאצטרך את עזרתה ותמיכתה עם התינוק, אבל לא היה לי מושג כמה אזדקק לה בעצמי, כדי שתטפל בי. למרות שבן זוגי עשה בשבילי הכל והשתדל מאוד, מבחינתי לא היה תחליף לטיפול שלה ולעזרה שלה, שנתנו לי את האפשרות להתמקד בתפקיד החדש שלי כאמא".
2. "את ההפתעה הגדולה שלי קיבלתי דווקא אחרי הלידה השנייה שלי, כשגיליתי כמה הטמפרמנט של שני ילדים יכול להיות שונה זה מזה. מהרגע שבני השני נולד, הוא היה שונה בכל דבר מאחותו הגדולה – מה ששינה משמעותי את חוויית ההורות הראשונית שלי בין שתי הלידות. בגידול של שניהם הייתי שונה לגמרי, וזה בהחלט האיר את עיניי בכל מה שקשור לילדים שלי בכלל ולהורות בפרט".
3. "בפעם הראשונה שראיתי את הבת שלי, הבחנתי שהיא לא דומה לא לי ולא לבעלי – ופתאום, ברגע אחד, נפל לי האסימון שהיא ייצור עצמאי, אדם בפני עצמו ולא איזה שכפול שלנו, כמו שהרגשתי שהיא תהיה במהלך ההריון"
"מאוד מפתיע אותי, עד היום, כמה המושג 'לכלוך' השתנה בעיניי מאז שאני אמא. לפני שילדתי הייתי שוטפת ידיים אחרי שלחצתי על כפתור במעלית, אבל עכשיו אני מוציאה גושי נזלת בידיים שלי ונוגעת בקקי – וזה בכלל לא מזיז לי".
4. "הפתיע אותי שלא כולן מצליחות להניק. תמיד אמרו לי שזה רק פונקציה של כמה את מוכנה להתאמץ ולהשקיע, אבל אחרי אינספור יועצו הנקה ורופאים שאמרו לי אותו דבר – שיש לי בעיה פיזית שפשוט לא מאפשרת לי לייצר מספיק חלב – הבנתי שלא משנה כמה אתאמץ, הילדה שלי תאכל פורמולה".
5. "מעולם לא תיארתי לעצמי כמה כוחות אצטרך למצוא בעצמי כדי להגן על הבת שלי מהעולם ולתמוך בה – ולא תיארתי לעצמי שאפשרי למצוא בעצמך כוחות כאלו".
6. "הפתיע אותי כמה שההורות הייתה קלה יותר ממה שדמיינתי. אנחנו תמיד שומעים סיפורי אימה על כמה קשה להיות אמא, איך לא ישנים ומאבדים את כל החברים ומתעסקים רק בחיתולים והנקות כל היום – אבל כמעט לא מדברים על האושר והכוחות ששואבים מהתינוק. טפו-טפו-טפו, כמובן".
7. "אף פעם לא חשבתי כמה אלמד על עצמי דרך הילדים שלי. אני דואגת יותר, אוכלת וישנה פחות – אבל הם לימדו אותי להיות מאושרת".
8. "לא דמיינתי כמה מטופשת אהיה. בדרך כל אני בנאדם מסודר והגיוני, אבל כשאני עם הקטנצ'יק, אני פשוט מרשה לעצמי להשתטות לגמרי – ושנינו נהנים בטירוף".
9. "בגלל שבדרך כלל אני מסתדרת עם המון מטלות וחשבתי שאהיה כזו סופר-אמא. אבל אחרי שבועיים של עייפות נוראית ותשישות פיזית, הבנתי שאם לא אשחרר מטלות לאחרים לא אספיק כלום והכי גרוע: לא איהנה מהבת שלי".
10. "עד שילדתי, אף פעם לא הרשיתי לעצמי לשחרר שליטה. ידעתי שההורות תשנה לי את החיים, אבל לא האמנתי שאוכל לשחרר ולא לתכנן כלום – וכל כך ליהנות מזה".
11. "לא חשבתי שהלידה תגרום לי לאבד את עצמי כך. לקח לי כמעט שנה להתאפס ולמצוא שוב את האיזון שלי. לא האמנתי שאפשר לאהוב כך מישהו אחר בזמן שאת בכזה משבר עם עצמך, אבל הבן שלי לימד אותי לא רק להיות האמא שלו – אלא גם להיות אמא של עצמי".
12. "הפתיע אותי כמה מהר זיהיתי את האישיות הייחודית של הבן שלי. הוא נולד פג, וכבר בטיפול נמרץ הוא הראה איזה לוחם הוא".
13. "אף אחד לא הכין אותי לעובדה שאני אלמד מהילדים שלי הרבה יותר מאשר אלמד אותם. כמעט כל יום, הבנים שלי מתעוררים בשמחה ובהתרגשות, וכשאני שואלת אותם אם הם אוהבים משהו הם תמיד עונים: 'אנחנו אוהבים הכל'. אני מנסה לאמץ את הגישה שלהם, וזו חוויה שמרתקת ומאתגרת אותי מדי יום".
14. "הדהים אותי כמה שההורות קירבה ביני לבין בעלי, בניגוד לכל מה שאמרו לנו שעלול לקרות לזוגיות שלנו".
15. "מה שהכי הפתיע אותי כשהפכתי לאמא הייתה ההערכה העצומה הפתאום הרגשתי לאמא שלי. היינו קרובות גם קודם, אבל רק כשהבנתי מה היא באמת עשתה בשבילי הערכתי אותה באמת".
16. "כשהבן שלי נולד הדהים אותי איך שנקשרתי אליו תוך שנייה, הוא כבש אותי מהרגע הראשון. למרות שהזהירו אותי שלא כולן מתאהבות מיד, לשמחתי אצלי זה קרה מיד, ובעוצמה שלא דמיינתי שאפשרית".
17. "מהר מאוד אחרי הלידה למדתי שעצות להורים ממש לא מתאימות לכולם. הרבה פעמים הפתרון הוא שילוב של כמה עצות, או לעשות בדיוק ההפך מעצה מסוימת – והדרך היחידה ללמוד היא לנסות, ולא לפחד לעשות טעויות".
18. "ההפתעה הכי גדולה שלי מההורות הייתה דווקא מעצמי – כמה מהר למדתי לסמוך על עצמי שאדע לעשות את הדבר הנכון ולהאמין לאינסטינקטים שלא ידעתי שיש לי בכלל".
19. "הבכור שלי בן, ואחריו ילדתי בת. עד שנהייתי אמא לשניים, בחיים לא חשבתי שלגדל בנים ובנות יהיה כל כ שונה, מגיל כל כך צעיר. זה פשוט אחר לגמרי – מהטריקים של החלפת החיתול ועד רמת החרדות להשאיר אותם בגן".
20. "אף אחד לא הכין אותי לכמה שאפקפק בעצמי ובכישורי האמהות שלי, אבל לשמחתי למדתי שכדי להיות אמא טובה צריך לעזור לאחרים לעזור להאמין בעצמך".
21. "הייתי נחושה לתת לאינטואיציה להוביל אותי בכל החלטה הורית שאקבל, אבל להפתעתי פשוט לא הצלחתי להאמין בעצמי מספיק, והחודשים הראשונים היו קשים וכמעט בלתי נסבלים. רצתי ממומחה למומחה, ראיתי יועץ בכל תחום אפשרי ופשוט לא הצלחתי להאמין שאני יודעת מה אני עושה. רק אחרי שנה בתפקיד הצלחתי להתחיל לסמוך על עצמי קצת, אבל זה דורש עבודה יומיומית".
>> לעוד וידויים של אמהות
>> 9 חודשים של שיק: איך להתלבש בהריון