הפלה. החשש הזה נפוץ יותר אצל נשים בשליש הראשון, וממש לא חייבים להיות עם היסטוריה של אבדני היריון או לשאת "היריון יקר" כדי לפחד. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה - כ-20% מההיריונות מסתיימים בהפלה, אבל כל ההסברים (מנגנון הגנה של הגוף שנפטר מהריונות לא תקינים, העובדה שהפלה אחת לא מעידה על הפלות עתידיות וכן העובדה שיש כיום לרפואה לא מעט פתרונות לנשים הסובלות מהפלות חוזרות) - לא עוזרים למגר את הפחד.
הבריאות של התינוק. אנחנו הולכות למיליון בדיקות, משתינות בכוסיות ונדקרות בחדווה - העיקר שהכל יהיה בסדר עם התינוק, שלא נפספס איזו תסמונת או ליקוי. הפחד טבעי ומובן, אבל חשוב גם לזכור שאם מקפידים על בדיקות גנטיות, מעקב היריון מסודר ונטילת תוספים - הסיכון שמשהו ישתבש אמנם קיים, אבל נמוך מאוד.
כישורים הוריים. מי שרואה למרחקים מפתחת חרדות לא רק מההיריון והלידה, אלא גם מהיום שאחרי. החדשות הטובות: עצם העובדה שזה מטריד אותך כבר מעידה על אינסטינקטים בריאים, ותמיד חשוב לזכור: כולם עושים טעויות, וכל עוד את מתכוונת לטוב ועושה את הכי טוב שאת יכולה - זה כנראה מספיק.
הלידה. הכאבים, אי הוודאות, אבדן השליטה המוחלט ואפילו אפקטים פיזיולוגיים כמו קקי שחומק לו במהלך הצירים - לידה היא אירוע מלחיץ, שמאגד סביבו לא מעט פחדים במהלך ההיריון. הפתרון? להבין שכולן מפחדות, ולהגיע כמה שיותר מוכנה (אחרי קורס, קריאה או שיחות עם אנשי מקצוע וחברים - ורצוי עם כמה שפחות חברות מסוג ה"חכי חכי", שרק מוסיפות חששות במקום להרגיע).
קיסרי חירום. חלק מהפחדים שקשורים בלידה היא מה קורה כאשר משהו משתבש, ובמקום לידה נרתיקית - כואבת ככל שתהיה - מגיעים לחדר הניתוח, לקיסרי דחוף. החדשות הטובות: ברוב המקרים, הכל נגמר בשלום. גם כאן, חשוב לא להכניס את עצמך ללחץ מיותר, אבל כן לדעת שזו אופציה קיימת, וללמוד עליה קצת - בתקווה שהידע יישאר תיאורטי בלבד.
הזוגיות שאחרי. המעבר מזוגיות ללא - לסטטוס של הורים, או מהורים ל-X ילדים ל-X+1 תמיד מטלטלת את המערכת. תקשורת פתוחה, הבנה, הכלה ופנייה לאנשי מקצוע בעת הצורך יכולים לעזור להתגבר על כל משבר שלא יבוא, ורצוי מאוד לא לחכות לפיצוץ אלא להתחיל לטפל בבעיות כשהן עדיין קטנות
עוד ב9 חודשים:
>> בדרך לבית החולים: מתנדב מד"א יילד את אשתו באמבולנס
>> היריוניות בשחור: איך מפגיזים באירוע תקשורתי?
>> בבושקה אנושית: תינוקת נולדה עם תאומים בבטנה