עומר מלי הנגבי (צילום: תומר ושחר צלמים)
הייתי סלב בהריון. עומר מלי הנגבי|צילום: תומר ושחר צלמים
התאומים שלי נולדו בשבוע מאוחר יחסית, (בכל זאת אולי יש יתרונות בלהיות "בריאה" מעל 1.75 ). אבל לשמחתי  ההיריון עבר בקלות ולמעשה ביום הלידה עוד התרוצצתי כהרגלי רוב היום ברחובות, או יותר נכון התגלגלתי בהן. הייתי כל כך גדולה שאנשים היו זוכרים אותי משלל מקומות בהם הייתי.  אני זוכרת למשל את האיש הזה שעצר אותי ברחוב ואמר לי: "נכון שלפני יומיים היית בים?",  מצחיק אבל המראה שלי היה כל כך חריג שהייתי נחקקת בזיכרון של עוברי אורח ברחוב. כן, אפשר לומר שהייתי ממש סלב הריון. עד היום אני לא יודעת אם זה מחמיא או מעליב, אז אני פשוט בחרתי להתייחס אל זה כמשעשע.

עשיתי את מה ששמעתי שעושים ושמתי אותם על הציצים

איך שלא יהיה בשבוע 38+5 זה קרה. הלידה הייתה מושלמת, ושני הגוזלים יצאו במהירות: איתמר יצא ראשון, המיילדת מיד הניחה אותו עליי, ואני מיד שמתי אותו על הציצי. זה לפחות מה ששמעתי מאחרות שצריך לעשות. ואז בדיוק כמו שאומרים - הוא פשוט פתח את הפה והתחיל לינוק. וינק וינק וינק במשך כמה דקות ארוכות, ובזמן הזה אחותו הגברת גם יצאה עם כמה דחיפות נוספות.

גם אותה שמתי מיד על השד, וגם היא – כמו אחיה "המנוסה" פתחה את הפה וינקה.  ואז הגיעו השקילות, הבדיקות, התמונות והאושר וכשכל הסיפור נגמר - האדרנלין ירד, המלווים הלכו ואני נותרתי בחדר הבית חולים עם שתי עריסות ובהן שני תינוקות. איזה הזוי , שני תינוקות זה נגד כל חוקי הטבע!! 

אבל הטבע בחר בי ואני פה כדי לשרוד. אני נחה, עוד מנסה לעכל את כל מה שעבר עליי. החדר שקט ואני מתבוננת בתינוקות שלי, מנסה להבין עם עצמי איך הולכים לראות חיי מעכשיו, ומה עושים עם הקטנים האלה. בעודי שוקעת במחשבות, איתמר השמיע קולות והתחיל לנוע בתזוזות מוזרות. האם זה הזמן להניק? אללה מה יכול להיות, לקחתי אותו אלי ועשיתי שוב כמו מקודם. ככה,  בלי לדעת יותר מדי, רק עושה את מה שהיה נראה לי נכון. זה הצליחה! הוא ינק, נרדם, מגניב.

אבל מה עכשיו? נראה לי שאולי צריך להחזיר אותו לעריסה. יש! הצלחתי והוא עדיין ישן. שקט. אני שוב בוהה. קצת מסתמסת עם חברות, קצת משתעשעת במחשבות, והנה עוד בכי ועוד תזוזה: עכשיו רומי החליטה להגיד את דברה. אני קמה שוב, מניקה אותה עד שהיא מגלגלת את העיניים ונרדמת גם היא בהנאה.

עומר מלי הנגבי (צילום: תומר ושחר צלמים)
ינקו בצורה טבעית לשמחתי הרבה. רומי ואיתמר המתוקים|צילום: תומר ושחר צלמים
אני יושבת במיטה תוהה האם זה מה שנקרא הנקה? פשוט מחברים את התינוק וזהו, אה? יונק ונרדם מתעורר ויונק ונרדם. מעניין.  למחרת בבוקר מצאתי את עצמי מניקה אחד בזמן שביד השנייה אני חותכת אפרסק לתוך קערת הגרנולה והיוגורט שלי.  ככה בשיא האדישות. כאילו זה משהו שאני עושה כבר עשרים שנה. לימים כשהסתכלתי על התמונות מהימים הראשונים בבית חולים - מסתבר שעוד באותו היום כבר הנקתי את שניהם יחד בעת ובעונה אחת.  אני אפילו לא זוכרת את זה. שנה וחמישה חודשים מאוחר יותר  ועשיתי את זה בלופים קבועים ולפעמים במקביל.

איך מניקים תאומים? פשוט לא מקפלים כביסה

עם זאת יש מספר עובדות חשובות שלא ניתן להתעלם מהן. התינוקות שלי נולדו גדולים יחסית ויעילים, ועל כן ההנקה אתם הייתה מאוד נוחה, הם ינקו בצורה יעילה מאוד, העבירו חלב באופן תקין, עלו במשקל מצוין,  וגם הבעיות המעטות שהיו הסתדרו מעצמן מהר מאוד. לאחר הלידה גרנו אצל ההורים שלי כמעט שנה שכן ההנקה הייתה המשימה העיקרית שלי במהלך היום. כביסות, בישולים, וניקיונות היו מחוץ לרשימת המטלות שלי.

היום, כשאני מסתכלת על זה לאחור, מביטה בתמונות וחושבת על כל החוויה הזו מהצד - אני באמת לא מבינה איך לקחתי את זה כל כך בקלות, עד כדי כך שלפעמים מתגנבות לי לראש מחשבות שהייתי כל כך בהכחשה ובהדחקה של המצב שפשוט הייתי על אוטומט. אחרת אני לא מצליחה להסביר לעצמי את קור הרוח של עוד הנקה ועוד הנקה והתעוררויות ולא לישון רצוף לילות שלמים, וואו.

אז, התאומים שלי ינקו במשך שנה וחמש , בדרך עברנו הרבה מהמורות: הנקות לילה, גמילה מהנקות לילה, ואז מחלה ואז חזרנו להנקות לילה, ואז עוד שן החליטה לבצבץ ואז שוב הלו"ז היה משתנה וחוזר חלילה. איזה מזל שהבעל שלי כזה זורם ומכיל שיתף איתי פעולה בכל השטויות שלי  ואיזה מזל שעליתי על רעיון גאוני ובמקום מיטות שמתי להם מזרן גדול על הרצפה וככה פשוט הייתי נשכבת בניהם מניקה אחד – מסיימת, מסתובבת לצד שני, מניקה את השנייה. הם נרדמים ואני קמה לי ו"בורחת" מהמיטה חזרה לחיי מבלי לחשוש מההעברה למיטה או מהתעוררות מיותרת.

הכל תודות לאמא

עומר מלי הנגבי (צילום: תומר ושחר צלמים)
גדולים בריאים וגמולים. רומי ואיתמר היום|צילום: תומר ושחר צלמים
יוצא לי לפעמים לתהות איך לעזאזל עשיתי את זה, ואולי זה בכלל גנטי. אני אישית גדלתי בבית עם שתי אחיות כשאמא שלי הניקה כל אחת מאתנו כמעט שנתיים, הנקה מלאה בתקופה בה הנקה הייתה נטע זר. הנקת תינוקות ופעוטות בפרט הייתה נוף לא טבעי במחוזות ארצנו, וכבר אז - לא חסרים סיפורים של אמי על תגובות שהיא הייתה מקבלת מהסביבה: מהרמת גבה להערה מעליבה ועד לכדי מישהו בקניון שהתריס שלא לעניין שהיא מניקה בציבור ושתלך לעשות את זה בשירותים.

בשירותים? כן, כבר אז היו אנשים שחשבו שזכותם להגיד איפה להניק. המזל שלי הוא שאמא שלי המשיכה לשבת שם ולא לקחה אף אחד ברצינות. היא נותרה קשובה לעצמה ול"אני המאמין" שלה, הניקה אותנו במסירות,  גידלה אותנו בשיא הקלילות ובהרבה אהבה, הבנה והכלה.

כך שכשאני  חושבת לעצמי איך לכל הרוחות לקחתי את כל העניין הזה בכזו רוח טובה, איך לא פחדתי להתמודד ואיך פשוט הנקתי אותם כל כך בקלות - אני מאמינה שזה פשוט עניין של גישה. המחשבות בראש שלי היו קלילות, פשוטות ואפשריות ועל כן גם המציאות נראתה לי פשוטה .

שיהיה ברור, זה לא היה נח ובהתחלה הכול כאב: הגוף, ההתכווצויות, החיבור שלהם לציצים. אבל הייתה לי משימה להעניק לתינוקות שלי את מה שהם צריכים, ומבחינתי זו עסקת חבילה: הריון והנקה כמקשה אחת. בינינו, גם הריון של תאומים זה לא דבר נח ולא דבר קל, אבל ההבנה שזה מה שיש ועם זה ננצח מאוד עזרה לי להתגבר על המכשולים.

בגיל שנה וחודש, ממש הייתי נחושה לגמול אותם לגמרי אך כנראה שלא הייתי נחושה מספיק כי זה ממש לא צלח, ורק אז בגיל שנה וחמישה חודשים - כבר הייתי באמת חד משמעית, שבעה מההרפתקה הזו של חיי, ושם זה נגמר. זו הייתה חוויה לא נורמלית שלימים גרמה לי לעשות סוג של שינוי מקצועי ששינה את חיי ומילא אותם בעולם שלם חדש ומרגש. 

*עומר מלי הנגבי היא מדריכת הנקה מוסמכת

>>האם ניתן להניק אחרי ניתוח הגדלת חזה
>> היית נעזרת ביועצת הנקה שלא הניקה בחייה?

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים