אחרי חודש רצוף של טלפונים ופקסים כושלים, הגעתי למפגש ראשון וטראומתי בטיפת חלב. נכון יותר: החלטתי פשוט להופיע שם כדי לזכות בתור לביקור הראשון אחרי לידה. ההופעה במפתיע עבדה לי טוב עם הילד הראשון, והנחתי שזה יצליח לי גם הפעם. אז נכון שקיבלתי כמה פרצופים על הדרך אבל עברנו את זה בשלום והצלחנו, בין הטיפות, לכבוש תור ולהיכנס לאחות.
בסדר, אמרתי לעצמי, צריך להסתדר עם מה שיש. נתחיל את שרשרת החיול של טיפת חלב ועם טיפת מזל, גם נעבור את זה בשלום. עוד לפני שהספקתי להרים את רנה מהעגלה, התחילה מתקפת שאלות שעשתה לי חשק עז להתחבא בעגלה ולהתכסות עם טטרא: "את מניקה? לא מניקה? למה לא מניקה? משלבת הנקה ותמ"ל? למה משלבת נותנת רק בקבוק? למה בקבוק כזה? בואי נשקול אותה... למה היא שוקלת ככה? היא אוכלת מספיק?".
ולהלן המסקנות במלואן: "לפי האחוזונים רנה בתת משקל ואת חייבת לעשות מעקב, אגב את לא יודעת להאכיל אותה כמו שצריך כנראה, וממש חבל שאת לא מניקה, זה מה שנעשה: תכפילי לה כמויות".
לעצמי המשכתי לומר: "רנה נראית מצוין ואוכלת כמו שצריך ואני לא מאמינה בלדחוף בכוח. היא פעילה אנרגטית ושמחה ותניחו לאומללה!" אבל הפולניה שבי פתאום מאוד נלחצה מהאחוזונים הרשעים האלה. מי המציא אותם בכלל ולמה תמיד הם נגדנו? עוד לא הכרתי את הילד שניצח אותם! נדמה לי שהם נבראו כאילו בכוונה להלחיץ הורים טריים. ישר מכניסים את כולם לתבניות ומספרים כדי שתדעו שאתם לא בסדר, כאילו אין לנו מספיק חרדות ודאגות כשתינוק חדש מגיע הביתה. תחשבו טיפה! צאו טיפה מהקופסה!
נו שוין, אי אפשר לנצח בהכול
ססססאמק, עשתה לי מיגרנה עם כל רשימת השאלות ההזויות שלה. לרגע הרגשתי כמו שיחה עם סבתא שלי הפולניה ז"ל, שלא משנה מה הייתי עונה, זה תמיד לא היה בסדר. נו, שוין. אי אפשר לנצח בהכול.
מותשים אך נחושים שרדנו את השאלון, ואז הגיעה מדידת הגובה שהשאירה אותי בשוק. היא מודדת את רנה ולפתע נותנת לי מבט חשוד ואז באבא של רנה. היא מודדת שוב, ושוב סורקת אותי ואותו בחשדנות. עד שהתפוצצתי ושאלתי: "יש בעיה?" והיא רק מגיבה: "הילדה מאוד גבוהה...היא בעצם...אחוזון 99 בגובה. ההורים שלכם גבוהים במיוחד?" אני מנידה לשלילה ומתחילה לחשוב בלב על הפעם ההיא שחשבתי שאני מאומצת, והוא נזכר באיזה סבא רבא של סבא רבא ואומר אולי היה משהו פעם בשושלת ואז היא צוחקת אליי ואומרת: "טוב, אז אולי זה לא האבא. "נכון, כי זה מאוד מצחיק להגיד דבר כזה בעידן של היום", חשבתי לעצמי.
או אולי במקום להיות אחוזת סרטים, אנצל את העובדה שאני אמא בפעם השנייה ואקשיב למה שהלב והניסיון אומרים: אולי כל מה שבאמת אני צריכה לעשות זה טיפה לשחרר ולהקשיב לעצמי יותר מאשר למדקלמות מטיפת חלב. בינתיים, אני רוכשת בגדים לתינוקות גבוהים במיוחד ועובדת על להזמין מיטה וחצי במקום מיטת מעבר.
וברצינות: מסר קל וחשוב: טיפה התחשבות, טיפה פחות היסטריה, טיפה פחות תשובות אוטומטיות ואחוזים היו עוזרים לי ולכל זוג הורים שמגיע לטיפת חלב בפעם הראשונה. כשזה המפגש הראשוני שלך עם עולם התינוקות זה טיפה מבאס (אבל אל תגידו שאמרתי את זה יש לי תור בשבוע הבא).
ללילי שרצקי היו דווקא תובנות הפוכות לגמרי לגבי טיפת חלב
>> לטור הקודם של עינת: מאז שהתינוקת נולדה אנחנו רק לוחשים בבית