ב-13 ביולי השנה, היום בו אמבר סקורה השאירה לראשונה את בנה הבכור בן השלושה חודשים במשפחתון, היא התעוררה עם תחושות לא טובות. כשהגיעה לפעוטון, אמרה לה הגננת בבדיחות הדעת: "הדבר הכי נורא שיכול לקרות לו זה שהוא ייפגע ממכונית צעצוע". אמבר התרצתה והניחה שהיא מגיבה כמו כל אמא ירוקה שנאלצת לחזור לעבודה אחרי התינוק הראשון - בפאניקה נטולת היגיון של ממש.
"זה מה שכל אחת מרגישה וכל אחת עושה", היא אמרה לעצמה וחזרה להוצאה לאור בה היא עובדת. שעות לא רבות לאחר מכן, היא שבה למשפחתון על מנת להניק את בנה קארל, וראתה שהדלת למקום פתוחה לרווחה. היא מיד ידעה שמשהו לא תקין, וכשהיא נכנסה, הסיוט שלה החל. "ראיתי את בני מחוסר הכרה, מונח על שידת החתלה. שפתיו כחולות והגננת מבצעת בו החייאה באופן לא נכון".
"בננו המתוק מת שעתיים וחצי לאחר שהשארתי אותו בפעם הראשונה לבד במשפחתון", כתבה אמבר לניו יורק טיימס השבוע בטור אישי מרגש ולא קל לעיכול.
"בבוקר היום ה-117 לחייו, קארל עשה את מה שהוא עשה כל בוקר: העניק לי חיוך גדול שהאיר את יומי. הוא שכב ביני לבין אביו במיטה והשמיע קולות שמחה", היא כותבת. "זה התחיל כמו כל יום רגיל, אלא שהוא היה שונה. זה היום בו חזרתי לעבודה מחופשת הלידה... אמנם ביקשתי להאריך את החופשה ללא תשלום, אך זה לא התאפשר. נאמר לי שהאפשרות היחידה היא להתפטר.... בלית ברירה חזרתי לעבודה משיקולים כלכליים, אך לר רק. מה שלבסוף כפה את חזרתי היה ביטוח הבריאות שניתן לי ולמשפחתי מהעבודה שהיה יקר מפז עבורנו, מכיוון שבעלי הוא פרילנסר".
אמבר ממשיכה לפרט את מהלך היום. "ניסיתי להצדיק את החלטתי במיליון דרכים שונות. חשבתי שבגלל שקארל ילד יחיד זה יהיה חכם לשים אותו עם קבוצה של ילדים בני גילו, מה גם שהיו במשפחתון ילדים בני 6 שבועות וקארל שלי כבר היה בן 15 שבועות. הוא חזק ומעולם לא היה חולה לפני. זה לא כאילו הוא עומד למות או משהו כזה".
אבל זה מה שקרה בסוף אותו יום מלא חששות. "האם קארל היה מת אילו היה נשאר איתי בבית? בתום הניתוח שלאחר המוות, האבחנה לא הייתה חד משמעית. מה שכן ידוע הוא שב-11:50 באותו יום ארור, הסייעת במשפחתון, הבחינה שקארל בועט ברגליו. בעלת המשפחתון אמרה לה להניח לו. 'תינוקות בועטים מתוך שינה כל הזמן', היא אמרה. 25 דקות לאחר מכן, התינוק שלי מת. אילו הייתה בודקת אותו קודם לכן, האם הוא היה בחיים? אני לא יודעת. אם היו מניחים אותו לישון על הגב, האם הוא היה בחיים? אין לי מושג.
אני אאלץ לחיות עם השאלות האלו כל חיי".
המאבק של אמבר כעת הוא לא נגד המשפחתון, אלא נגד התרבות שמחייבת נשים לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים בלבד. "אמא לעולם לא צריכה לבחור לעזוב את ילדיה בגיל כה צעיר. הכתבה הזאת עוסקת בכך שבני מת במשפחתון לצד אנשים זרים כשהוא היה אמור להיות בזרועותיי. אבל התרבות שבה אנחנו חיים אוסרת זאת. הייתי נשארת עם קארל אילו יכולתי אבל לא הייתה לי שום אפשרות. אני יודעת בביטחון מלא שיש כמוני עוד מיליוני אמהות בארה"ב שנאלצות להתמודד עם אותה השאלה שהייתה לי, ובשלב אפילו מוקדם יותר של חופשת הלידה".
אמבר ובעלה נלחמים כעת בשינוי החוק ובהארכת חופשת הלידה בארה"ב. הבשורה המנחמת היא שבארץ, לפי חוק, אישה בחופשת לידה זכאית ל-14 שבועות בתשלום, ומתאפשר לה להאריך את החופשה לחצי שנה ללא תשלום, זאת בתנאי שעבדה לפחות 12 חודשים בטרם ההריון.