4,034 לייקים צבר עד כה העמוד האמריקאי "אני מתחרט שיש לי ילדים", דף פייסבוק שנותן דרור להורים לשחרר את מררתם על ההורות באנונימיות מוחלטת. אולם בניגוד לפוסטים בסגנון "שוב לא ישנתי כל הלילה, אבל אז הבייבי חייך ושכחתי מהעייפות", שנפוצים כל כך בשאר קבוצות ההורים, הקבוצה הזו ממוקדת לאנשים שלא חווים קושי רגעי בהורות - אלא מתקשים להשלים עם הבחירה שעשו.
נכון, במקרה של האישה מכמירת הלב הזו מדובר אולי בדיכאון אחרי לידה, אבל כשמגלים שגם אבות משתתפים בקבוצה - הטיעון הזה כבר לא תקף.
"אני מרגיש שכל מה שאני אוהב לעשות פשוט ברח ממני, ושכל החברים שהיו לי נעלמו", כתב בקבוצה אב טרי בן 30. "זו בחירה שלי ואחריות שלי ואני מתכוון להיות אבא טוב עד יום מותי, אבל אני לא מצליח להתעלם מהרגשת הפספוס הזו. עוד מישהו כאן מרגיש כך?".
אמא אחרת סיפרה כי חוסר השינה פשוט הורס את חייה. "אני כל הזמן מאחרת לעבודה, וגם כשאני שם אני בקושי מתפקדת. אני ובעלי לא מפסיקים לריב, יש לי המוטטויות עצבים לעתים די תכופות והכי גרוע: גם כשהילדה שלי סוף סוף נרדמת, העצבים שלי כל כך מרוטים שאני פשוט שוכבת ערה ומרגישה שהכעס אוכל לי את הנשמה. היא פשוט לוקחת ולוקחת, ואנחנו שנינו כבר ריקים לגמרי".
"עם זאת, נדיר עדיין שאנשים מודים שהם מתחרטים על הבחירה להיות הורים. החברה עדיין מצפה מאיתנו לסיים כל תלונה על הקשיים בהורות - ויש קשיים רבים, גם למי שלא מתחרט על הבחירה - במשפט שמרגיע את המצפון, כמו 'מה יש לנו בלעדיהם' או 'החיוך שלהם שווה הכל'. זה שכנוע עצמי, מכיוון שהבחירה להפוך להורה היא כמובן בלתי הפיכה, והורה שמתמודד עם קושי וחרטה חייב להצדיק את הקושי שלו, אבל חשוב להסביר שזה נורמלי. הורות היא באמת עניין קשה, סבוך, שאמנם טומן בחובו רגעי אושר אבל גם הרבה מאוד רגעים של קושי וחוסר אונים".
אז מה עושים? מדברים על זה. "מטבע הדברים, הורה שמרגיש חרטה על הבחירה להפוך לכזה ירגיש אשם מאוד", מוסיפה דר' קגן. חשוב לדבר על זה עם אנשים קרובים או עם איש מקצוע, כדי לקבל כלים להתמודד עם הרגשות הלא פשוטים האלה".