"איפה המיילדת, איפה? יש פה זילות בערכה"
קרוכמל מודעת לעובדה שמדובר על התרחשות תוך מודעות למצלמות, אבל לטענתה התמונה שמתקבלת בציבור למי שעוד לא ילדה היא שככה זה עובד. "בבית החולים נהוגה עבודה צוות, ועל המנהל להאציל סמכויות, להגיע כשיש צורך אמיתי, כשיש סיבוך", היא מוסיפה. "המיילדת היא אמורה להיות ההדמות המשמעותית, האימהית, המכילה".
קרוכמל מדווחת שהיה לה לא קל לראות גם כיצד מוצגת כאן הלידה כאילו מדובר תמיד בשכיבה על מיטה לצד רופא, תחת אורות מסנוורים. "הכל נדמה טכני ומנוכר", היא אומרת. "לא מראים אף פעם אישה עומדת בלידה, מסתובבת או כורעת, ובכלל לא נוגעים בה".
"הרופאים מוצגים כאילו הם עושים את כל העבודה, וזה עיוות מוחלט", זועמת רוחנה ארמוזה כהן, מיילדת בבית החולים סורוקה בבאר שבע כבר 24 שנים. "זה נכון שהרופאים מחליטים אם לתת לאישה אפידורל או זירוז או אם לקחת אותה לניתוח, והם מבצעים לידות מסובכות, אבל למיילדת יש חופש פעולה מלא. ישנן יולדות בלידות רגילות שבכלל לא פוגשות רופא. המיילדות מוצגות כאן בצורה כל כך שולית שזה מעליב. הרי מי שמי שמודים לו בדרך כלל זו המיילדת. אם היא טובה, זוכרים אותה לכל החיים".
"זה נראה כאילו מותר ללדת רק על הגב"
גם יעל, מיילדת בבית החולים הדסה עין-כרם, מאשרת מהניסיון שלה, שנוכחות הרופאים בלידות בדרך כלל פחות מורגשת. "התחושה היא שבסדרה זה תופס יותר מדי מקום, חיבוק הדב הזה של הרופאים, והמיילדות נעלמות ברקע", היא אומרת ומתרעמת גם היא על הדרך שבה מוצגת הלידה. "זה נראה כאילו מותר ללדת רק על הגב, עם אינפוזיה, אפידורל ביד, ורופא לצדך", היא אומרת בכעס. "הניסיון שלי הוא אחרת לגמרי. נשים יולדות על ארבע, בלידות טבעיות, בלידות מים. יש מגוון דרכים ומותר שיכאב בלידה. אישה יכולה ללדת עם הגוף שלה והכוחות שלה, בלי שרופא יגיד לה שהיא לא מסוגלת, שהיא פולניה. יש שם משהו מאד גברי, רפואי, פטריארכלי, הפוך ממה שקורה בחדר הלידה שהוא מקום נשי. בפרק 2, לדוגמה, כשהמיילדת מודיעה לרופא שהיא בדקה את היולדת, הוא מתעקש לבדוק אותה שוב. אצלנו זה לא היה קורה".
"אנחנו שמחים שאנשים בציבור נחשפים לפלא הזה שאנחנו נחשפים אליו כל הזמן בעבודה שלנו", אומרת דבר גדל-בר, מזכירת ארגון המיילדות בישראל. "הרופאים אמנם הוכשרו להתמודד עם מצבי חירום ולעזור כשצריך, אבל המיילדות הן אלה שנמצאות בטיפול רציף ומתמשך עם היולדת, גם לאחר הלידה בהנקה ובמשכב הלידה, והדברים האלה לא כל כך באים לידי ביטוי בתוכנית".
גדל-בר מודעת לכך שמדובר בתוכנית ריאליטי ולאו דווקא דוקומנטרית, שמתמקדת במה שמעניין את הציבור, אבל לטענתה יש כאן פספוס. "חשוב שהציבור יכיר את התפקיד של המיילדות, ואת התמיכה והטיפול המקצועיים שהן נותנות לנשים", היא אומרת. "זה תפקיד שדורש המון ידע, ניסיון, שיקול דעת ואמפתיה, והן שם גם בלידות שלא מסתיימות תוך 45 דקות של תוכנית טלוויזיה".
"לא מתקיימת בסדרה אבחנה היררכית"
תמיכה נוספת בדעה שבסך הכל מדובר בתוכנית ריאליטי מרתקת, שהצוות בבית החולים תומך ומחבק, ושמפאת חוסר הזמן אי אפשר להציג את התמונה השלמה, ניתן למצוא בתגובות של גולשים לכתבות שמעלות טענות נגד התוכנית.
"סדרה מרגשת ביותר", טוען אחד הגולשים בתגובה. "נכון שלא מראים את כל תהליך הלידה מפאת הזמן, אבל עדיין רואים את העיקר. את החוויה המדהימה אשר עוברים הזוגות. כל הכבוד לכל הצוות ומורידה את הכובע בפני פרופסור יוגב. אדם בעל אישיות מופלאה".
"אני ילדתי פעמיים והתוכנית הזאת הכי אמיתית שאפשר", מספרת גולשת נוספת. "אי אפשר להראות הכל ואף אחד לא מכריח לצרוך אפידורל. ממליצים לנשים שרואים עליהם שהן לא תשרודנה בלי חומר מאלחש לקחת. כי הרופא במקרה הזה מיומן ויודע מה עומד לקרות. האשה לא כשירה להחלטות ברגעים כאלה אז עוזרים לה לקחת. הרופאים בבייבי בום מעולים ומתחשבים. הלוואי זה היה ככה בכל מחלקות היולדות".
מה קורה בפועל בבתי החולים השונים?
כך למשל, מבית החולים "הלל יפה" בחדרה נמסר כי בחדרי הלידה נוכח ופעיל כל העת גניקולוג. כל יולדת שמתקבלת בחדרי לידה נבדקת על ידי רופא ומיילדת. בלידות המוגדרות רגילות האחות המיילדת היא המנהלת את הלידה, אבל כל החלטה רפואית נעשית על ידי רופא ובהנחייתו. בלידות המוגדרות מראש כלידות בסיכון או בלידות שבהן יש חשש לסיבוך, ישנה נוכחות תמידית של רופא בנוסף על המיילדת.
מבית החולים "אסף הרופא" נמסר כי מנהל חדר לידה, והצוות הבכיר של המחלקה מעורבים בקבלת ההחלטות והפעילויות בכל שעות היממה ובייחוד בלידות מורכבות, בניתוחים קיסריים ולידות מכשירניות.
>> בייבי בום: ככה לא נראית לידה אמיתית
>> הסדרה שנכנסת לחדר הלידה