אחרי הכול, אני גרושה טרייה ואמא לילדה מדהימה בת 6, ומקיימת קשר אינטימי עם איש מדהים אבל לגמרי לא פנוי. היי, אני בחגיגת חיי, חוגגת חירות אמיתית, נהנית מהלבד המחודש שלי - אז מה פתאום היריון? הסטטיסטיקה וניסיון העבר שלי אומרים שזה בכלל לא אמור לקרות לי. מה עושים עם זה?
מילא הריון מפתיע, אבל ללדת לבד?
ואז גם מתחיל לו מחול שדים בראש, אינספור שאלות ופחדים. האם אני רוצה לעשות את זה לבדי? אם להתמודד עם הריון לא צפוי זה אתגר, הרי שהבחירה ללדת לבד היא לא פשוטה כלל. במקרה שלי לפחות הסביבה עשתה לי חיים קלים. הבת שלי הייתה מאושרת באדם, אני מגשימה לה חלום, סוף סוף תהיה לה אחות. ההורים מאוד שמחו בשבילי ותמכו. החברים פרגנו, כך שהקושי היה בעיקר פנימי ואצלי.
כי בינינו, מי באמת רוצה לבד? נכון שהרגשתי וגם תייגו אותי כ"גיבורה" אבל עכשיו גם צריך להוכיח את זה. הקושי הוא רגשי, לוגיסטי וללא ספק עומד להיות כלכלי. ולא רק - הקושי הוא גם באי וודאות מול האבא ומערכת היחסים העתידית שלנו. אחרי הכול, איזה קשר הולך להיות בינינו? האם הוא יהיה חלק מהחיים שלנו? האם לעובר שבועט בתוכי יהיה אבא שהיא תכיר, והוא יכיר בה?
ואחרי שהיא תיוולד, הרי גם היא בסוף תגדל, תשאל שאלות ותרצה תשובות ובצדק. ואז, מה אספר לה? את האמת? או פיסות מהאמת? איך מסבירים דבר כזה לילד מבלי שיכעס עלייך? האם היא תגדל עם מועקות, האם אצליח לגדל למרות הסיפור ילדה מאושרת?
באופן מפתיע, היו לי תשובות לכל השאלות. החלטתי להביא את הילדה לעולם וזו הייתה החלטה נטולת כל ספק או דילמה. לי זה היה ברור שאני עושה בחירה נכונה, היה לי ברור שהאושר העצום שלי להביא ילדה לעולם יעבור אוטומטית אליה. היא תהיה ילדה אהובה, ובריאה בנפשה. היא תגדל ותדע כי היא כל עולמי, היא תלמד שבחיים לוקחים אחריות על בחירות והולכים איתן עד הסוף. היא תלמד שישנן בחירות שונות ומגוונות בחיים ועלינו לקבל כל אחד מבלי לשפוט.
מי יהיה לצדי בלידה?
בניסיון לחפש תמיכה מקצועית, התוודעתי לעולם הדולות. לא האמנתי שיש מישהי שזה המקצוע שלה, שיודעת וממוקדת לתמוך בלידה. נפגשתי עם שלוש ובחרתי אחת מתוכן, את זו שהרגשתי אליה חיבור מעולה. ברגע האמת אגב, "מזלי" הביא לי בסופו של דבר "דולה מגבה" שכן הדולה שבחרתי - ריסקה את האגן ימים לפני הלידה. אבל על אף העובדה שלא הייתה נוכחת בלידה עצמה - לא אשכח אותה לעולם. היא היתה מושלמת עבורי.
בדיוק כמו שרציתי - הלידה התחילה כחגיגה. צחקנו, שמחנו, התרגשנו, אבל באיזה שלב השמחה התהפכה והפכה לחרדה עצומה. רגע האמת הגיע, ופתאום הבנתי שאין דרך חזרה. כשיו כבר אי אפשר להתחרט. אין ספק, נתקפתי פאניקה. התחלתי לבכות בטירוף, אבל למזלי היתה שם הדולה עם ארגז הכלים שלה שהפעילה קסמים, היא הרגיעה אותי כל כך ובזכותה, הפאניקה והמתח החליפו עורן לחוויה מדהימה.
אין כמו חדר לידה בכדי למצוא את העוצמות שלך
אני מתמסרת כולי היום ללמידה הכנה ותמיכה בנשים. כל אחת עם הסיפור שלה נורמטיבי, שונה או משונה באשר הוא, ואין כמו חדר לידה בכדי למצוא את העצומות שלך. אני עוזרת לנשים לגלות את זה ואין מאושרת ממני.
המסר שהייתי רוצה להעביר לאותן נשים שנמצאות בצומת דרכים וצריכות לבחור: ראשית לא אכחיש, לגדל לבד זה לא פשוט או קל. אבל לגמרי אפשרי. אמנם במקרה שלי, לשמחתי, אביה לקח אחריות והוא בדרכו שלו - חלק מחיינו. אבל עדין ישנם קשיים ושאלות קשות שאני צריכה לתת עליהן תשובה יום ביומו. החשוב מכל זה ללכת עם האמת שלך, לדבוק בהחלטה, לדעת לקבל עזרה בכל התחומים לאורך כל הדרך ולאהוב את הילדים.
* הלית חממי היא דולה שמתמחה בליווי אמהות יחידניות
>> מחקר: יותר ויותר בתולות נכנסות להריון
>> הפרסומת שמראה את מה שכל ההורים מתביישים לומר