אישה בהריון, בעל, ילד, חמות (צילום: lisafx, Thinkstock)
רציתי לעשות מסיבה בחדר הלידה|צילום: lisafx, Thinkstock
איך היחסים שלך עם חמותך? אמא שנייה או כל סוף שבוע שני? יהיה אשר יהיה טיב מערכת היחסים ביניכן, מעטות הנשים שמזמינות, מרצון חופשי ובדעה צלולה, את אמו של בן זוגן לחדר הלידה. בושה מחשיפה אינטימית, משקעי עבר שממש לא כדאי שיצוצו בלידה או סתם העדפה טבעית לאמא שלך – בפועל, רוב החמות מחכות לטלפון עם הבשורה על הנכד או הנכדה החדשים בבית, או בחדר ההמתנה בחוץ. ליסה פוגארטי, בלוגרית אמיצה, דווקא הזמינה את חמותה – יחד עם חצי עולם בערך – לחדר הלידה, ושרדה כדי לספר.

"הלידה הראשונה שלי הייתה פשוט מסיבה המונית. באופן עקרוני הזמנתי את כ-ו-ל-ן, כל הנשים במשפחה, לבוא, ובדמיוני ראיתי חגיגה נשית שמחה, וקיוויתי שכל הנשים הללו יחלקו איתי מחוכמתן ונסיונן, כדי לעזור לי לעבור את הלידה. אפילו ביקשתי מבעלי היקר שלא ייכנס איתנו לחדר הלידה, כדי לא לפגוע באחווה הנשית הזו, בהיותו נטול וגינה, אבל בסוף נכנעתי והרשיתי לו לבוא גם.

"זה דווקא התחיל בסדר"

"ואז: הגיע היום. איכשהו היה לי קצת שכל לדלל את המסיבה שתכננתי, ו"רק" אמא שלי, חמותי ובעלי היו יחד איתי בחדר הלידה, מציעים לי את כל התמיכה והעידוד בעולם. ולעולם, לעולם לא אכניס שוב כל כך הרבה אנשים לחדר שבו אני יולדת.

"אני חייבת להודות שגם אמא שלי וגם חמותי נשים חכמות, תומכות ונפלאות, לשתיהן יש אישיות מדהימה בעוצמתה ותמיד מציעות עצה טובה או עזרה נחוצה. לכן, היה לי כל כך טבעי לבקש מהן להיות איתי בחדר הלידה, כי בכנות: מתתי מפחד, וחשבתי שככל שיהיו איתי יותר אנשים, אחשוש פחות.

"זה דווקא התחיל בסדר. שתיהן היו מאוד קשובות לכל פיפס שלי, וזינקו לכל בקשה. בכל תלונה הכי קטנה שהייתה לי הן טיפלו, והזעיקו לחדר את כל צוות חדר הלידה. לפרקים, זה היה אפילו קצת מביך. אבל הלידה התארכה ונמשכה. 18 שעות, ליתר דיוק. ותתפלאו כמה דברים מגלים על בני אדם ב-18 שעות רצופות ואינטנסיביות שמבלים איתם. אמא שלי, בדרך כלל סלע איתן, נשברה כשהצירים שלי נהיו צפופים יותר וכואבים יותר. רק רציתי שהיא תרגיע אותי ותגיד לי שזה נורמלי, אבל היא לא הצליחה להסתיר את הדאגה והכאב שלה נוכח הסבל שלי, וזה החליש אותי מאוד.

"חמותי, מצדה, היא אשה דתייה מאוד. בעלי ואני בדיוק ההפך הגמור מזה, וכשבשיא הצירים היא הציעה שאתפלל או שאנשום ואחשוב על אלוהים, כמעט שלחתי אותה אליו באותו רגע. ומלבד הבעיות הפרטיות שהיו לי עם כל אחת מהן, עצם הרעיון להכניס כל כך הרבה מלווים לחדר הלידה היה, בדיעבד, טעות. זה רגע אינטימי, זוגי ומקודש, וגם אחרי שהתינוק סוף סוף יוצא, את תרצי זמן פרטי איתו, להתכרבל איתו ולהרגיש איך זה להפוך מהריונית לאמא. בלידה הבאה שלי, בעוד חודשיים, אני מתכננת חוויה שונה בתכלית. הפעם, רק מי שאחראי לזה שהריון התחיל יהיה שם כשהוא מסתיים"

 ומה יש לישראליות לומר בנדון?

נשבענו לנשות מאמאזון לשמור על סודיות מוחלטת, וביקשנו מהן לספר קצת על חווית הנוכחות – או מחיר ההיעדרות – של החמיות בחדר הלידה. הנה כמה מהסיפורים הנבחרים:

"חמותי מיילדת, ויילדה את שני הילדים שלי. אנשים תמיד נדהמים מזה, אבל לנו זה היה מאוד טבעי"

"כמה דקות אחרי הלידה, כשכולי עדיין בכאבים, היה לחמותי דחוף לומר לי שהקיסרי שלה היה קשה יותר מהלידה שלי"

"חמותי ואמא שלי היו בחדר הלידה, ובמקום לעזור לי ולעודד אותי, הן התחילו להחזיק ידיים, להתחבק ולבכות ולעודד אחת את השנייה... העיקר שהן יצאו מחוזקות מהלידה שלי!"

"חמותי היא כמו אמא שנייה מבחינתי, והיה לי ברור שהיא תהיה איתי בחדר הלידה. בדיעבד אני עוד יותר שמחה על ההחלטה, כי בעלי היה לחוץ ואפילו בכה, ומי יכול להרגיע אותו טוב יותר מאמא שלו?"

"חמי וחמותי היו איתי בחדר הלידה. ממנה אני פחות מתביישת, אבל באיזהו שלב הייתי חייבת לשחרר גזים, ותוך כדי הצירים סימסתי לבעלי: "תוציא כבר את אבא שלך, אני חייבת להפליץץץץץ!""

"כשבשעה 15:30, אחרי אי אילו שעות של צירים לא ילדתי, חמותי אמרה לי שהיא צריכה לקחת את אמא שלה לבדיקה בשעה 16:00... דווקא רציתי שהיא תישאר איתי, וצעקתי: 'ני לא יולדת בלעדייך, עכשיו אני מוציאה אותו!', ובאמת כמה דקות אחר כך כבר ילדתי"

"אני בחורה גדולה, בהריונות אני גדולה יותר ולמרות זאת הילדים שלי יוצאים קטנים, סביב 2.5 קילו. אחרי הלידה השנייה, כשאמרו לנו מה המשקל, חמותי אמרה: 'אני לא מבינה איך את כזאת גדולה ושמנה ויוצאים לך כאלה תינוקות קטנים'. צריך לקחת הכל בפרופורציות, אבל אני מודה שקצת נעלבתי"

>> הריון שלישי: למה אף אחד לא מפנק אותי לעזאזל?
>> צפו: הכלב שחשב שהתינוקת היא בתו

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים